כעס. רוגז. עצבים. מהי מהותם? ממה הם נובעים? ומה עושים?

כעס = כאשר הרצון של האדם אינו עולה בקנה אחד עם המציאות.

מציאות = רצון = אחדות = רוגע = שמחה = רחמים = אהבה.

מציאות שונה מ: רצון = פירוד = כעס = עצבות = רוגז = אכזריות.

הפירוד שבין האדם לבין המציאות, נובע אך ורק מחוסר הבנה של האדם את המציאות.

מה נתפס בעיני האדם לטוב? תשובה: דבר שהאדם מבין את התכלית הטובה שלו.

מה נתפס בעיני האדם ללא טוב? תשובה: מה שהאדם אינו מבין את התכלית הטובה שלו.

כמו כן לפעמים נדמה לאדם שהוא מבין את התכלית והסיבה הטובה של המציאות, אך הוא עדיין מרגיש רע. מדוע? כי נדמה לו שהמציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר.

עקרונית אסור לאדם להתפשר. ז"א אם נדמה לאדם שהמציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר מאשר מה שהיא כרגע, עליו לא לוותר אלא להגיע למצב של מציאות מושלמת.

הסיבה שנדמה לאדם כי המציאות הייתה יכולה להיות טובה יותר, היא משום שאין לו הבנה מלאה של המציאות באמת.

אם הסיבה של למה המציאות כרגע כפי שהיא לא מספקת אותך, הרי שהיא אינה הסיבה האמיתית.

ז"א אם האדם חושב שהוא הבין את הסיבה מדוע המציאות כרגע כפי שהיא, ועדיין אינו מרוצה ממנה בשלמות אמיתית, הרי שהוא עדיין לא הבין את הסיבה האמיתית.

כאשר האדם מבין את הסיבה האמיתית, הוא מבין מדוע המציאות ברגע הזה מושלמת כפי שהיא בשלמות שאין שלמות אחריה.

מסקנה: חפש תמיד את הסיבה האמיתית שבגללה הדברים כרגע כפי שהם, עד שתגלה את האמת ונפשך תמצא מנוח. כל זמן שנפשך אינה מוצאת מנוח, הרי שלא הבנת את הסיבה האמיתית שבגללה המציאות כפי שהיא כרגע.

כדי לגלות את הסיבה הזאת על האדם לשאול שאלות ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

לשאול שאלות = לחקור את הסיבה של הסיבות. ז"א לחקור מהי הסיבה של הסיבות עצמן.

כאשר האדם מגיע לסיבה הראשונה = הבנה שלמה של המציאות = הבנת הסיבה האמיתית שבגללה המציאות כרגע כפי שהיא = אמת = שלמות.

ועוד נוסיף ונעמיק כעס = חוסר ידיעה = חוסר הבנת המצב בשלמות = טיפשות = הוצאת דברים מהפרופורציה הנכונה = דמיון = שקר = עצבות = חוסר קבלת המציאות = חוסר אהבה = שנאה = רע.

סבלנות = ארך רוח = ידיעה מלאה = הבנה מלאה של הסיבה הטובה של המציאות = חוכמה = הכנסת הדברים לפרופורציה הנכונה = ישוב הדעת = שכל / היגיון = אמת = שמחה = אושר = שלמות = קבלת ואהבת המציאות = אהבה = טוב.

כל זמן שיש לאדם ספק כלשהו לגבי האם הוא מבין את הסיבה הראשונה כפי מה שהיא באמת = ספקות = ריחוק מידיעה שלמה = רע.

כאשר האדם מגיע לידיעה שלמה = חוסר ספקות = וודאות מוחלטת = ידיעה שלמה = הבנה מלאה = טוב.

ברמה המעשית: כדי לגרום לכעס להיעלם מעצמו, על האדם לחקור את השורש של הכעס. ככל שהאדם מבין טוב יותר ממה בדיוק הכעס נובע, כך הכעס נעלם מעצמו.

אם האדם חוקר את הכעס וכועס יותר, הרי שהוא עדיין לא הגיע לשורש האמיתי של הכעס.

פשוט יש להמשיך לשאול שאלות, לנסות להבין מה באמת מכעיס ונראה כרע בסיטואציה? מה הופך את המצב לרע? מי אמר שזה רע? מדוע הרע קיים? האם זו האמת? וכולי...