דחיינות, לדחות דברים, דחיינות כרונית,
דחיינות כפייתית,
ממה נובעת דחיינות? איך לא לדחות דברים? שלום לכולם היום אני
רוצה לדבר על התופעה שקוראים לה
דחיינות. מה זה נקרא
דחיינות? דחיינות הכוונה שהאדם רגיל
לדחות דברים, האדם צריך לבצע
משימות - והוא דוחה אותן. וכל אחד ואחד יודע שיש בחיים שלו הרבה מאוד דברים שהוא
רוצה לבצע אותם, מבין שהוא צריך לבצע אותם ובכל זאת הוא דוחה אותם. והשאלה היא מהי מהות
הדחיינות? למה בעצם אנשים דוחים דברים? והתשובה לשאלה הזאת היא יותר פשוטה ממה שנדמה. כאשר האדם בטוח שהדבר שאותו הוא
רוצה יביא לו תועלת אמיתית, האדם לא דוחה אותו בכלל. לדוגמא בנאדם נגיד רעב, אם הוא ממש ממש גווע ברעב, כל מה שהוא עושה זה אך ורק לחפש אוכל. לא ... מבחינתו שום דבר בעולם לא מעניין חוץ מאשר לחפש אוכל. למה? כי הוא בטוח שאם הוא ימצא אוכל האוכל הזה יגרום לו להרגיש
טוב. לעומת זאת, כאשר האדם אומרים לו תעשה איזה משהו שאין לו חשק לעשות את זה, שהוא חושב שהדבר הזה לא יביא לו תועלת, לכן הוא דוחה אותו. וזה ... יהיה מאושר. למה? כי ככה זה עובד. כל אחד ואחד שיבדוק, יראה, שלא משנה מה שיש לו הוא לא מאושר. וזאת הסיבה שבגללה האדם
דוחה דברים. איך זה עובד? האדם בתוכו חווה שהוא
רוצה לעשות איזה דבר. עכשיו, למה האדם עושה את הדבר הזה? כי הוא חושב שאם הוא יעשה את הדבר הזה הוא ירגיש שזה
טוב. אלא מה, שאם האדם היה בטוח שהדבר הזה יגרום לו להרגיש
טוב אמיתי אז האדם היה עושה אותו. כי מה שהאדם
רוצה יותר מכל זה להרגיש
טוב אמיתי. ואם האדם היה בטוח שהדבר הזה יגרום לו להרגיש
טוב אמיתי הוא היה עושה אותו. אלא מה, שהאדם בטוח שהדבר הזה לא יגרום לו להרגיש
טוב אמיתי. כי מניסיון האדם, מאחר שהאדם הוא לא טיפש, ויש לאדם ניסיון בחיים, למרות שהוא מנסה להתכחש לכך, האדם כבר יודע מראש שלא משנה מה יעשה ... משהו. וברגע שהתת מודע של האדם זוכר שלא משנה מה יהיה לאדם עדיין האדם ירגיש תמיד שחסר לו משהו, זו הסיבה שבגללה האדם
דוחה דברים. ומה הפתרון לדבר הזה? זאת אומרת, מאחר שהבנו שהאדם בתוך תוכו מבין שכל מה שהוא לא יעשה תמיד, זה אף פעם לא יביא לו אושר, ובגלל זה בעצם האדם
דוחה דברים, השאלה נשאלת:
טוב, אז מה צריך לעשות האדם כדי
לא לדחות דברים? והפסיכולוגים, החוכמולוגים וכל שאר המשוגעים למיניהם יש להם הרבה הסברים
איך להתמודד עם