הרצאה על מה שכסף והצלחה כן יכולים לקנות, וזה: פחד / חרדות / חוסר ביטחון עצמי ועוד. מה כסף לא יכול לקנות? איך תשוקה לכסף יוצרת חוסר אושר? מה הדבר הרע שיש בהצלחה? ועוד.

בדרך כלל מדברים על מה שכסף אינו יכול לקנות לאדם, וכאן דווקא נדבר על מה שכסף כן יכול לקנות לאדם.

קודם כל יש לדעת מה הכסף לא יכול לקנות לאדם. ואותו הדבר הוא, לפתור לאדם את הבעיה שהכסף קונה לו.

מה זאת אומרת? זה אומר שכאן בעולמנו כולם רודפים ומשתוקקים אחר ההצלחה הנכספת, ואחת ההצלחות הגדולות אצל בני האדם, היא שלאדם יש הרבה כסף, יש הרבה נכסים נדל"ן וכדומה.

ומי שיתבונן על הדבר הזה בעין אמיתית, הוא יראה את אחד המשפטים הבולטים בנושא הזה, שאומר: "מרבה נכסים מרבה דאגה". כלומר, ככל שיש לו לאדם יותר כסף, יש לו יותר דאגות, ויכול אדם לבוא ולהגיד, לי יש הרבה כסף ואין לי בכלל דאגות, לא מפריע לי בכלל ההון שנמצא אצלי וכולי.

אבל יש דבר אחד, שאליו אי אפשר להתכחש, ודבר זה נכון ורלוונטי לכל הישג והישג שיש לאדם בחיים.

והדבר הוא, שבכל דבר ודבר בחיים שיש לאדם, יש את ההפך שלו. וזה אומר שברגע שיש לאדם משהו טוב, זה בו בזמן הופך אותו גם למשהו רע. וזאת למה? אוטומטית כשיש לאדם משהו טוב, הוא חושש לאבד אותו, יכול להיות שהוא לא יפחד לאבד את הדבר, אבל אז זה אומר שהוא לא באמת מיחס לאותו הדבר משמעות.

לדוגמא: לאדם עיוור יכולה להיות חולצה מאד יפה, אך הוא אינו מייחס לכך שום משמעות אם יאבד אותה, בגלל שהיא יפה.

הצרה בעצם שיש לאדם, היא לא בגלל שיש לו משהו טוב, זה בסדר גמור שיהיה לאנשים דברים טובים, הצרה היא במשמעות שהאדם נותן לדבר. כיוון שאנשים כל חייהם רודפים אחר השגת דברים שיגרמו לו להרגיש יותר טוב, והאדם לא מבין שהוא רודף אחר דברים לא טובים, כיוון שהוא יפחד לאבד את ההישגים שלו, למרות שהוא יכול ליהנות זמנית ולהרגיש טוב רק לרגע, כיוון שהחשש מייד יכנס, ויתכן מאד שהוא אף לא ישן בשל כך טוב בלילה.

אדם המצליח בחיים, כאילו יש לו אזיקים על הידיים, ועם כל הצלחה כאילו השיג עוד אזיקים, ואין להבין מכך שזה לא טוב להצליח או שיש משהו נגד הצלחה אמיתית, אך תכף נסביר מהי הצלחה אמיתית.

פשוט האושר של האדם תלוי בעוד דברים. והאדם יכול להגיד יש לי דברים אבל זה לא מה שגורם לי להרגיש טוב יותר או פחות, אבל מעצם העובדה שיש לאדם משהו והוא מרגיש יותר טוב, זה אומר שאם לא יהיה לו את זה, הוא ירגיש פחות טוב. וזה אומר שלא משנה מה יש לאדם, הוא תמיד יפחד לאבד את הדבר.

האיש הכי עשיר בעולם לדוגמא, ממה הוא מפחד? הוא מפחד לאבד את התואר של האיש הכי עשיר בעולם.

הרעיון הוא, כל עוד האושר והעושר של האדם תלוי בכל דבר שהוא חיצוני, יהיה אשר יהיה, האדם לעולם לא יהיה מאושר.

וכל פעם שאדם רוכש לעצמו משהו חדש, הוא קונה לו עוד פחד. גם אם באותו הרגע הוא לא פוחד ובטוח בעצמו, בתוך תוכו ישנו פחד.

לעומת זאת ה"הומלס" לא מפחד לאבד שום דבר, כי אין לו שום דבר לאבד, אמנם כביכול באמת אין לו כלום, אבל גם אין לו כבר פחד מלאבד משהו.

יש בכל דבר את היתרונות ואת החסרונות, אין האמור כאן שזה לא נכון להשיג דברים, אך יש להסתכל בעין אמיתית ולהבין, לאדם עשיר, אין את אותו החוסר פחד לדוגמא שיש לתינוק.

פחד גם שייך הרבה פעמים למצליחנים, כי אם אדם פעם מצליח פעם לא, הוא חי בפחדים, ואדם שיודע שתמיד הוא כישלון, הוא כבר לא יפחד באמת, אז או שאני יכשל בסדר, אני כבר מכיר את זה, מה כבר יכול להיות, אבל, ברגע שאדם מצליחן, הרבה פעמים רצף ההצלחות גורם נזק, כי הוא יפחד לעשות דברים חדשים, שמא הוא יאבד את ההצלחה.

כל דבר ודבר טוב בחיים, יש בו גם רע. כי תפחד לאבד את הטוב הזה.

אז נשאלת בעצם מה האלטרנטיבה? תכף נענה.

מה הפתרון, מה אפשר לעשות, מה? שיהיה לי רע תמיד, האדם כן רוצה שיהיה לו טוב.

יש להבין את הבעיה. וכאן זה חוזר לנושא שהדבר שהכסף לא יכול לפתור לאדם, זה את הבעיה שהכסף גורם לאדם.

כי כל שיש לאדם יותר כסף, וזה לא הכסף העניין, העניין הוא מה שהאדם עושה מהכסף.

ואז יש ביטוח כזה, וביטוח אחר לא לאבד דבר זה או אחר, אבל באמת לאמיתה, אין שום ביטוח לכך שביטחת את הכסף, והחוסר שקט הנפשי רק מתעצם.

ואלו שעשירים חיצונית, הם עניים בפנים ברוב המקרים.

בפנים הם ריקים ועניים כי הם תלויים בדבר החיצוני. לדוגמא אדם מפורסם שחקן או כדומה, הוא ניזון מכך שבסוף ההופעה מוחאים לו כפיים, זה מרומם אותו, אבל ברגע שהסתיימה ההופעה והוא אמור לחזור הביתה, הוא ריק, הוא כמו מקבץ נדבות ברחוב שמחפש מי ימחא לו כפיים.

זה מה שגורם לו להיות מאושר, החיצוני, כלפי חוץ נראה שהוא מאושר, אך לא כך בפנים.

ומה בעצם עושה?

כל אדם צריך להפוך את עצמו לחברת ביטוח נגד תחושות רעות, שהוא יגיע למצב שלא ירגיש יותר רע.

אז איך לוחצים על הכפתור שהכל הופך לידיעת הטוב, למצב שאין יותר רע בעולם.

והתשובה הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה. כי מצד האמת בעולם שלנו אין רע. אין הבדל בין טוב לרע, הכל אחד. במציאות האובייקטיבית, בפרספקטיבה הסובייקטיבית של האדם.

וככל שאדם פרפקציוניסט, הוא יפחד יותר.

והיה והאדם יכיר את האמת, זו תעודת הביטוח שלא יהיה לו רע יותר, ולהגיע לנקודה שהכל אחד. וכדי שכך יהיה, על האדם לשאול את עצמו, למה אני רוצה את זה ולא את זה. ועל האדם לשאול את עצמו למה אני חושב שזה יותר טוב מזה? מה הסיבה באמת שאני רוצה את זה ולא את זה.

ועל האדם להבין, שאם היה קורה לו משהו רע והוא היה רוצה אותו, אז זה כבר לא היה רע, כי זה הוא רוצה, ואם היה קורה לו משהו טוב, והוא לא היה רוצה אותו, אז זה כבר לא משמעותי, אם זה טוב.

הטוב והרע, הם נוצרים לפי מה שהאדם רוצה.

ואז לבדוק, רגע רגע, למה אני רוצה את זה ולא את זה, מאיפה בא הרצון הזה...