שנאה / אהבה - מהי מהותה של שנאה? איך להפוך שנאה לאהבה? איך ליצור אהבה? שנאה. מהי מהותה של השנאה? ואיך אפשר להפוך אותה לאהבה? שנאה = תחושת כעס מאוד חזקה של האדם על דבר כלשהו. מהותה של השנאה היא חוסר ידיעה. כעס נוצר מחוסר ידיעה. כאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו, והוא אינו מבין ... = כעס. כעס = חוסר הבנה של האדם את הסיבה הטובה באמת שבגללה הדבר קרה. כאשר הכעס מתחזק, נוצרת שנאה ואכזריות. מסקנה: שנאה = חוסר ידיעה / חוסר הבנה של האדם את הצד השני = המון כעס = שנאה. שנאה = עצבות פנימית של האדם השונא. שנאה = תחושה של חוסר שלמות שישנה אצל האדם שמרגיש את השנאה. כאשר האדם מרגיש תחושה של שלמות = אינו מרגיש חסר של דבר = אין שנאה כי הכל טוב. השנאה מענישה את האדם עצמו. השנאה פוגעת באדם עצמו וגורמת לו לא להרגיש טוב ולא ליהנות מהמציאות הטובה שקיימת. השנאה מסתירה לאדם את האפשרות לשמוח וליהנות מהטוב האמיתי שיש בכל רגע. איך גורמים לשנאה להיעלם? תשובה: על ידי התבוננות על התכלית. על האדם לחפש ולהבין תמיד את התכלית שלשמה הוא עושה את מעשיו. על האדם להתבונן על התכלית של השנאה. ולנסות להבין מה בעצם גורם לו לשנוא. מהי תכלית השנאה? תשובה: היא גורמת לאדם להרגיש טוב בצורה כלשהי. איך? כאשר לדוגמא פגעו באדם והאדם מרגיש שנעשה לו עוול. השנאה של האדם כלפי זה שעשה לו את העוול, היא האפשרות של האדם הפגוע כאילו לנקום בזה שפגע בו לפי הבנתו. השנאה מייצגת אצל האדם את עשיית הצדק. האדם מרגיש שאמיתי יותר ונכון יותר שלא לאהוב אלא לשנוא דבר כלשהו. לשנאה יש את ההיגיון שלה. אלא מה? שזה רק חלק מהאמת ולא כל האמת. האמת היא שבכל רגע של המציאות ... היא שכאשר האדם מחפש את האמת ומוצא את הטוב האמיתי הזה, באותו הרגע הוא מבין שאין בכלל צורך בשנאה. השנאה היא תוצאה של כעס. הכעס הוא תוצאה של חוסר הבנה של האדם את המציאות. על האדם לשבת עם עצמו ולחקור עד הסוף מדוע בעצם קרה מה שקרה שגרם לו לשנאה. על האדם לנסות להבין את הסיבות של הסיבות. מדוע אותו אדם בחר דווקא להתנהג כך ולא אחרת? ... שבגללה האירוע קרה, פתאום הוא רואה את הטוב שהיה גנוז ונסתר באותו האירוע. ובאותו הרגע כמובן השנאה נעלת והופכת לאהבה אמיתית וכולי. לסיכום: חפש את הסיבה האמיתית שבגללה הדברים קרו. חפש את ...

שנאה עצמית / כעס עצמי - ממה נובעת שנאה עצמית? איך לאהוב את עצמך באהבה עצמית? שנאה עצמית, היא מצב שבו האדם לא מרוצה מעצמו, מרגיש רגשות אשם וכעס כלפי עצמו, בצורה כ"כ חזקה עד שהוא מרגיש רגשות שנאה ביחס לעצמו. והשאלה הנשאלת היא, למה באמת מגיע האדם למצב של שנאה עצמית? מהו הדבר ה טוב , שרגשות האשם והשנאה העצמית מספקים לאדם, ושבגללם האדם מאשים את עצמו? וכמובן, איך יוצאים משנאה עצמית? וכדי להבין למה קיימת שנאה עצמית, לשם כך צריך להתבונן, מתי מגיע האדם לשנאה עצמית. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אדם מגיע למצב של שנאה עצמית, אחרי מצב של כעס עצמי ורגשות אשם, שמתפתחים לשנאה עצמית. ומתי מגיע האדם לכעס עצמי ולרגשות אשם? תשובה: כאשר האדם, לא מרוצה מהמצב ... כי הרי הוא זה שאחראי למצבו. וכאשר מבינים, שהאדם מרגיש רגשות אשם ביחס לעצמו, כדי להרגיש טוב יותר כנ"ל, ממילא ניתן להבין, כי כדי להשתחרר מרגשות אשמה ושנאה עצמית, וכדי להגיע בסופו של דבר לאהבה ולקבלה עצמית, לשם כך על האדם לחפש את ... היחיד למצבו, או שאולי ישנם גם גורמים נוספים שאחראים למצבו וכיו"ב. ובסופו של דבר, כאשר האדם מבין את מצבו טוב יותר, על ידי זה האדם משתחרר מכעס עצמי ושנאה עצמית, עד שבסופו של דבר האדם מגיע לאהבה עצמית. ...

... רע - למה אנשים נהנים להרגיש רע (לכעוס / לשנוא / לקטר וכיו"ב) ? כפי שכבר ביארתי בכל דבר בעולם ... בני אדם נהנים ומרגישים סיפוק מלכעוס? מדוע אנשים נהנים לעסוק בבעיות שקרו להם בעבר ולקטר עליהן? מדוע אנשים נהנים לריב אפילו עד כדי שנאת חינם? ובעצם, מה גורם לאדם להרגיש טוב בזה שהוא ...

... או לשנוא את מה שיש - מי ברא את הרצון של אלוהים? האם הדרך שלך, ... זה לא כמו משהו, אולי הוא התכוון למשהו צא מתוך נקודת הנחה שהכוונה להיפך. מקום שאין בו הגדרה שאתה יכול לאהוב את מה שיש או לשנוא את מה שיש. אני לא אומר מה לעשות. אני אומר מה להבין. ... ורע. אם אתה אוהב את עצמך בשלמות זה הדבר הטוב ביותר. אנשים עושים מעשים רעים כי הם רחוקים מלאהוב את עצמם בשלמות. איך אני יכול לשנוא אדם אם הוא חלק ממני, האני האמיתי של האדם זה השורש, אם אתה שונא את האחר, אתה שונא את עצמך. אתה בתוך חלום של עצמך, מה שאחרים עושים ונדמה לך ...

... את המטרה, על ידי שישנא את הדרך בתכלית השנאה! ובו יתבאר העניין של ההקדמות והתכלית, וכיצד יגיע האדם לתכלית, על ידי שנאת ההקדמות (והוא פירוש העניין מרבי נחמן מברסלב, שאי אפשר לזכות לשכל התחתון, אלא על ידי שיהיה שונא בצע, שישנא את הממון בתכלית השנאה). והעניין הוא, כי יש הקדמות ויש את התכלית. כגון לדוגמא, שהאדם מכין את האוכל, כדי לאכול ... של התכלית הסופית של המציאות, לחוות אותה בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו בכל פרט ופרט, עליו לאהוב את התכליתיות בתכלית האהבה, ולשנוא את חוסר התכליתיות ואת ההקדמות של התכלית, בתכלית השנאה. כי כאשר האדם חי בצורה לא תכליתית, וחושב בצורה לא תכליתית, ועושה דברים שאינם תכליתיים, ... שלנו, שהוא חי בזכות הקליפות, שהן הופכות להיות ריבוי האור והאחדות, כאשר האדם זוכה לראות את האחדות של המציאות. אבל, על האדם לשנוא את חוסר התכליתיות. ובכל דבר ודבר, על האדם לשאול את עצמו, מה התכלית של הדבר? והאם באמת הדבר הזה מקרב אותי אל התכלית? והאם יש דרך קצרה יותר להשיג את התכלית? ועל האדם לשנוא את הדרך, ולאהוב את המטרה. כי הטועים, אוהבים את הדרך אל המטרה, וכך לעולם הם אינם מגיעים אל ... של קליפות, ורצוי גם לאכול את הפרי הטעים ביותר שיש בעולם, שהוא חווית שלמות התכלית של המציאות, כדי להגיע לזה, לשם כך על האדם, לשנוא את הדרך, ולאהוב את המטרה. כי הרבה חללים "טובים" הפילה הדרך. ורובם לא הגיעו ולא מגיעים אל המטרה, משום שנחמד להם בדרך אל המטרה. ועל האדם לשנוא את הדרך ולאהוב רק את המטרה. ועל ידי תכלית השנאה של האדם את הדרך, ותכלית האהבה של האדם את המטרה, על ידי זה בסופו של דבר, זוכה האדם לכך, ...

... שהיא כולה שנאה - הכיצד? מהי אהבה של אמת? כי יש כאלו, שהם אנשי אהבה, שהם מחפשים אהבה, ורוצים אהבה וכולי. אבל באמת, הם אנשי שנאה, ואנשי אהבה של שקר. ורק נדמה להם שהם אנשי אהבה, אבל באמת הם אנשי שנאה. כי הם שונאים, את השנאה עצמה. ובכל פעם שהאדם מתאמץ להרגיש טוב, הוא בעצם גורם לעצמו להרגיש רע. ובכל פעם שהאדם מנסה ליצור אהבה, הוא בעצם יוצר שנאה, של הרגשות הרעים, שמהם מנסה לברוח האדם. וכאשר אומרים לאדם, תאהב את עצמך, בעצם אומרים לו, תשנא את עצמך, על זה שאתה לא אוהב את עצמך. וכל הגדרה, היא רעה. וכאשר האדם מנסה להיאחז במשהו, בין אם זו אהבה או שנאה או כל כיו"ב, זה הכל שנאה, גם אם היא מתחזה לאהבה. ואהבה של אמת, שאינה נאחזת בדבר ושאינה שוללת דבר, היא רק על ידי ידיעה והבנה, שאינה תלויה בשכל כלשהו. כי רק כאשר האדם רואה את ... שום מאמץ שכלי כלשהו, (על ידי זה שהאדם מגלה את שורש השכל שלו), אז על ידי הידיעה הזאת של האמת שהכל אחד, על ידי זה האדם אוהב באמת, גם את האהבה וגם את השנאה. ולא מדובר על אהבה מוגדרת, דהיינו, על אהבה עם צורה מוגדרת, שבה האדם אוהב יותר צורה אחת, ושבכך בעצם הוא פחות אוהב / שונא צורה אחרת. אלא מדובר על אהבה של אמת, שבה כל הצורות כולן, נמצאות באחדות אחת. אהבה שהיא אפשרית, על ידי זה שהאדם לא נאחז בשום דבר, אפילו לא בכך שהוא כן נאחז ...

... - האם הוא אוהב או שונא את המציאות? אהבה אלוהית, אין סופית - שנאה אלוהית, אין סופית - אחדות אלוהית, אין סופית ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש כאן 4 נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אלוהים לא אוהב ולא שונא את המציאות. כי אלוהים קיים, לפני הטוב והרע ולפני האהבה והשנאה. ובנקודת המבט של אלוהים, אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. אלא האהבה והשנאה, הן לא שונות זו מזו ולא נפרדות זו מזו, כי הן ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. ולכן, אלוהים לא שונא ולא אוהב את המציאות. ובפרט, שאצל אלוהים הכל הוא בגודל אין סופי. ולאהוב באהבה אין סופית, זה מבטל את המשמעות של האהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד ואין שום שנאה כלל, ממילא אין שום משמעות לאהבה. ואם אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית בלבד, ללא טיפה אחת של שנאה, הרי שאין אצלו שום משמעות לאהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד, בלי שום שנאה כלל, הרי שאין לאהבה שום משמעות. וגם להפך, שאם אלוהים שונא את הכל בשנאה אלוהית, דהיינו, שנאה אין סופית, הרי שאין שום משמעות לשנאה. כך שאצל אלוהים, אין שום הפרדה בין שנאה לבין אהבה. שזהו רגש של שלמות האהבה ושלמות השנאה, כישות אחת. שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי שממילא אין אהבה ושנאה וכולי. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, אלוהים אוהב את כל המציאות כולה, באהבה אלוהית, אהבה אין סופית (פחות אחד, כדי ... זאת אחדות אחת, הרי שלא שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה מחזיר לנקודת המבט שבה הכל אחד. ומנקודת מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנ"ל). כי אלוהים הוא הניגוד הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו, נפרד מאלוהים, בתכלית ובשלמות ... לא מכיר בקיומה של המציאות. כי בעיניו, אין עוד מלבדו, והמציאות לא קיימת כלל. ולכן, אלוהים שונא את המציאות, בשנאה אין סופית, כי היא ההפך הגמור שלו. ואפשר עוד לומר, שאלוהים אוהב את המציאות באהבה אין סופית, דווקא בגלל שהיא ההפך שלו. שעל ידי זה, היא משלימה אותו, כי היא הניגוד שלו. ומנקודת המבט הזו, אלוהים גם שונא את המציאות בשנאה אין סופית, דווקא מנקודת המבט, שהמציאות נמצאת באחדות איתו. שעל ידי זה הוא חווה חיסרון אין סופי, כי אין מה שישלים ...