הרצאה על אהבה ושנאה. וביארתי מהי אהבה / שנאה בשלמות? ומדוע אהבה ושנאה בשלמות, הם רגש זהה לחלוטין? ועוד. נשאלה שאלה, מה ההבדל בין אהבה ובין שנאה, והאם באמת יש הבדל ביניהם?

ובאמת כפי שכבר נאמר בהרצאות אחרות, אין באמת הבדל בשורש בין הדברים, כך שאין באמת הבדל בין אהבה ובין שנאה.

כלומר, בקיצוניות של האהבה ובקיצוניות של השנאה, אין בכלל הבדל בשורש שלהם.

זה בכלל נובע מאותו הרגש. בעולם שלנו של הנפרדות, יש הבדל בין אהבה ובין שנאה.

אך נסביר פה איך הדברים בשורש מתחברים.

ונחדד, אם בן אדם ישנא בשלמות, או ישנא בשלמות, או יאהב אבל ממש בשלמות, שפירושו שאין יותר מזה אהבה למציאות בשלמות, או לשנוא את כל המציאות בשלמות, הם יגיעו לשלמות.

אם אדם אוהב משהו במציאות, ויש משהו שהוא יכול לאהוב יותר, או אוהב יותר, אז האהבה, או השנאה לא עד הסוף.

ומי שיאהב או ישנא בשלמות, אז לא יהיה פחות טוב או יותר טוב, זה יהיה אותו הדבר.

לשנוא מישהו באמת זה לשנוא מישהו כל כך, שוללים את כולו, ולרוב אנשים שונאים חלקים מהאדם, לא את כל האדם בשלמות, ומי שכן שונא בשלמות, הוא שולל בעצם את קיומו של האדם שהוא שונא.

ויש שנאה כל כך גדולה, שאין בכלל מודעות לאותו הדבר, אבל אם אתה יודע שאתה שונא אותו, סימן שהאדם עדיין מכיל את הדבר, אז זה לא בשלמות, אבל אם זה שנאה בשלמות, שהאדם לא מסוגל להכיל את האדם, או הדבר ואז השנאה מתבטלת כי לא קיים כבר כלום, שום דבר שהאדם יכול להכיל, אז גם לא קיימת שנאה.

כך ששנאה יכולה לנבוע, רק אם יש גם אהבה, האדם קצת אוהב את הקיום של זה שהוא שונא מאד, ואז יש גם אהבה וגם שנאה ברמות שונות, אבל זה לא שנאה מושלמת.

אותו הדבר גם לגבי האהבה, אם יש אהבה מושלמת לחלוטין, זה עד כדי כך שהאדם לא נותן קיום לזה שהוא אוהב בשלמות. אהבה פירושו שאני כן מסוגל להכיל בשלמות, ולא תהיה תחושה של נפרדות בין האדם לזה שהוא אוהב.

זה כמו שבן אדם אוהב את היד שלו, אבל היד של האדם לא מובדלת בינו לבין מישהו או משהו אחר.

אהבה בשלמות זו הכלה מוחלטת ואחדות מוחלטת.

אהבה זה להכיל בשלמות, כל כולו בתוכי, ואז רק אני קיים, או רק הוא.

ובשנאה זה דיחוי, דחייה בשלמות ואז גם אין קיום לזולת.

בשני המקרים אם הולכים עד הקצה, בשניהם מגיעים לביטול של הצד השני.

הבלגאן מתחיל ברגע שאדם קצת אוהב וקצת שונא, וחלק...