... אשמה / האשמה עצמית - ממה נובעים רגשות אשם? איך להתגבר עליהם? ובו יתבאר העניין של רגשות אשמה ושל רגשות אשם. ויתבאר מהי מהותם? ואיך להתמודד איתם, ואיך לא להרגיש אשם? ורגשות אשמה, הם רגשות שיש לאדם, כאשר הוא מרגיש שהוא אשם במשהו לא טוב שקרה. כאשר קורה משהו לא טוב, והאדם רואה את עצמו כאחראי למה שקרה, ולא מסוגל להבין, מדוע הוא עשה את מה שעשה, על ידי זה נוצרים רגשות אשמה. והשאלה היא, איך מתגברים על רגשות אשמה? ומי שיתבונן בעניין יראה, כי השורש של רגשות האשמה שיש לאדם, הוא בכך, שהאדם לא מסוגל לקבל את מה שהוא עשה בעבר. וא"כ לכאורה, התשובה פשוטה. כדי להתגבר על רגשות אשמה, לשם כך על האדם פשוט לקבל את עצמו, למרות מה שהוא עשה, ואז לא יהיו רגשות אשמה. אלא, שכדי שהאדם יצליח לקבל את עצמו, לשם כך צריך להבין, מה גורם לאדם לא לקבל את עצמו? והתשובה היא, כי הסיבה שבגללה האדם לא מקבל את עצמו, היא חוסר ... בעבר, הדבר הזה, הוא השורש של רגשות האשמה. ובקצרה, חוסר ההבנה של האדם את עצמו, הוא שורש העניין של רגשות האשמה. וממילא זה אומר, שהדרך היחידה להתגבר על רגשות האשמה, היא על ידי הבנה. על האדם לנסות להבין טוב יותר, מה גרם לכך שהוא יקבל את ההחלטה שהוא קיבל בעבר. על האדם לא לרוץ ולהאשים את עצמו. אלא להתבונן ולנסות להבין, מה בדיוק עבר עליו מבחינה רגשית / שכלית וכיו"ב, שגרם לו לבצע את הדבר השגוי. ולמרות שלפעמים, כאשר האדם מנסה להבין את עצמו, אז אדרבה רגשות האשמה מתחזקים עליו עוד יותר, כי הוא כאילו מבין טוב יותר את גודל הטעות שהוא עשה, וקשה לו עוד יותר להבין את ההחלטה שלו בעבר. יחד עם זאת בסופו של דבר, יש ... דבר הוא מקבל את עצמו טוב יותר ורגשות האשמה נעלמים. ונסכם: הדרך להתמודד עם רגשות אשמה, היא על ידי הבנה. על האדם לנסות להבין את עצמו כמה שיותר. לנסות ללמד זכות כלשהי על עצמו, ולנסות להבין את האמת, מה באמת קרה שם? האם הטעות הייתה ... שהאדם מבין טוב יותר את עצמו, כך רגשות האשמה נעלמים מהר יותר. ...

... אשמה - מהו שורשם? השורש של הכל הוא ידוע, והוא האחדות של המציאות. ואעפ"כ ברמת הלבושים של הנפרדות, מי שיתבונן יראה, כי רגשות האשם של האדם, נובעים בגלל רגשות ה גאווה שלו, שהם נראים כהפוכים וכמנוגדים, לרגשות אשם. והעניין הוא, כי יש שני מצבים בלבד. והמצב הראשון הוא, שהאדם יש לו גאווה אמיתית ורגשות אשם אמיתיים. דהיינו, שהאדם מבין שהוא אלוהים, וממילא הוא עצמו אחראי לכל הדברים שקורים בעולם. שזאת שלמות הגאווה, וגם שלמות רגשות האשמה בו זמנית. וכאשר האדם מבין, שהוא באחדות עם המציאות, אז טוב לו תמיד. כי אצל אלוהים, לא באמת שייך רגשות אשם. משום שאצל אלוהים אין טוב ורע, וממילא לא שייך להרגיש אשמה כלשהי. ואם האדם מזדהה בטעות, רק עם ה"אני" הנפרד והמצומצם שלו, על ידי זה האדם, גם חווה מצד אחד מחשבות גאווה, שנדמה ... שיש בו דברים טובים, שאלו מחשבות מטופשות, עבור מי שהוא באמת אלוהים ואחראי לכל מה שקורה. ואז, כאשר יש לאדם הזדהות עם ה"אני" הנפרד שלו, אז ממילא יש לו גם רגשות אשם, על אותם הדברים שה"אני" הנפרד הזה, אחראי להם. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין, שאין שום אשם ושום גאווה כלל, כי הכל אחד אמיתי ממש. ...