אם נתבונן נראה כי יש בני אדם שהם ששים אלי קרב, וברגע שיש איזו מלחמה ואיזו מהומה, ישר הם מרגישים אושר ושמחה, והם רצים אל המלחמה מתוך חדווה ושמחה. ואם נתבונן נראה עוד, כי ישנם כאלו שהם חסרי מצב רוח וחסרי מעש, וברגע שהם שומעים על איזו מריבה ואיזו מלחמה, ישר האדרנלין שלהם זורם בדמם וישר הם מרגישים שמחת חיים ורצים אל המלחמה. ויש גם כאלו שהם רבים ביניהם לבין עצמם, אך בשעת מלחמה, יש כולם מתאחדים למען מטרה משותפת. והשאלה היא, איך מלחמה יוצרת אצל בני אדם שמחה?

והעניין הוא, כי האדם רוצה להרגיש טוב. וכדי להרגיש טוב, לשם כך צריך האדם שתהיה משמעות כלשהי לחיים שלו. והאדם מחפש את משמעות החיים. וכאשר יש לאדם מטרה משמעותית בחיים שלו, האדם מוכן להילחם ואפילו למות בעבורה. כי כאשר המטרה היא באמת חשובה, אז לפעמים כדאי אפילו למות בעבורה.

ורוב בני האדם בעולם אין להם שמץ של מושג למה הם חיים. כי אף אחד לא באמת יודע מהי תכלית החיים. ולו רק משום שלאף אחד אין מושג אמיתי לגבי מהי התכלית של קיומה של המציאות כולה.

כי כדי לדעת מהי תכלית החיים, לשם כך צריך האדם לגלות את הסיבה הראשונה של כל הסיבות כולן, את הסיבה שהייתה לפני כל רצף האירועים כולם. כי רק מי שמבין את הסיבה הראשונה בשלמות, רק הוא מבין מהי תכלית כל הקיום כולו, וממילא רק הוא מבין מהי תכלית החיים. ולהבין את הסיבה הראשונה, פירושו להבין מה היה לפני הסיבה הראשונה, ואיך הסיבה הראשונה נוצרה וכולי. וכל זמן שהאדם לא מבין ולא יודע איך נוצרה הסיבה הראשונה עצמה, אין לו מושג מהי תכלית הקיום של המציאות, ומהי תכלית החיים שלו.

ומאחר שהאדם לא מבין מהי תכלית החיים, לכן האדם מרגיש סוג של ריקנות קיומית. ובפרט כאשר קורים לאדם דברים נגד רצונו, שגורמים לאדם להרגיש רע, שאז האדם עוד יותר מרגיש סוג של תסכול, מכך שאין לו מושג למה בכלל הוא חי. והדברים האלו יוצרים אצל האדם חוסר מצב רוח וחוסר שמחת חיים.

ולכן, יש כאלו שכאשר הם רואים איזו מלחמה ואיזו מריבה כלשהי, מיד הם מרגישים שמחה להשתתף במלחמה הזאת. משום שכאשר האדם נלחם, הוא מרגיש כאילו יש לו מטרה כלשהי. כי האדם נלחם רק עבור מטרות שנראות חשובות בעיניו. ולכן, כאשר האדם משתתף במלחמה, הוא מרגיש תחושת התעלות, כי אז הוא מרגיש שכאילו יש מטרה שלשמה הוא חי.

כי יש כאלו שאם אין להם שום דבר שהם מוכנים להילחם בעבורו, אז אין משמעות לחיים שלהם. כי החיים הם טובים. ומצד האמת לא צריך להילחם בשום דבר, כדי להיות מאושרים. והדבר היחיד שבו תלוי האושר של האדם, הוא האם האדם מבין למה המציאות היא כפי מה שהיא, וממילא האדם מבין שהכל טוב תמיד, או שהאדם לא מבין את סיבת המציאות, וממילא האדם מרגיש רע.

אבל כאשר אין לאדם מושג למה הוא חי, על ידי זה הוא ממציא לעצמו כל מיני "אידיאלים" ומטרות שונות להילחם בעבורן. ואותם אידיאלים שממציא אותם האדם, הם עבודת אלילים ממש. כי יש כאלו שהם עובדים את האידיאלים שהם המציאו לעצמם, בדיוק כמו שעובדי אלילים עובדים את האלילים שלהם. ואותם האידיאלים מספקים לאדם משמעות לחיים שלו. ולכן האדם מעריץ את האידיאלים שלו ואפילו מוכן להילחם ולמות בעבורם.

והכל נובע אך ורק משום שאין לאדם שמץ של מושג למה באמת הוא חי. כי אם האדם היה מבין את המציאות, ממילא האדם היה מרגיש טוב, וממילא הוא לא היה צריך להילחם בכל מיני מלחמות מיותרות כדי להרגיש שיש משמעות לחיים שלו. אבל כאשר אין לאדם מושג למה הוא חי, בגלל זה כאשר הוא רואה איזו מלחמה ואיזו מהומה, הוא מרגיש את טעם החיים...