במאמר הזה נאמר את אחת האמיתות שממנה בוחרים להתעלם הפסיכולוגים וחבריהם, והיא הסיבה האמיתית שבגללה קיימת תופעת התאבדות. ומי שיתבונן יראה, כי תופעת ההתאבדות גדלה כל הזמן, ביחד עם תופעת הדיכאון שגדלה כל הזמן. וככל שהימים עוברים והעולם הופך להיות יותר מפותח, כך כמות הדיכאון בעולם עולה, ואיתה ממילא עולה גם כמות ההתאבדויות.

והפסיכולוגים מנסים למצוא הסברים שונים לסיבה שבגללה בני אדם מתאבדים, ואף אחד לא אומר את האמת. והאמת היא שבני אדם מתאבדים, משום שאין להם מושג למה הם חיים. כי מצד האמת לרוב בני האדם בעולם אין שמץ של מושג למה הם חיים. וכאשר רע לאדם, וכאשר אין לאדם שמץ של מושג, לא למה הוא חי, וכל שכן לא למה רע לו ולמה הוא סובל, אז על ידי זה יש כאלו שבוחרים להתאבד.

ואם נתבונן נראה, כי יש כאלו שמתאבדים, לא רק בגלל שרע להם מבחינה חיצונית, אלא בגלל שרע להם מבחינה פנימית. כי יש הרבה אנשים שנחשבים לאנשים מצליחנים מבחינה חברתית, ואנשים שכלפי חוץ נראה שיש להם הכל, כסף / קריירה / מעמד חברתי וכולי, ואף על פי כן הם מתאבדים.

ואף אחד לא מתאבד כי טוב לו. ואם האדם מתאבד, הרי שזה אך ורק בגלל שרע לו. והרע הוא פנימי. וזה לא משנה מה יש לאדם מבחינה חיצונית, וכמה כסף וכבוד יש לאדם מבחינה חיצונית, השאלה היא האם טוב או רע לאדם מבפנים בתוכו.

וכאשר האדם חווה קשיים כאלו ואחרים, כל זמן שהאדם יודע שיש לו תקווה לחיות חיים טובים באמת, הוא לא יתאבד. ועל האדם לדעת את האמת, שלחיים בהחלט יש משמעות, ואפילו משמעות טובה. ובחיים בהחלט אפשר ליהנות, ואפילו ליהנות באמת. ולא סתם הנאות כמו מה שהאדם קורא לזה הנאות, אלא שיש הנאות אמיתיות שאותן האדם יכול להשיג בכל מקום ובכל זמן ללא שום מאמץ.

וכאשר האדם מרגיש דיכאון עמוק וייאוש עמוק, על האדם להבין שהתחושה הרעה שלו נובעת מכך שאין לו מושג מהי תכלית החיים. והסיבה שבגללה אין לאדם מושג מהי תכלית החיים, היא משום שאין לאדם מושג מהי תכלית הקיום של המציאות כולה...