בתהליך של חיפוש האושר יש שלבים שונים. והשלב הראשון בתהליך חיפוש האושר, הוא שהאדם יבין מהו אושר. כי רוב בני האדם בעולם, אין להם שמץ של מושג לגבי מהו אושר. ורוב בני האדם בעולם, אם יתנו להם את מה שנקרא אצלם אושר, הרי שבאותו הרגע הם ירגישו את הגיהנום ממש.

כי בעניין האושר יש הטעיות שונות. ואחת ההטעיות והשקרים הגדולים ביותר, הוא אשליית האושר של בני האדם בעולם. שלרוב בני האדם נדמה, שהאושר שלהם תלוי בכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי. ונדמה להם שאם המציאות תהיה כפי מה שהם רוצים, אז הם יהיו מאושרים.

ואם יש לאדם מעט שכל וישוב הדעת, הוא יכול פשוט לעצום את העיניים שלו ולעשות לעצמו דמיון מודרך ולדמיין כאילו המציאות היא בדיוק כפי מה שהוא רוצה בשלמות. ועל האדם לשאול את עצמו, האם עכשיו אני כבר לא רוצה יותר שום דבר? האם כאשר יהיה לי את כל מה שאני רוצה, האם אז אפסיק לרצות?

כי אם האדם מגלה שגם אחרי שיהיה לו את כל מה שהוא רוצה, עדיין הוא ימשיך לרצות, הרי שממילא זה אומר שאין לאדם את כל מה שהוא רוצה. כי האדם רוצה רק את מה שאין לו. ואם האדם יקבל את כל מה שהוא רוצה, השכל הישר אומר שהרצון העצמי של האדם אמור להיעלם. אך בפועל יכול האדם לראות, שגם אם כל המציאות תהיה כרצונו, עדיין הוא לא יהיה מרוצה ממנה בשלמות.

כך שמה שהאדם קורא לו אושר, הוא טעות גדולה. ולכן, השלב הראשון בחיפוש אחרי האושר, הוא שהאדם בכלל יבין מהו הדבר שאותו הוא מחפש. דהיינו, על האדם לנתח עם עצמו ולנסות לשאול את עצמו, מה יביא אותו למצב שבו הרצון העצמי שלו יעלם לגמרי?

כי כאשר אין רצון עצמי, אין שום רע כלל. אלא יש אך ורק תחושה של שלמות והרמוניה מלאה. וכל זמן שיש לאדם רצון עצמי, ממילא הוא ימשיך להרגיש תחושה של חסר ושל רע. כי הרצון של האדם, הוא זה שאחראי לכך שרע לאדם. כי אי אפשר להרגיש רע, בלי שיהיה רצון כלשהו.

וכל זמן שיש לאדם רצון עצמי שמאמלל אותו, האדם ימשיך להרגיש תחושה של חסר וימשיך להרגיש רע וימשיך לחפש את האושר. ולכן, על האדם בשלב הראשון להבין מהו בכלל האושר, דהיינו, להבין שהאושר בא לידי ביטוי בכך שהרצון העצמי של האדם מפסיק לאמלל את האדם.

ונחדד: באושר אמיתי, גם שם יש לאדם רצון עצמי. אלא שהוא לא מאמלל את האדם. כי כאשר יש לאדם שכל אמיתי, אז יש לאדם רצון עצמי שמכיל בתוכו דבר והיפוכו. דהיינו, שמצד אחד האדם רוצה איזה דבר, ובו זמנית אין אצלו חילוק והבדל בין רוצה לבין לא רוצה. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר. אך בכל מקרה, רצון עצמי רגיל, הוא שורש הסבל.

ואחרי שהאדם מבין שעליו לנסות לגרום לרצון העצמי שלו להיעלם, עכשיו על האדם לנסות לגלות מהי הדרך שבה הוא יכול לגרום לעצמו להפסיק לרצות ורק ליהנות מהמציאות כפי מה שהיא. כי אם יצליח האדם לגרום לרצון העצמי שלו להיעלם לגמרי, באותו הרגע האדם יתחיל רק ליהנות מהמציאות תמיד, ולחוות תחושה של שלמות.

ולכן, השלב השני בחיפוש אחרי האושר, הוא גילוי הדרך אל האושר. כי בשלב הראשון צריך להבין מהו בכלל האושר ולהיכן רוצים להגיע. ובשלב השני על האדם להבין, מהי הדרך שבה הוא יכול ללכת כדי להשיג את האושר הזה.

ואחרי שהאדם מגלה את הדרך אל האושר, דהיינו, אחרי שהאדם מגלה כיצד הוא יכול לגרום לעצמו להתחיל ליהנות מהמציאות כפי מה שהיא, בלי להרגיש כל הזמן תחושה של רצון עצמי שרוצה משהו שונה מהמצב של המציאות, אז על האדם להתחיל לצעוד אל האושר, כמה שיותר מהר.

וכאשר האדם מחפש את האושר, לפעמים מתמזל מזלו והוא פוגש בדרכו חכם אמיתי שכבר גילה את הדרך אל האושר וכבר הגיע אליו. והחכם האמיתי מגלה לאדם את הדרך אל האושר ומסביר לאדם מה בדיוק עליו לעשות כדי להיות מאושר בשלמות. כי החכם מראה לאדם את הדרך המדויקת שבה הוא יכול להגיע אל האושר.

ואחרי שהאדם כבר יודע את הדרך אל האושר, עכשיו האושר של האדם תלוי רק באדם עצמו, בעד כמה הוא באמת רוצה להיות מאושר.

והעניין הוא, שהדרך אל האושר עוברת בתוך יכולת התפישה השכלית והרגשית של האדם. כי כל האושר תלוי אך ורק בדבר יחיד. והוא בכך שהאדם יבין את המציאות בשלמות. והחכם האמיתי מגלה ומסביר לאדם מהי תפישת המציאות האמיתית, שכאשר האדם מבין אותה, אז האדם הופך להיות מאושר בעל כורחו.

כי יש שכל מסוים, שכאשר יש אותו לאדם, אז האדם הופך להיות מאושר בעל כורחו. כי כאשר יש לאדם את השכל הזה, אז האדם כבר לא יכול יותר לסבול גם אם הוא ירצה. ובפועל גם האדם המאושר באמת, גם הוא סובל לפעמים. אלא שאצלו הסבל הוא רק כלפי חוץ, כחלק מהמשחק. כמו אדם ש"סובל" מכך שהוא לא מצליח לנצח באיזה משחק. אך הסבל הוא רק חלק מהמשחק אך לא יותר ממנו.

וכדי שהאדם יוכל גם הוא ליהנות מהמשחק של החיים, לשם כך האדם צריך כלי קיבול שבו הוא יוכל להכיל את ההבנה של המציאות. והמרחק של האדם מהאושר, הוא כפי גודל כלי הקיבול שלו, שבו הוא מסוגל להבין את השכל שאותו מגלה לו החכם האמיתי, שהוא השכל האמיתי של המציאות.

וכלי הקיבול של האדם, הוא השכל והרגש של האדם. כי לאדם יש פוטנציאל שכלי ורגשי. וככל שהאדם משתמש יותר בפוטנציאל השכלי והרגשי שלו, וככל שהאדם מביא יותר לידי ביטוי את הפוטנציאל שלו, כך האדם יוצר כלי קיבול גדול יותר, שבו הוא יהיה מסוגל להחזיק את השכל של החכם האמיתי, בצורה פנימית יותר.

והכל תלוי אך ורק באדם עצמו. כי מצד האמת, כדי שהאדם יהפוך להיות מאושר בשלמות, לשם כך לא צריך יותר מאשר רגע אחד. כי כאשר האדם מבין באמת את השכל של המציאות, דהיינו, כאשר השכל האמיתי נכנס לתוך השכל של האדם ויושב שם כמו שצריך, מיד באותו הרגע בפחות מרגע אחד, האדם הופך להיות מאושר בשלמות.

כי האדם חווה את כל המציאות כולה דרך מסננים כלשהם. והמסנן שדרכו חווה האדם את המציאות, הוא תפישת המציאות של האדם. ולאדם יש בחירה חופשית מלאה, לבחור האם להיות מאושר או לא. ובכל רגע ורגע האדם יכול לבחור בבחירה חופשית מלאה, להתייחס אל המציאות כפי מה שהיא באמת או לא.

וכאשר החכם האמיתי מגלה לאדם את השכל האמיתי, אז יש לאדם בחירה חופשית מלאה, האם לאמץ את השכל הזה או לא. ובד"כ האדם בוחר לאמץ את השכל הזה, כפי יכולת התפישה האישית שלו. אבל אם יבחר האדם לאמץ את התפישה הזאת בשלמות, מיד באותו הרגע ממש בפחות מרגע אחד, יהפוך האדם להיות מאושר באמת ובשלמות.

ולמה בפחות מרגע אחד? כי אושר אמיתי הוא דבר שמשנה לאדם לא רק את כל ההווה והעתיד שלו, אלא גם את כל העבר שלו. כי יש בעולם שלנו המון סוגי אושר שקריים. וכאשר האדם הופך להיות מאושר בשקר כלשהו, עדיין השקר הזה לא משכתב אצל האדם את כל המטען הרגשי שלו מהעבר.

כי גם כאשר האדם לומד איך להיות שמח מהרגע הזה וכיו"ב, עדיין האדם בתוכו תמיד חי עם תחושה של חוסר שביעות רצון מכך שבעבר הרחוק הוא לא היה שמח ומאושר כפי מה שהוא כרגע. וכל שיטות האושר בעולם, אף אחת מהן לא יכולה לגרום לאדם להרגיש שביעות רצון מלאה באמת מכל מה שקרה לו בחיים עד אותו הרגע.

כי יש אנשים שחווים טראומה כלשהי. ואחרי שהם חווים טראומה, אז הטראומה הזאת מלווה אותם בחיים, מה שנקרא "פוסט טראומה" ו"נפגעי טראומה". ופוסט טראומה הוא מצב שבו הזיכרונות של העבר חוזרים אל האדם בהווה. והאדם סובל בהווה, כאילו הוא חי ממש שוב פעם את הרגע של העבר.

ואז אותם נפגעי טראומה הם הולכים לפסיכולוגים שכמובן אין להם מושג מימינם ומשמאלם, ואותם הפסיכולוגים מנסים בכל כוחם וכמובן ללא הצלחה, לנסות לגרום לאדם להתמודד עם הזיכרונות שלו מהעבר. אך שום פסיכולוג בעולם לא יכול באמת לגרום לאדם להגיע למצב שבו כאשר הוא ייזכר באותו האירוע שקרה לו בעבר, אז לא רק שהוא לא יחווה אותו כטראומטי, אלא אדרבה האדם עוד ישמח ממה שקרה לו בעבר. ואת זה שום פסיכולוג בעולם לא יודע לעשות.

ולכן, כאשר האדם מאמץ אושר שקרי כלשהו, אז שום שיטת אושר שקרי, לא יכול להפוך אצל האדם את העבר שלו. אך לעומת זאת, כאשר האדם מאמץ את האושר האמיתי, במקרה כזה לא רק שהאדם מתחיל להרגיש טוב בהווה, אלא גם כל תפישת המציאות של האדם את העבר שלו (וגם את העתיד) הכל משתנה בבת אחת.

כי תפישת האושר האמיתית, היא תפישה שבה האדם חווה אחדות של הטוב ושל הרע. דהיינו, שהאדם מסתכל על שורש המציאות ומבין בצורה אמיתית שמצד האמת הכל אחד ממש. וכאשר יש לאדם את השכל הזה באמת, על ידי זה הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי. דהיינו, שכבר אין לאדם רצון עצמי שנפרד מהמציאות, אלא יש לאדם רצון עצמי שהוא תמיד מתאים למציאות.

וכאשר הרצון העצמי של האדם משתנה, וכאשר תפישת הטוב והרע של האדם משתנה, אז ממילא בבת אחת האדם מרגיש שמאז ומעולם הוא כבר היה מאושר.

ונחדד: כי בכל הדרכים אל האושר, אף אחת מהן לא גורמת לאדם לחוות שביעות רצון מלאה גם מכל מה שקרה לו בעבר. (ובנוסף גם אף אחת לא באמת מספקת לאדם שקט נפשי מוחלט לגבי העתיד). אך באושר אמיתי האדם בפחות מרגע אחד מרגיש שמאז ומעולם הוא כבר היה מאושר, ושמאז ומעולם היה לו טוב.

כי כאשר אין רצון עצמי שונה מהמציאות, ממילא העבר והווה והעתיד הם טובים באותה המידה ממש, בלי שום תנאי ובלי שום סיבה. כי כאשר האדם מיישר קו עם המציאות ורוצה באמת את המצב של המציאות כפי מה שהיא ללא כל תנאי, ממילא האדם כבר לא יכול להרגיש רע, לא לגבי העבר ולא לגבי הווה ולא לגבי העתיד.

והדרך היחידה בעולם לטפל בנפגעי פוסט טראומה וכיו"ב, היא אך ורק על ידי זה שגורמים לאדם לשנות את תפישת...