כל זמן שהאדם רוצה להרגיש טוב, וכל זמן שהאדם מחפש את הטוב, הרי שהוא מרגיש רע. וגם מי שהוא מרגיש טוב, כל זמן שהוא רוצה להרגיש יותר טוב, הרי שגם הוא מרגיש רע.

כי מי שהוא מרגיש אך ורק טוב תמיד, הרי שהוא לעולם לא מרגיש רע. וכאשר אין רע, גם לא שייך להרגיש יותר טוב. כי יותר טוב שייך להרגיש, רק כאשר יש גם רע. שאז האדם יכול לומר שהוא מרגיש טוב, אבל לא מספיק טוב, דהיינו, גם רע, שאז האדם רוצה להרגיש עוד יותר טוב.

ולכן, כאשר האדם רוצה להרגיש יותר טוב ממה שהוא מרגיש, וכאשר האדם חושב שיש מציאות יותר טובה ממה שהוא מרגיש, הרי שהוא עדיין מרגיש גם רע. וכל זמן שהאדם חושב שיש בעולם כולו דבר אחד יותר טוב מדבר אחר, הרי שבעצם האדם חושב שיש רע. כי כאשר הכל טוב, לא שייך שדבר כלשהו יהיה טוב יותר או פחות מדבר אחר.

וכאשר האדם מוצא את הטוב שיש בכל דבר, ממילא לא שייך שהוא יחשוב שדבר אחד יותר טוב מאשר דבר אחר. כי למצוא את הטוב שיש בכל דבר, פירושו למצוא את הטוב שיש גם בכל דבר שנראה כרע, עד שהרע נעלם לגמרי. וכל זמן שהרע קיים בעולם של האדם, הרי שהאדם עוד לא מצא את הטוב שיש בכל דבר.

כי כאשר האדם מוצא את הטוב שיש בכל דבר, הרי שממילא אין אצלו שום רע כלל, וממילא לא שייך שהוא יחשוב שדבר אחד טוב יותר מאשר דבר אחר. כי כאשר הכל טוב ורק טוב, ממילא לא שייך רע. וכאשר לא שייך רע, אז לא שייך שדבר אחד יהיה יותר טוב מדבר אחר.

והסימן לכך שהאדם מרגיש טוב באמת, הוא כאשר האדם מפסיק לחפש את הטוב. כי בתוך האדם יש יצר הרסני שגורם לאדם להרגיש רע. והיצר ההרסני הזה, הוא הרצון של האדם להרגיש טוב. כי הסיבה היחידה שבגללה האדם מרגיש רע, היא רק משום שהוא רוצה להרגיש טוב. כי בלי לרצות להרגיש טוב, אי אפשר להרגיש רע.

וכל הסבל שיש לאדם בחיים, נובע רק משום שהוא רוצה להרגיש טוב. ובנוסף, גם כאשר האדם כבר מרגיש טוב, הרי שגם אז הוא לא מרגיש טוב בשלמות. כי שלמות יש רק למי שבשלמות ובאמת לא רוצה להרגיש טוב. כי השלמות היא כאשר כל הרצון של האדם זהה לחלוטין למצב של המציאות, שזאת שלמות.

אך כאשר האדם רוצה להרגיש טוב, הרי שגם כאשר הוא כבר כן מרגיש טוב כרצונו, הרי שלעולם זה לא בשלמות. כי תמיד גם כאשר האדם כבר כן מרגיש טוב, הרי שתמיד הוא רוצה להרגיש יותר טוב.

כך שהרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה גורם לכך שהאדם ירגיש רע. ובנוסף הוא גורם לכך שגם כאשר האדם כבר כן ירגיש טוב כרצונו, עדיין הוא לא ירגיש טוב בשלמות, אלא ירצה להרגיש טוב יותר. ובנוסף, גם כאשר האדם כבר כן מרגיש טוב, הרי שתמיד האדם מפחד לאבד את הטוב שיש לו, והוא חושש מכך שהוא ירגיש רע או פחות טוב.

ונמצא אם כן, כי שורש הסבל של האדם, הוא הרצון של האדם להרגיש טוב.

והסיבה שבגללה האדם רוצה להרגיש טוב, היא רק משום שאין לאדם שכל אמיתי. כי מי שיש לו שכל אמיתי, הוא מבין שמצד האמת הכל אחד. וכאשר הכל אחד, הרי שממילא הכל טוב. כי בשורש המציאות, אין הבדל בין טוב לבין רע. כי הטוב והרע הם ביטויים שונים של אותו הדבר. וכל הטוב שבעולם וכל הרע שבעולם, הם בסך הכל צדדים שונים וביטויים שונים, של אותו הדבר ממש.

ובשורש המציאות, דהיינו, כאשר האדם מסתכל מנקודת מבט אובייקטיבית מחוץ למציאות על המציאות, משם האדם יכול לראות שמצד האמת אין הבדל בין טוב לבין רע. כי טוב ורע שייך רק כאשר יש לאדם אגו ורצון עצמי, שאז שייך שהאדם ירגיש טוב ורע. דהיינו, כל הטוב והרע קיימים רק בגלל הישות העצמית של האדם שנפרדת מהמציאות. שאז יש לאדם רצון עצמי, וממילא שייך אצלו טוב ורע.

אבל אם האדם ידמיין את עצמו כאילו הוא לא קיים כלל, ואז האדם יסתכל על המציאות מבחוץ כאילו הוא לא חלק ממנה וכאילו אין לו שום רצון עצמי כלל, הרי שמיד יראה האדם שאין שום הבדל בין טוב לבין רע. כי הכל זה רק פרשנות של האדם את מה שקורה לו. אבל מצד האמת, כאשר מסתכלים מבחוץ על המציאות, הרי שאין כל הבדל בין טוב לבין רע.

וכל המציאות שלנו היא כמו סרט. כי יש המון סוגי סרטים. ויש סרטי דרמה וסרטי קומדיה וסרטי מתח וסרטי אימה וכיו"ב. ולא הסרט הוא זה שקובע האם האדם ייהנה ממנו או לא, אלא צורת ההסתכלות של האדם על הסרט. כי יכול להיות אדם אחד שייהנה מסרט אימה, ויכול להיות אדם אחר שלא ייהנה מסרט קומדיה מצחיק. ולא סוג הסרט אחראי להנאה של האדם, אלא רק האדם עצמו הוא זה שיוצר את ההנאה או את הסבל מהסרט שבו הוא צופה.

כי מצד האמת, כל המציאות היא סוג של סרט. כי התודעה והתפישה של האדם חווה כל הזמן אירועים שונים. וגם כאשר האדם ישן, גם אז הוא חווה אירועים שונים. וכאשר האדם ישן, בד"כ אין לו מושג שהוא נמצא בתוך חלום, ומבחינתו הכל אמיתי ממש. כי מצד ה"אני" של האדם, זה לא ממש משנה האם זו מציאות או חלום, אלא כן משנה שה"אני" והתודעה של האדם חווה את האירועים כדבר ממשי.

וגם כאשר האדם רואה סרט רגיל, גם אז לפעמים האדם כ"כ מתחבר לתוך הסרט, ונדמה לו כאילו הוא עצמו צופה ממש באירוע ממשי שמתרחש מולו. בפרט עכשיו שיש את הטכנולוגיה של התלת מימד, שבה האדם עצמו מרגיש כאילו הוא עצמו בתוך הסרט עצמו. ואין כמעט שום הבדל בין חווית הסרט לבין חווית המציאות.

ואף על פי כן, עדיין יש הבדל קטן בין סרטים לבין מציאות. כי הסרטים הם רק באמצעות חוש הראיה והשמיעה בלבד. אבל יבוא היום שבו כל החושים של האדם ישתתפו בסרט. שאז מבחינת האדם הסרט יהיה מציאותי לכל דבר ועניין. כמו לדוגמא עולמות של מציאות מדומה, שבה האדם כולו מחובר בצורה טכנולוגית לסוג של מציאות אחרת ממש.

ולכן בשעת השינה ובשעת החלומות, שם באמת כל החושים של האדם משתתפים בסרט שיש בחלום. ולכן בשעת החלום האדם יכול להרגיש כאב של ממש ולחוש את החלום כדבר ממשי של ממש. כך שבכל מקרה מצד התפישה של האדם, אין הבדל ממשי בין חלום לבין מציאות לבין סרט וכיו"ב. והכל תלוי אך ורק בעד כמה האדם חושב ומבין שהדבר הוא ממשי.

ולכן, כמו שלא הסרט אחראי להנאה של האדם, אלא תפישת האדם את הסרט היא זו שאחראית להנאה של האדם מהסרט, כך גם לא התמונה של המציאות אחראית להנאה או לסבל של האדם ממנה, אלא אך ורק תפישת האדם את המציאות, היא זו שאחראית להנאה או לסבל של האדם ממנה.

ומי שמסתכל על המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית באמת, הוא מבין שבאמת מצד האמת אין הבדל בין טוב לבין רע. כי הטוב והרע הם רק סוגים שונים של רגשות. ואין הבדל אמיתי בין סוגי הרגשות האלו. כי כל סוגי הרגשות בעולם, וכל מה שיש בעולם, זה הכל ביטויים שונים של דבר אחד, שבשורשו ובמהותו הוא אחד.

וכאשר האדם מסתכל על השורש של המציאות, אז ממילא הוא מפסיק לרצות להרגיש טוב. כי הוא מבין שמצד האמת הכל אחד תמיד. וכל הסבל של האדם, נובע רק משום שהאדם שוכח ולא מסתכל על האמת, שמצד האמת הכל זה ביטוי של דבר אחד ממש, שמנקודת המבט של שורש המציאות, אין הבדל בין טוב לרע.

כי שם בשורש המציאות, שם אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ובשורש המציאות, עדיין אין שם אפילו לא מרחב זמן ומקום. כי בשורש המציאות, גם הזמן והמקום, גם הם ישות אחת ממש. ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. וכאשר האדם מסתכל על השורש הזה, ממילא הוא תמיד מרגיש שלמות. כי בשורש הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד, ממילא אין שום חסר.

ואף על פי כן, יש שכל יותר גדול, שבו האדם מרגיש רע ממש, ואף על פי כן הוא מרגיש טוב ממש. כי בעולם שלנו בהחלט יש גם טוב וגם רע. ולמרות שבשורש של המציאות אין הבדל בין טוב לבין רע, הרי שבעולם שלנו כן יש טוב ורע.

אלא שכפי שכבר ביארתי, יש שני סוגים של שכל. ויש את השכל הרגיל של האדם, שבו הוא מרגיש הבדל בין טוב לבין רע. ויש את השכל של שורש המציאות, שבו אין שום הבדל בין שום דבר לבין שום דבר, וממילא אין הבדל גם לא בין טוב לבין רע.

אלא, שכאשר יש לאדם רק את השכל האנושי הרגיל, שבו האדם מוצא ומרגיש את ההבדלים בין הטוב לבין הרע, אז האדם חי בגיהנום של ממש. כי העולם הזה הוא הגיהנום. כי לרגע אחד אין לאדם שקט נפשי אמיתי. כי תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. ותמיד האדם רוצה להרגיש יותר טוב. ותמיד האדם מפחד להרגיש פחות טוב.

ואין אפילו אדם אחד בעולם שיכול לומר שהוא לא רוצה להרגיש יותר טוב, או שהוא לא מפחד להרגיש פחות טוב. אלא כולם, גם סובלים תמיד. כי לא משנה מה יעשה האדם, לעולם הוא לא ירגיש את התחושה של השלמות. כי השלמות היא כאשר יש העדר רצון. שבו הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, ושבו יש הרמוניה שלמה.

אבל כל זמן שיש אצל האדם הבדל בין טוב לבין רע, הרי שממילא האדם תמיד ירצה להרגיש יותר טוב ויפחד מכך שהוא מרגיש רע. ועל ידי זה האדם סובל כל הזמן כנ"ל.

אבל, כאשר יש לאדם שכל אמיתי, אז הוא מחבר את השכל האנושי עם השכל שיש מעל לשכל. דהיינו, שהאדם מכיל בתוכו את ההפכים. שמצד אחד האדם מבין שאין הבדל בין טוב לבין רע. ומצד שני האדם מבין שכן יש הבדל בין טוב לבין רע.

כי יש כאן שאלה גדולה, והיא: אם באמת בשורש הכל אחד, אז כיצד זה שיש בעולם שלנו טוב ורע ונפרדות? והתשובה היא, שבאמת מצד השורש של המציאות, גם שם יש נפרדות. וגם בשורש של המציאות, גם שם יש טוב ורע כשתי ישויות שונות.

אלא, שבשורש של המציאות, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. כי בשורש של המציאות, יש אחדות מלאה בין הנפרדות לבין האחדות. כי בשורש של המציאות בהחלט יש גם טוב וגם רע. אלא ששם אין הבדל בין טוב ורע כישויות נפרדות, לבין טוב ורע כישויות לא נפרדות. ושם הכל אחד ממש. דהיינו, כי שם יש גם רע ממש. אלא ששם אף על פי כן, אין הבדל בין הטוב לבין הרע.

וכאשר יש לאדם שכל קטן, אז הוא לא מסוגל להבין דבר והיפוכו. כי יש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד אנחנו אומרים שיש טוב ויש רע. דהיינו, שאלו שתי ישויות נפרדות ושונות זו מזו. ומצד שני אנחנו אומרים שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, אף על פי שאלו שתי ישויות נפרדות זו מזו. וזה כמובן דבר והיפוכו.

וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא סובל. כי מצד האמת יש גם טוב וגם רע. והשלמות היא כאשר האדם חי בעולם שיש בו טוב ורע כשתי ישויות נפרדות, אלא שהאדם חווה אותם כפי מה שהן באמת, דהיינו, ישות אחת, למרות שיש בתוכה נפרדות של ממש.

וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא לא מסוגל להתייחס לדבר כלשהו כאל רע, ומצד שני תוך כדי זה גם להתייחס אליו כאל דבר שאינו שונה מהדבר הטוב ביותר שקיים. ולכן האדם סובל.

כי כאשר החכם האמיתי רוצה איזה דבר, מבחינתו של החכם האמיתי, מצד האמת אין הבדל בין רוצה לבין לא רוצה, ובין רצון לבין העדר רצון. כי בהחלט יש רצון ויש העדר רצון. ואפשר לרצות ואפשר לא לרצות. אלא שאין הבדל אמיתי בין רצון לבין אין רצון. כי בשורש, אין הבדל בין רצון לבין העדר רצון. וגם הרצון וגם העדר הרצון, הם ביטויים שונים של ישות אחת ממש.

ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להגדיל את השכל שלו. ולהגדיל את השכל, פירושו שעל האדם להפסיק לשקר את עצמו. כי כדי להיות חכם אמיתי, לשם כך בסך הכל האדם צריך להבין את האמת. וכדי לחיות טוב, בסך הכל על האדם להפסיק לשקר את עצמו.

כי כאשר האדם משקר את עצמו, אז השכל שלו קטן, ואז הוא רואה רק את הצד של הנפרדות של המציאות. כי כפי שאמרנו, במציאות שלנו כן יש נפרדות בין הטוב לבין הרע. אבל מצד שני, כל הנפרדות הזאת, היא רק צד אחד של המטבע בלבד. כי הצד השני הוא האחדות של המציאות. ומצד נקודת המבט של התמונה המלאה, משם אין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות. כי הנפרדות שבין הטוב לבין הרע, נמצאת באחדות עם השורש של המציאות שבו אין הבדל בין טוב לבין רע.

וכאשר האדם מסתכל על האמת ומבין שמצד האמת יש במציאות שלנו גם נפרדות וגם אחדות. ושמצד האמת האחדות נמצאת באחדות עם הנפרדות. ושמצד האמת הנפרדות והאחדות הן ישות אחת, על ידי זה האדם נחשב לחכם אמיתי, מאחר שהוא רואה את האמת. ועל ידי זה האדם חי טוב באמת.

כי כאשר הכל רק טוב, גם זה לא טוב. כי כל דבר חסר את כל הדברים ששונים ממנו. וכאשר אין לאדם רצון עצמי כלל, גם זו לא שלמות. כי יש דבר טוב גם בכך שיש לאדם רצון עצמי שונה מהמציאות, דהיינו, כאשר האדם רוצה לשנות את המציאות, וגם כאשר האדם מרגיש רע. וגם בלהרגיש רע, גם בזה עצמו יש דבר טוב.

כי הרע הוא טוב, לא משום שהוא יוצר טוב אחר, אלא משום שהוא עצמו טוב ממש. כי יש כאלו שחושבים בטעות, שהכל לטובה פירושו שהכל נועד כדי להוביל את האדם לאיזה דבר אחר טוב בעתיד. אבל מצד האמת הכל לטובה פירושו, שהכל עצמו טוב ממש. כי מצד האמת אין חילוק בין הטוב לבין הרע בשורשו. ויש דבר טוב, בעצם זה שרע לאדם.

ולכן, כאשר אין לאדם שום רצון עצמי כלל, גם זה לא טוב. כי אדרבה, השלמות היא שיהיה לאדם רצון עצמי, ושהאדם ירגיש גם רע. אלא, שזה צריך להיות מחובר לשורש שבו הכל אחד. כי כאשר יש לאדם רצון עצמי והאדם חווה רק את הנפרדות שיש בין רוצה לבין לא רוצה, ואת הנפרדות שיש בין הטוב לבין הרע, על ידי זה האדם סובל תמיד.

אך כאשר יש לאדם שכל, והאדם מבין שאכן יש טוב ויש רע, אבל גם הטוב...