במאמר הזה נבאר מהו סוד הכישלון של כל השיטות הרוחניות שיש בעולם. כי בעולם שלנו יש הרבה שיטות רוחניות, אך אף אחת מהן לא יכולה להוביל את האדם אל השלמות. ולא שאף אחת מהן לא הובילה אף אחד אל השלמות, אלא שמבחינה עקרונית אף אחת מהן לא יכולה אפילו לא ברמה התיאורטית להוביל את האדם אל השלמות.

והעניין הוא, כי בעולם שלנו אין שלמות. כי כל דבר שקיים, מעצם קיומו יש בו חיסרון. משום שברגע שישות כלשהי קיימת, הרי שאין בה את כל שאר הדברים שהיא שונה מהם. לדוגמא, החיסרון של השולחן, הוא שהוא לא כיסא ולא מנורה ולא בית וכולי. והחיסרון של העץ, הוא שהוא לא פטיש ולא דלת ולא נייר וכולי. ובכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו חיסרון.

והחיסרון של הרע, הוא בכך שאין בו טוב. והחיסרון של הטוב, הוא בכך שאין בו רע. כי גם מצב של רק טוב, גם זה רע. כי גם ברע יש משהו טוב, שאין אותו בטוב. וכאשר יש רק טוב, דהיינו, כאשר המציאות היא בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם זה רע. כי ברע יש משהו טוב. ואם הכל קורה לפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם מרגיש חסר. משום שהוא חסר את זה שהמציאות תהיה שונה ממה שהוא רוצה.

ואם המציאות שונה ממה שהאדם רוצה, אז האדם מרגיש חיסרון מכך שהוא חסר את המצב שבו המציאות כרצונו. ואם המציאות תהיה בשלמות כפי מה שהאדם רוצה, גם אז הוא ירגיש חיסרון משום שהוא יהיה חסר את המצב שבו המציאות שונה ממה שהוא רוצה.

ובכל דבר ודבר שיש בעולם יש בו חיסרון. ואם האדם בוחר להיות פרוש מהעולם ולהתנזר מהעולם, אז חסר לאדם את הדרך ההפוכה, שהיא הדרך שממנה האדם מתרחק. כי לכל דרך שאליה האדם הולך, הרי שהוא מתרחק מכל שאר הדרכים בכלל, ומהדרך הנגדית בפרט. וכל דרך רוחנית שקיימת בעולם, החיסרון שלה הוא, שהיא בעצם לא מכילה בתוכה את הדרך ההפוכה שלה.

ולכל דרך רוחנית יש את מודל האושר שלה. ומודל האושר של כל דרך רוחנית, הוא מצב האושר כפי שאותה דרך רוחנית אמורה להוביל את האדם אליו. וכל המודלים של האושר של כל הדרכים הרוחניות, הם כולם תיאור למצבים שונים של סבל. ולמרות שנדמה לאדם שהאושר ושגן עדן שמבטיחים לו זה דבר טוב, הרי שמצד האמת בסך הכל מרמים אותו בשקר, שאם הוא יגיע לסוף הדרך, אז הוא יגלה את השקר.

כי יש שלמות. והשלמות היא להיות כל הדברים בבת אחת. דהיינו, שהאדם מצד אחד יוכל לדוגמא גם להיקשר רגשית לכל מיני דברים עד לרמה של התמכרות חולנית ואובססיבית, ושבו זמנית האדם גם יהיה מנותק מהדבר שאותו הוא רוצה, בצורה קיצונית שלמה ומושלמת.

ואילו היה יכול האדם להיות גם וגם שני הפכים בו זמנית, הרי שרק אז היה האדם מאושר. כי אז היה יכול האדם גם לחוות רצון ותשוקה לעולם, אבל גם לשמור על עצמו מפגיעה רגשית, על ידי זה שהאדם היה יכול לחוות חוויה של חוסר רצון מוחלט.

וכל הדרכים הרוחניות שיש בעולם, מציעות לאדם לאמץ איזו שיטה כלשהי. וכל שיטה ושיטה שיש בעולם, יש בה חיסרון. והחיסרון של כל שיטה שיש בעולם, הוא שאין בה את כל הדברים ששונים ממנה. כי במציאות שלנו יש המון דעות. ומאחר שהמציאות שלנו היא השלמות, הרי שבכל דעה ודעה שיש בעולם, הרי שיש בה שלמות.

וכאשר האדם הולך בדרך רוחנית כלשהי, הרי שבעצם הוא מתרחק מהשלמות, על ידי זה שהוא בוחר בדעה אחת יותר מאשר בדעה אחרת. כי כאשר האדם הולך בדרך רוחנית כלשהי, הוא בעצם מתרחק מהשלמות של המציאות, שהיא מצידה מכילה את כל הדעות.

ובכל מקום שאליו יגיע האדם, גם שם הוא לא יחווה שלמות. כי הוא תמיד יהיה חסר את כל שאר הדברים. כי כאשר לדוגמא האדם עובד, אז הוא מרגיש את זה שהוא זקוק לחופשה. אך אם יתנו לאדם להיות רק בחופשה, אז הוא ירגיש שהעבודה חסרה לו.

וכאשר לדוגמא האדם רווק, אז הזוגיות חסרה לו. וכאשר האדם נמצא בתוך זוגיות, אז הוא צריך לוותר על דברים שיש דווקא בחיי הרווקות. וכאשר האדם נשוי בלי ילדים, אז יש לזה את היתרונות שלו. וכאשר האדם נשוי עם ילדים, אז גם לזה יש את היתרונות שלו. כי לכל דבר בעולם יש גם חיסרון וגם יתרון. ולכן בכל דבר שהאדם עושה, הוא תמיד מרגיש שחסר לו את מה שהוא לא עושה ואת מה שאין לו.

ולא משנה מה יתנו לאדם, הוא תמיד ירגיש חיסרון. ואם יתנו לאדם להיות אך ורק עשיר שאינו צריך להתאמץ על שום דבר, האדם ירגיש שהוא מתגעגע לתקופה שבה הוא כן היה צריך להתאמץ. ואם יתנו לאדם רק להתאמץ, אז הוא ירצה את ההפך של לא להתאמץ.

ואז המציאו החכמים את המילה איזון. שהיא בעצם אומרת שעל האדם להיות גם וגם והכל בצורה מאוזנת. אבל גם רעיון האיזון הזה הוא סוג של שקר. משום שהאיזון הוא לא שלמות. כי בכל רגע נתון בודד, האדם לא יכול להיות גם וגם באותו הרגע. ולמרות שהאדם ברגע אחד נמצא בדבר אחד וברגע אחר האדם נמצא בדבר אחר, הרי שבכל רגע ורגע האדם תמיד מרגיש חיסרון.

ושלמות פירושו שבאותו הרגע ממש, האדם יהיה במצב רגשי פרדוקסאלי. דהיינו, שבאותו הרגע ממש האדם יחווה גם רצון בשלמות לדבר כלשהו, וגם חוסר רצון בשלמות לאותו הדבר. שרק אז יש לאדם איזון אמיתי. שרק אז האדם הוא גם וגם באמת בכל רגע ורגע.

כי כאשר האדם באותו הרגע ממש מכיל בתוכו את ההפכים, אז כל כוח מאזן את הכוח הנגדי שלו ומשלים אותו שזאת שלמות. אבל כאשר האיזון הוא על פני כמה רגעים, הרי שעדיין האדם לעולם לא באמת מאוזן. אלא שפעם אחת האדם חווה חוסר שלמות אחת, ואח"כ חוסר שלמות אחרת. אך האדם בשום רגע לא חווה חיבור של הפכים, שהוא ורק הוא השלמות.

ונוסיף על כך את זה שהאדם לא תמיד יכול לחיות בשילוב של כל האפשרויות. כי האדם שהוא נשוי עם ילדים, הוא לא ממש יכול לאזן את עצמו ולהרגיש כאילו הוא רווק ללא ילדים. והאדם המבוגר, לא יכול לאזן את עצמו ולחשוב שהוא ילד קטן וליהנות מהחיים כמו ילד קטן. ומי שאין לו כסף, גם הוא לא יכול לאזן את עצמו ולהרגיש כאילו הוא הכי עשיר בעולם.

וכל שכן שהדבר אינו אפשרי בו זמנית. כי האדם לא יכול בו זמנית להרגיש דבר והיפוכו. ולכן לעולם האדם לא יכול להרגיש שלמות.

והדבר הזה הוא סוד ההפכים, שאחראי לכישלון של כל השיטות הרוחניות שיש בעולם. כי הבודהיזם לדוגמא הוא ההפך של ההדוניזם (נהנתנות). ובכל אחת מהשיטות, יש חיסרון ויתרון. ומי שהולך בדרך אחת כלשהי, הוא מפסיד את היתרון של הדרך ההפוכה.

כי אם באמת רק אחד מהצדדים היה צודק, ז"א אם לדוגמא רק ההדוניזם היה צודק, הרי שכל הבודהיסטים היו מגלים את השקר שיש בדרך שלהם, והולכים להיות הדוניסטים. ואם ההדוניזם היה שקר מוחלט, אז כל ההדוניסטים בעולם, היו הופכים להיות בודהיסטים. אך לא כך הוא הדבר. כי בכל דרך יש יתרונות וחסרונות. שזה בעצם אומר שבכל דרך אין שלמות וכי יש חסרונות.

ואפילו לגבי העניין של המשוגעים והחכמים שיש בעולם שלנו. אם באמת לא הייתה שום טיפת שכל ושום טיפת אמת בשיגעונות של המשוגעים, הרי שהמשוגעים לא היה להם במה להיאחז והם היו הופכים להיות חכמים. ואם החכמים היו טועים לגמרי, אז גם הם היו עוזבים את דרכם ומסכימים על המשוגעים.

ומאחר שלמטבע יש שני צדדים, ומאחר שהאדם לא יכול בבת אחת לראות את שני הצדדים של המטבע, לכן האדם לעולם לא יכול להכיל בתוכו את האמת של המציאות בבת אחת. כי אם האמת מייצגת את כל הצדדים השונים של המטבע, דהיינו, מאחר שהאמת מייצגת את נקודת השכל שיש בתוך כל הדעות שיש בעולם, הרי שכמו שהאדם לא יכול בבת אחת לראות את שני הצדדים של המטבע, כך גם האדם לא יכול בבת אחת להבין את האמת ולראות את התמונה המלאה.

ולכאורה יש פיתרון תיאורטי לבעיה הזו, והוא שאם יצליח האדם בצורה כלשהי להפוך להיות התמונה המלאה בעצמו, או אם יצליח האדם להפוך להיות המטבע עצמו, הרי שאז יוכל האדם להכיל בתוכו את כל ההפכים ואת האמת כולה בבת אחת.

וכפי שכבר ביארתי, הדבר הזה לא אפשרי טכנית. כי האדם לא יכול להמשיך להיות קיים, ותוך כדי זה להיות גם משהו אחר בשלמות. כי כל מה שלא יעשה האדם, כל זמן שישותו של האדם קיימת, הוא לא יכול להיות ישות אחרת בצורה מלאה. ואין לאדם שום אפשרות טכנית לבטל את ישותו העצמית.

אבל כאן נחדש חידוש נוסף וסוד עמוק מאוד נוסף, והוא שגם אם יצליח האדם להפוך להיות התמונה המלאה בעצמו, גם אז הוא לא ירגיש שלמות! כי גם בתמונה המלאה יש חיסרון. והחיסרון של התמונה המלאה, הוא שהיא התמונה המלאה ולא החלקים שלה. כי בכל דבר יש יתרון וחיסרון. וגם בתמונה המלאה יש חיסרון ויתרון.

והיתרון של התמונה המלאה, הוא שהוא התמונה המלאה. אבל זה גם החיסרון שלה. כי התמונה המלאה היא חסרה את היכולת להיות רק חלק אחד שלה ולא כל התמונה המלאה כולה.

וגם אם האדם יהפוך להיות המטבע עצמו, גם בזה יש חיסרון. כי המטבע עצמו חסר את היכולת לראות רק צד אחד של עצמו. כי מי שהוא לא המטבע עצמו, יש לו יתרון על להיות המטבע עצמו. משום שהאדם שהוא לא מושלם, הוא יש לו את כל הדברים הטובים שיש בחוסר השלמות. אבל בשלמות יש חיסרון, משום שאין בה את חוסר השלמות.

וגם באין סוף יש חיסרון. והחיסרון שלו הוא שהוא אין סוף. דהיינו, שהוא לא סוף. והאין סוף לא יכול לחוות את המציאות כפי מה שהאדם שהוא סוף חווה אותה. והאדם יש לו חיסרון, משום שהוא לא יכול לחוות את המציאות, כפי מה שהיא מנקודת המבט של המציאות האין סופית.

וגם אם האדם יוכל להכיל בתוכו את ההפכים, גם בזה יש חיסרון! משום שהאדם יהיה חסר את היכולת לא להכיל הפכים, אלא להכיל רק צד אחד של המטבע, בלי להכיל את שני הצדדים בבת אחת.

ואם האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, הרי שהוא תמיד ירגיש 2 חסרונות. גם את החיסרון של ההפך שלו. וגם את החיסרון של זה שהוא לא מכיל הפכים. אבל גם אם האדם יכיל את ההפכים, גם אז האדם ירגיש חיסרון, והוא שהאדם יהיה חסר את היכולת לא להכיל בתוכו את ההפכים. כי גם החיבור של ההפכים, גם הוא יש בו חיסרון. כי הוא כמו כל דבר אחר, חסר את ההפך שלו.

והסוד הזה הוא עמוק מאוד מאוד. כי הסוד הראשון היה שאם האדם יצליח להכיל בתוכו את ההפכים, הרי שהוא יהיה מאושר. והסוד הוא שאף אחד בעולם לא יכול להפוך להיות התמונה המלאה ולהכיל את ההפכים. אבל עכשיו ביארתי סוד עוד יותר עמוק, והוא שגם אם האדם יכיל בתוכו את ההפכים, גם אז הוא לא יחווה את השלמות. והסוד הזה הוא עמוק מאוד וכולי.

ונמצא אם כן, כי כל דרך שלא ילך בה האדם, הוא תמיד יהיה חסר את כל שאר הדרכים האפשריות. וא"כ לכאורה אין שום אפשרות שהאדם יחווה שלמות בעולם, משום שאין שום דבר בעולם שהוא מושלם.

אבל, יש חכם גדול מאוד, החכם האמיתי, שהוא יש לו פתרון לכל הבעיות שיש בעולם. וגם לבעיה הזאת יש פתרון. כי יש הכלת הפכים עוד יותר גדולה ממה שהמוח האנושי יכול לתפוס. כי יש הכלת הפכים אחת שהיא השלמות, ושבה האדם הוא גם מכיל בתוכו את ההפכים, והוא גם מכיל בתוכו את חוסר הכלת ההפכים.

ובמילים אחרות יש מצב מאוד מיוחד, שבו האדם יכול גם להיות הוא עצמו, וגם להיות התמונה המלאה, וכל זה בו זמנית. והמצב הזה הוא מאוד מורכב, אך מי שמגיע אליו, אז הוא במצב של שלמות אמיתית. כי אז ורק אז הוא מכיל בתוכו גם את האין סוף וגם את הסוף והצמצום עצמו בו זמנית.

וכאן במאמר נגלה את הסוד, במה תלויה היכולת של האדם להגיע למצב התודעתי הנ"ל. והסוד הוא כי בעולם שלנו יש שאלות שעליהן האדם לא יכול למצוא תשובה בשכל אנושי. כגון לדוגמא השאלה של מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי כל סיבה תמיד יהיה ניתן לשאול מהי הסיבה שקודמת לה, ומדוע היא עצמה כפי מה שהיא. וכיו"ב יש אין סוף פרדוקסים שאותם האדם לא יכול להבין בשכל אנושי.

וגם כל חכמי החכמים בעולם, וגם כל חכמי הפילוסופים והמדענים, וגם חכמי הפסיכולוגים, וגם חכמי הרוח וכל חבריהם, אף אחד מהם לא יכול למצוא תשובה לשאלה של מהי הסיבה הראשונה שבגללה מתרחשים כל האירועים של העולם. כי תמיד יהיה ניתן לשאול, מהי הסיבה של הסיבה הראשונה. ואפשר עוד להעמיק בזה, אך אין כאן המקום לכך.

ויש סוד, והסוד הוא כי כל השאלות האלו שנראות כשאלות קשות, הן כולן צחוק ובדיחה אחת גדולה, ליד האימא והשורש של כל השאלות. כי יש שאלה אחת שהיא האימא של כל השאלות, והיא השורש של כל הספקות והקושיות שיש בעולם.

כי לשאלה של מהי הסיבה הראשונה, יש כמה תשובות פשוטות. אבל יש שאלה אחרת קשה בקושי אין סופי, שהיא השורש של כל השאלות שיש בעולם. ואחרי שהאדם מתגבר על כל הפרדוקסים של המציאות, אז האדם רואה אל מול עיני שכלו את השאלה של כל השאלות.

וכאשר האדם מגיע לשאלת כל השאלות, אז הוא מבין מהו פחד ומהו השורש של כל הפחדים שיש בעולם. כי כל הפחד שורשו בחוסר ידיעה. וכאשר האדם מגיע בשכלו לשורש של כל השאלות שיש בעולם, אז הוא חווה את חוסר הידיעה הגדול ביותר שאותו יכול האדם לחוות, ועליו נאמר המשפט "האדם צריך לעבור על גשר צר מאוד, והכלל והעיקר לא לפחד כלל".

כי יש שאלה אחת כ"כ גדולה, שהיא מפרקת מולה את כל החוכמות שיש בעולם. וכל החכמים שיש בעולם מכל סוג שהוא, מתבטלים כלא היו, אל מול השאלה הזאת. והשאלה הזאת מי שמגיע אליה, הוא צריך הכנות נפשיות רבות לפני שהוא מגיע אליה, כדי להחזיק שם מעמד ושלא יגרם לו שום נזק...

וכאשר האדם מתבונן בשאלה הזאת של כל השאלות, אז השאלה הזאת הופכת להיות יותר ויותר קשה. וככל שהאדם מנסה לתרץ עליה תשובות, כך השאלה הזאת הופכת להיות עוד יותר קשה. והדבר הזה הוא השורש של כל הפחדים והחרדות שיש בעולם.

וכאשר האדם מגיע לשאלה הזאת, עובר עליו מה שעובר עליו, עד שהאדם מקבל שכל חדש. והאדם קולט שהשאלה של כל השאלות, היא בכלל התשובה של כל התשובות. פירוש: כי מה שנראה לאדם כשאלה הכי גדולה בעולם, היא בכלל התשובה הכי גדולה בעולם.

וכדי שהשאלה תהפוך להיות תשובה, לשם כך על האדם להעמיק את מחשבתו בשאלה הזאת כאשר הוא מגיע אליה. וככל שהשאלה הופכת להיות יותר קשה, כך היא הופכת לאט לאט להיות בכלל התשובה של עצמה.

ומי שעבר את השאלה הזאת והשאלה הזאת כבר התהפכה לו לתשובה, בעיניו הדבר הזה הוא פשוט ביותר. כי החכם האמיתי מבין בשכל האנושי הרגיל שלו, את המציאות בצורה כזו, שהשאלה הגדולה ביותר בעולם, אפילו לא מתחילה להיכנס למחשבה שלו. כי היא כבר התהפכה אצלו להיות לתשובה...