אובססיה, התנהגות אובססיבית, אובססיות, הפרעה אובססיבית, התמכרות, טורדנות כפייתית, הפרעה טורדנית כפייתית, התמכרויות... התנהגות אובססיבית, אובססיות, הפרעה אובססיבית, התמכרות, טורדנות כפייתית, הפרעה טורדנית כפייתית, התמכרויות ובו יתבאר העניין של אובססיות / התמכרויות / התנהגות טורדנית כפייתית וכיו"ב. ממה נובעות האובססיות וההתמכרויות? האם הן רעות? האם הן טובות? האם אפשר להיגמל ולהשתחרר מהן? וכיצד? ועוד. אז מהי אובססיה? אובססיה היא התנהגות של האדם, שהאדם חוזר עליה פעם אחרי פעם, בלי להבין את הסיבה שבגללה הוא חוזר על הפעולה הזאת. ובנוסף, האדם חושב ... חושב שההתנהגות הזאת מיותרת? האם הוא חושב, שההתנהגות הזאת, גורמת לו לנזק? וכיו"ב. כי כל התנהגות באשר היא, היא בפני עצמה, היא אינה טובה או רעה. אלא היא הופכת להיות התמכרות / הפרעת התנהגות / אובססיה וכיו"ב, רק בגלל הפרשנות של האדם, את מה שהוא עושה. ובנוסף, יש כאן עוד היבט. והוא, עד כמה האדם חושב, שהוא בוחר בבחירה חופשית, לעשות את אותו דבר ... של התנהגות כפייתית, שהאדם חווה כאילו נכפה עליו בכפיה לעשות את מה שהוא עושה נגד רצונו, אז האדם יגדיר את ההרגל הזה, כהפרעה טורדנית כפייתית / טורדנות כפייתית / התמכרות / אובססיה וכיו"ב. וזה כמובן, רק אם האדם לא מרוצה מאותה התנהגות כפייתית. כי אם האדם מרוצה ממנה, אז הוא אולי יגדיר אותה כהתנהגות כפייתית, אבל הוא לא יגדיר אותה כהפרעת ... שסובל מאובססיה, היא בכך שהוא לא מקבל את האובססיה שלו באשר היא. כי האהבה העצמית, צריכה להיות בלי שום תנאים באשר הם. ועכשיו ננסה להבין, למה בעצם יש אובססיות / התמכרויות, ואיך הן נוצרות. והעניין הוא, די פשוט. והוא, כי האדם עושה, את מה שהוא רוצה לעשות. ז"א כל עשייה של האדם, מתחילה ונובעת ותלויה, ברצון של האדם. ולא מדובר על דברים שנעשים מעצמם, ... שהאדם עושה אותם. ומה שגורם לאדם לעשות איזה דבר, הוא בעצם הרצון העצמי שלו עצמו. ומי שחושב שהרצון העצמי שלו, משרת את המטרות שלו, הוא לא יתלונן על אובססיות / התמכרויות וכיו"ב. אבל מי שחושב שהרצון העצמי שלו, לא משרת את המטרות שלו. דהיינו, מי שמרגיש, שהדברים שאותם הוא רוצה ועושה, לא משרתים את מה שהוא "באמת" רוצה, דהיינו, את מה שהוא חושב שהוא ... יש להבין. האדם עושה את מה שהוא רוצה. אלא, שיש לו התנגשות בין הרצונות שלו. ואז לאחד הרצונות, האדם קורא לו התנהגות כפייתית. ובאותו הרגע שהאדם המכור, הולך אחרי ההתמכרות שלו, אז באותו הרגע האדם חווה סוג של חופש ושל שחרור, שהוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה כרצונו וכיו"ב. אבל אח"כ כאשר האדם מתבונן על מה שהוא עושה, מנקודת המבט של הרצון האחר, אז האדם חווה סבל מההתנהגות הקודמת שלו, שלפני כמה דקות, היא דווקא הסבה לו אושר רב. ואם האדם לא היה מפיק כל הנאה שהיא מההתמכרות שלו, הרי שהוא לא היה עושה אותה. ואם באותו הרגע שהאדם רוצה לפעול בצורה אובססיבית, אם באותו הרגע האדם באמת היה חושב, שהדבר שאותו הוא רוצה לעשות, הוא מביא לו יותר ... שהאדם לא היה עושה אותו. ז"א, האדם עושה תמיד, את מה שהוא חושב באותו רגע, שמביא לו הכי הרבה תועלת ביחס לאותו הרגע. ואם האדם חושב ברגע אחד, שההתנהגות הטורדנית / ההתמכרות, תביא לו סוג של חופש רגשי / שחרור רגשי / בטחון רגשי / תועלת רגשית וכיו"ב, הרי שהאדם יעשה את אותו הדבר. למרות שאח"כ כאשר האדם כבר "שבע", אז הוא מבין לדוגמא, שהאכילה ... אלא, שאח"כ הרצונות המנוגדים שיש באדם מתעוררים. ואז האדם לפעמים כאשר הוא לא מרוצה מההתנהגות שלו, אז הוא קורא לה בשמות שונים, של הפרעת טורדנית / התנהגות כפייתית / התמכרות / אובססיה וכיו"ב. אך מצד האמת, באותו הרגע שהאדם עשה את הפעולה, הוא יותר רצה לעשות אותה, מאשר שהוא רצה לא לעשות אותה. ומי שיעמיק עוד יבין, כי האדם אובססיבי בצורה כמעט ... של האדם, יכול להמשיך לחשוב, שאותה התנהגות טורדנית, מביאה לאדם באותו הרגע, יותר תועלת מאשר נזק, והאדם ימשיך לעשות אותה. ורק נזכיר ונסביר: כי גם אחרי שהאדם מצליח להיגמל מהתמכרות כלשהי, עדיין בפועל האדם ממשיך להיות מכור, לרצון הבסיסי ביותר שלו עצמו, שהוא הרצון שלו להרגיש תמיד כמה שיותר טוב. שזה בפני עצמו, דורש התבוננות, מהיכן הרצון הזה עצמו מגיע, ואיזה תועלת הוא מספק לאדם עצמו, אם בכלל וכולי. ...