... הזה יורד, למה? כי הוא כבר שמע את ההתנגדות. זאת אומרת אם אומרים לילד "לך תעשה שיעורים" הוא אומר "לא רוצה
לעשות שיעורים", איך שאומרים לו "תעשה" הוא אומר "רגע מי אמר שאני רוצה לעשות אולי אני לא רוצה לעשות? לא רוצה
לעשות שיעורים" אבל אם אומרים לו "אני יודע שאולי אתה לא רוצה
לעשות שיעורים אבל לך תעשה שיעורים" אז אחר כך כשהמוח שלו אומר לו "רגע אבל אולי אני לא רוצה
לעשות שיעורים" כשהמוח שלו אומר לו כזה דבר אז אוטומטית המוח אומר "רגע אבל כבר אמרו לי שאולי אני לא רוצה
לעשות שיעורים ובכל זאת אמרו לי
לעשות שיעורים אז כנראה ההוא שאמר לי לך תעשה שיעורים למרות שאולי אני לא רוצה
לעשות שיעורים ההוא כבר שכלל את זה שאני לא רוצה
לעשות שיעורים ובכל זאת הוא אמר לי לך תעשה שיעורים אז הנה אני כן צריך
לעשות שיעורים". אז אני אסביר עוד פעם את הלוגיקה אוקי אם אנחנו יודעים שבן אדם להביע התנגדות ... יש יתרונות וחסרונות בזה שמביעים את ההתנגדות לפני שאומרים את מה שרוצים, לדוגמא להגיד לילד "אני יודע שקשה לך
לעשות שיעורים לך תעשה שיעורים" יש בזה יתרון וחיסרון היתרון הוא שבעצם אומרים לו "למרות שקשה ... הזאת לפני שאנחנו אומרים לבן אדם מה שאנחנו רוצים שהוא יחשוב כגון לדוגמא נגיד שאומרים לו "אני יודע שקשה לך
לעשות שיעורים אבל לך תעשה שיעורים", אוקי אז יש פה עוד איזה היבט שאנחנו יכולים להשתדל לצמצם ... מבנה כזה, שימו לב המבנה הבסיסי אומר "לך תעשה שיעורים" המתוחכם יותר אומר כמובן לפי ההקשר "למרות שקשה לך
לעשות שיעורים לך תעשה שיעורים", המבנה העוד יותר מתוחכם אומר "לך תעשה שיעורים ולמרות שאולי קשה לך
לעשות שיעורים לך תעשה שיעורים". זאת אומרת בהתחלה כבר אומרים לבן אדם מה שרוצים שהוא יעשה ולא ... אותה כאילו זאת דעתו של הבן אדם השני. בא נגיד ניקח את הדוגמא עם הילד עם השיעורים, אוקי נגיד שהילד לא רוצה
לעשות שיעורים עכשיו אם נשאל למה הילד לא רוצה
לעשות שיעורים אז אפשר להגיד הוא לא רוצה
לעשות שיעורים כי קשה לו כי בא לו לשחק כי כל מיני סיבות, עכשיו בוא נמציא סיבה לא הגיונית ללמה הילד לא ירצה
לעשות שיעורים, בא נגיד נמציא סיבה ילד לא רוצה
לעשות שיעורים כי הוא שונא את הצבע של המחברת סתם המצאנו סיבה, אוקי ואז אנחנו אומרים לילד "אנחנו יודעים שאתה לא רוצה
לעשות שיעורים כי אתה שונא את הצבע של המחברת אף על פי כן לך תעשה שיעורים". מה בעצם עשינו? גם הבענו הזדהות עם זה שהוא לא רצה
לעשות שיעורים אבל גם שתלנו לו מחשבה "אתה לא רוצה
לעשות שיעורים מסיבה מטופשת אוקי כי אתה לא אוהב את הצבע של המחברת, עכשיו אתה עצמך יודע שזה לא ... שיעורים". זאת אומרת גם אמרנו לו, כאילו זה מראש אומרים לו "תקשיב גם את תקפוץ לך לראש המחשבה שאתה לא רוצה
לעשות שיעורים אבל אתה יודע למה אתה לא רוצה
לעשות שיעורים זה מסיבה כזאת וכזאת ואתה עצמך יודע שהיא לא נכונה או שהיא לא מוצדקת אז לך תעשה ... הלא נכון היתרון הוא בכך שאנחנו כאילו לא מדברים על הסיבות, "תראה אני יודע שאתה מתנגד אבל למרות שלא בא לך
לעשות שיעורים לך תעשה שיעורים" לא דיברנו למה לא בא לו
לעשות שיעורים וברגע שאנחנו מתחילים להעלות לדיון "למרות שלא בא לך
לעשות שיעורים כי אתה שונא את המורה הזאת", הוא לא בא
לעשות שיעורים מסיבה אחרת לא בגלל שהוא שונא את המורה הזאת, אוקי "למרות שלא בא לך
לעשות שיעורים כי אתה שונא את המורה הזאת לך תעשה את השיעורים בשביל עצמך". אבל מה האמת? שהוא לא עושה שיעורים כי לא בא לו
לעשות שיעורים בשביל עצמו, למה הוא לא עושה שיעורים כי הוא שונא את המורה? אם היה לו קל
לעשות שיעורים הוא היה עושה שיעורים למרות שהוא שונא את המורה מה אכפת לו יעשה שיעורים ויפטר ...