ועכשיו השאלה המתבקשת היא, מאחר שגם על חכם אמיתי יש שאלות וגם על טיפש ונוכל יש שאלות, אז כיצד ידע האדם להבדיל בין מורה דרך רוחני אמיתי, שהוא חכם אמיתי ושהקושיות שיש עליו, הן רק מצד האדם עצמו, לבין נוכל וטיפש, שהקושיות שיש עליו, הן ההוכחה לכך שהוא משקר. ואיך ידע האדם להבדיל בין השניים האלו?
והתשובה היא, שאין לאדם שום דרך לדעת באופן מיידי, מיהו הנוכל ומיהו דובר האמת. והדרך היחידה של האדם לדעת האם הקושיות שיש לו, האם הן מעידות על נוכלות או על חוכמה מאוד גדולה של הדבר שעליו יש לו קושיות, היא רק על ידי זה שהאדם מסתכל על עצמו, ולוקח אחריות אישית על עצמו, ומגיע לשלמות האישית של עצמו.
כי כל זמן שהאדם לא הגיע לשלמות העצמית של השכל ושל המחשבות של עצמו, הוא לעולם לא באמת יכול להבדיל בין נוכל מאוד גדול שיש עליו קושיות, לבין חכם מאוד גדול שיש עליו קושיות.
ומצד האמת, הדבר הזה לא צריך כלל להטריד את האדם. דהיינו, חוסר היכולת של האדם להבדיל בין מורה דרך רוחני אמיתי, לבין שרלטן ונוכל, היא לא צריכה להטריד את האדם כלל.
וזה משום שמצד האמת האדם לא צריך להיות פתי שמאמין לאף אחד, אלא על האדם לגלות את האמת הגדולה וכולי, באופן ישיר ולא דרך אמצעים כלשהם. וכל הדברים שיש בעולם, הם רק אמצעים לקרב את האדם לשלמות העצמית של עצמו באופן עצמי. והאדם לא צריך להיתלות במישהו אחר ולסמוך עליו, אלא על האדם לעמול ולהגיע אל השלמות, באופן עצמאי ואישי, בהתנסות ובחוויה אישית.
וכאשר האדם שומע רעיון כלשהו ממנהיג רוחני כלשהו, על האדם להתבונן היטב על מה שהוא שמע, ולנסות להבין את השכל שעומד מאחורי הרעיון שהוא שמע. ועל האדם לא להיות טיפש ופשוט להאמין למה שאמרו לו, אלא לנסות להבין עם השכל העצמי שלו את מה שאמרו לו.
כי מי שהוא פתי שמאמין לכל אחד, הוא באמת נלחץ מכך שהוא לא יודע למי להאמין. אבל מי שהוא לא פתי שמאמין לכל אחד, אלא הוא מתבונן בשכל העצמי שלו על מה שאומרים לו, והוא מנסה לחפש את האמת במה שאומרים לו, ומנסה להבין את השורש של מה שאומרים לו, על ידי זה הוא לא מוטרד מכך שהוא לא יודע להבדיל בין מנהיג אמיתי לבין נוכל. משום שבכל מקרה הוא בודק את מה שהוא שמע, באמצעות השכל העצמי שלו.
וכאשר האדם פשוט מאמין למה שאמרו לו, בלי להסתכל על השכל של מה שאמרו לו, על ידי זה הוא מקבע בעצמו את הטיפשות. ובנוסף על כך, הוא גם לא באמת מבין את מה שאמרו לו.
כי נניח לדוגמא שהאדם מקורב לאיזה מנהיג אמיתי וחכם אמיתי. ואותו החכם האמיתי אומר איזה משהו חכם. במקרה כזה, למרות שהאדם מקורב לחכם אמיתי, אם הוא יבחר רק להאמין לדברי החכם, בלי לנסות להבין אותם, על ידי זה הוא לא באמת יבין את דברי החכם.
כי כאשר החכם האמיתי אומר איזה דבר, אפשר להבין ולפרש את מה שהוא אמר בדרכים שונות. וכאשר האדם שומע איזה דבר חכם מאדם חכם אמיתי, האדם לעולם מבין את דברי החכם, אך ורק לפי השכל הקטן והאישי שלו.
והפירוש שהאדם מבין את דברי החכם האמיתי, הוא לעולם יהיה שונה ממה שהחכם האמיתי התכוון. כי כל מה שהחכם האמיתי אומר, זה רק היטב מסוים של שכל אחר שאותו החכם לא יכול לומר, מאחר שהשכל הזה גדול מידי מכדי לומר אותו. כי אין מי שיבין אותו.
וכאשר האדם שומע את החכם האמיתי אומר איזה משהו, אז אם הוא לא מסתכל על השכל שיש בתוך דברי החכם, אלא הוא בוחר לקבל את דברי החכם בלי להתבונן בהם, על ידי זה הוא מבין את דברי החכם בצורה מסולפת והפוכה ממה שהחכם התכוון. וכל זה משום שהוא לא מתבונן על השכל של החכם.
וכאשר האדם שומע איזה רעיון, גם אם התמזל מזלו של האדם והוא שומע דיבור חוכמה אמיתי מחכם אמיתי, על האדם להבין שזה שגם אם הוא שומע דבר חכם מאדם חכם, זה עדיין לא אומר שהוא מבין את מה שהחכם אמר. כי החכם אומר את דבריו בדרך של משל ונמשל. ויש בדבריו של החכם עמקות מאוד גדולה. ועל האדם להתבונן היטב ולנסות להבין, את השכל האמיתי של החכם, שעליו החכם תמיד רומז, אך הוא לא אומר אותו בפירוש.
והדרך של האדם להגיע להבנת השכל של החכם עצמו, היא על ידי זה שהוא מתבונן בשכלו האישי, על הדיבור של החכם, והוא מנסה להבין את המשמעות הפנימית של הדיבור של החכם. והוא מנסה להבין את הסיבה שבגללה אמר החכם את מה שאמר.
ועל ידי זה שהאדם תמיד בודק ומנסה להבין את מה שהוא שמע, על ידי זה האדם עצמו הופך בכל פעם להיות יותר ויותר חכם.
וכאשר האדם מקורב למנהיג רוחני כלשהו, בין אם הוא חכם אמיתי ובין אם הוא נוכל אמיתי, הרי שאם האדם תמיד מתבונן על השכל של מה שהוא שומע, על ידי זה בכל פעם האדם הופך להיות יותר ויותר חכם. עד שהוא מגיע אל שורש השכל של המנהיג שאחריו הוא הולך.
וכאשר האדם מגיע לשורש השכל של זה שמנהיג אותו, אז הוא רואה ומבין את האמת, האם השכל הזה הוא אמיתי, או שאולי הוא סתם שקרי וטעות גדולה, שהיא רק נדמית לאמת, למרות שהיא בכלל שקר.
ועוד באותו העניין, מי שמחפש את האמת בכל תחום, עליו להרגיל את עצמו לקבל את האמת ממי שאמרה. והמשמעות של זה היא, שהאדם לא צריך לחקור ולדרוש מי אמר לו את מה שהוא שמע, אלא עליו כן לחקור ולדרוש האם מה שהוא שמע, האם ועד כמה זה אמיתי.
כי השכל האמיתי מפוזר בכל העולם, גם אצל המשוגעים. וכאשר האדם שומע דבר כלשהו, אם הוא מחפש את האמת, אז עליו לא לשפוט לפי מראה העיניים החיצוני שלו, אלא להסתכל אך ורק על מה שאמרו לו. ולהתבונן היטב ולנסות להבין, האם זו האמת או שלא. ולהתעלם לגמרי ממי שאמר לו אותה.
כי לאדם יש המון דמיונות בראש שלו. והאדם מניח המון הנחות שהן לא בהכרח נכונות. וכאשר האדם לא רוצה לקחת אחריות אישית ולבדוק האם מה שאמרו לו זה נכון או לא, אז הוא פשוט מעדיף להניח שאם זה שאמר לו את הדבר, הוא נחשב לאיזה דוקטור גדול עם איזו תעודה וכולי, אז כנראה שהדבר שהוא שמע הוא נכון. אבל אם זה סתם איזה אדם פשוט, אז יש לדברים פחות ערך בעיניו.
ועל האדם להבין, שגם מי שהוא נדמה...
050-3331-331