ועל האדם להבין, שלהיות אופטימי ולחשוב בחשיבה חיובית ולהאמין ולקוות שבסוף הדרך יהיה טוב, זה מאוד נחמד. אבל זה עדיין לא תעודת ביטוח לכך שהדרך היא אכן נכונה. כי האדם יכול לשיר ולהיות שמח ולתכנן את סדר היום שלו בגן עדן, למרות שבאמת הוא בכלל צועד כצאן לטבח והוא בכלל מובל לגיהנום ולהשמדה המונית.

ואם המנהיג עצמו אומר שהוא עצמו עוד לא הגיע לשלמות האישית של עצמו, הרי שהמנהיג עצמו עוד לא באמת יודע מהי השלמות, וכל שכן שהוא לא יודע את הדרך אליה, וכל שכן שאי אפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות לגבי הדרך שבה צריך ללכת.

ואפשר לקבל מכל אחד רעיונות באיזו דרך ללכת. וגם אדם שהוא עיוור לחלוטין, גם ממנו אפשר לקבל עצה באיזו דרך ללכת. והאדם עצמו יכול להתחשב בדעות של כולם. אבל לסמוך בעיניים עצומות על מישהו שהוא עצמו לפי שיטתו שלו, עוד לא הגיע לשלמות האישית של עצמו, זה כמובן דבר שהוא לא הגיוני.

כי אם המנהיג עוד לא הצליח להוביל את עצמו אל השלמות, הרי שזה מעיד שמשהו בדרך שבה הוא הולך, הוא כנראה לא מדויק. כי מי שהולך על פי האמת בשלמות, הוא מגיע אל השלמות בפחות מרגע אחד. כי האמת והשלמות הן דבר אחד. וכאשר האדם מחובר לאמת בשלמות, הוא גם באותו הרגע בשלמות אישית מלאה.

ואם המנהיג עצמו אומר שהוא עצמו לא הגיע אל השלמות, הרי שההיגיון אומר שאפשר להאמין לו, ושממילא צריך להסיק את המסקנה המתבקשת, והיא להתייחס בעירנות לעצות של אותו המנהיג, ולא לסמוך עליו בעיניים עצומות, אלא על האדם לנסות להתבונן היטב על הדרך שבה הוא הולך.

ולפעמים האדם יכול לבנות מגדל מאוד גבוה, אבל רק כאשר הוא יגיע לבניה של אחת מהקומות העליונות, רק אז הבניין ייפול. כי אפשר לבנות בניין גם על יסודות לא יציבים. וכלפי חוץ אפשר לחשוב, שהנה הקבלן הזה בונה בניין גבוה ויפה וחזק. אבל כאשר הוא יתחיל לבנות את הקומות העליונות, וכאשר יתחילו אנשים לגור בבניין, אז יגלו שהיסודות של הבניין, הם יסודות רעועים.

והקבלן יכול להתחייב שהבניין שלו הוא יציב נגד רעידות אדמה וכיו"ב, אבל כל זמן שלא התרחשה רעידת האדמה בפועל, הרי שלא ניתן לדעת האמת באמת הבניין הזה אכן יעמוד ברעידת אדמה אמיתית. כי לפעמים בזמן אמת מגלים שהאדם לא חשב מראש על כל הדברים, ואז התברר לו שלמרות שהבניין היה טוב ויפה, הרי שבסופו של דבר הוא נפל.

וכך גם לגבי הדרך הרוחנית, שהאדם יכול לבנות תיאוריות שלמות והרים וגבעות רעיוניים על כל מיני שקרים כלשהם. והשקר יכול להיות מאוד גדול, ולכן הוא יהיה מאוד יציב. כי ככל שהשקר יותר מתוחכם ויותר מתחזה לאמת, כך הוא יציב יותר.

כי שקר קטן נופל מהר. כמו בניין שהיסודות שלו רעועים לגמרי, שהוא נופל מהר. אבל עדיין יכול להיות גם בניין שאפשר לבנות אותו בצורה חלקית, אבל מאחר שהיסודות לא מספיק חזקים, אז בסופו של דבר יתגלה השקר.

וכך גם יכולות להיות תיאוריות שונות, שהן מבוססות על יסודות יציבים בצורה חלקית, אך לא בצורה מושלמת. ושקר שכזה, שהוא מעורב עם אמת, הוא שורד. אבל גם הוא בסופו של דבר ייפול. כי בסופו של דבר, החזק שורד. והאמת שהיא החזקה היא שורדת בכל מצב, ולבסוף השקר ייפול.

והרעיון הוא, שגם אם נדמה לאדם שהדרך שבה הוא הולך שהיא נכונה, עדיין על האדם לזכור שזה שהדרך נראית נכונה, הרי שזה לא אומר שהיא נכונה בשלמות, ושהיא בסופו של דבר תוביל אותו להיכן שהוא רוצה להגיע. כי הדרך יכולה להיות נכונה באופן חלקי, והיא יכולה לייצר תוצאות טובות באופן חלקי, אבל בטווח הארוך, היא יכולה להתגלות כצרה צרורה.

וניתן דוגמא מאסון הקולומביה (אסון מעבורת החלל קולומביה), שבו מעבורת החלל קולומביה המריאה לחלל, הגיעה לחלל, עשתה את כל מה שרצו שהיא תעשה בחלל, אבל בזמן הנחיתה שלה, התברר שהייתה בה איזו תקלה, והתקלה הזאת גרמה לכך שלבסוף המעבורת התפוצצה באוויר ולא סיימה את המסע שלה.

וזו דוגמא טובה למקרה, שבו יש איזה דבר שהוא נראה מאוד חזק, כמו מעבורת חלל שהיא מגיעה עד לחלל ממש. והמעבורת ממריאה בהצלחה. שזה כמובן גורם לאדם להאמין שהמעבורת תקינה, כי הרי המעבורת המריאה בהצלחה אל החלל הרחוק, שאין לך הצלחה גדולה מזו.

והמעבורת הזו לא רק המריאה בהצלחה, אלא המשיכה ועשתה את כל המשימות שאכן תוכננו מראש שהיא תעשה. דהיינו, המעבורת גילתה עמידות גם בחלל עצמו. ואכן כל המשימות שלה בוצעו בהצלחה. והדבר הזה גורם לאדם להניח, שכנראה המשימה של המעבורת הזאת תוכתר כהצלחה.

אבל החיסרון של המעבורת התגלה רק בשעת הנחיתה. כי כל בניית המעבורת, וכל המראת המעבורת לחלל, וכל הניסויים המדעיים שעשו אותם האסטרונאוטים בחלל, הכל זה היה כדי שבסוף הם ינחתו כאן בכדור הארץ עם המידע שאותו הם השיגו בחלל.

אבל החיסרון של המעבורת, התגלה בדיוק ברגע הנחיתה. כי כאשר הגיעו לתכלית הסופית ממש בזמן אמת, אז גילו שמלכתחילה הייתה בעיה במעבורת, ואז המעבורת התפוצצה באוויר ולא סיימה את המשימה בהצלחה, אלא סיימה את המשימה כאסון וכטרגדיה.

והמשמעות הרוחנית של זה היא, שהאדם יכול ללכת בדרך כלשהי, והוא יכול להיות בטוח ממש שהוא בדרך הנכונה, אבל כל זמן שהוא לא הגיע לסוף הדרך, הרי שהוא לא יכול להיות בטוח להיכן הדרך מובילה אותו. וכל שכן כאשר גם זה שמוביל אותו בדרך, דהיינו, המורה הרוחני (גורו), אומר שהוא עצמו לא הגיע לסוף הדרך, הרי שבוודאי שעל האדם לשמור על עירנות ועל חושים מחודדים.

ועוד נוסיף ונעמיק ונאמר: כי דרך נכונה, היא כזו שהיא משיגה עבור האדם את המטרה שאותה הוא רוצה להשיג. וכדי לדעת האם הדרך נכונה, בשלב הראשון חשוב יותר מכל, שהאדם ינסה להבין מה הרצון הפנימי ביותר שלו, ומה באמת הוא רוצה להשיג.

כי יכולים לתת לאדם חרש לשמוע מוזיקה יפה, והוא לא ייהנה ממנה בכלל. או יותר גרוע מכך, יכולים לתת לאדם שבע לאכול אוכל טעים, והוא אפילו יסבול מכך שהוא אוכל עוד אוכל. ולא בהכרח שמה שיש בסוף הדרך, לא בהכרח שזה מה שהאדם באמת מחפש. ועל האדם להתבונן היטב ולהבין, מה באמת הוא רוצה להשיג בסוף הדרך.

ואחרי שברור לאדם מה הוא רוצה להשיג, וגם אם זה ברור לאדם רק באופן חלקי בלבד, עכשיו על האדם לנסות להבין להיכן בדיוק מובילה אותו...