כפי שכבר ביארתי, גן עדן וגיהנום נמצאים בתוך ליבו של האדם. כי כאשר טוב לאדם, הרי שהוא בגן עדן, וכאשר רע לאדם הרי שהוא בגיהנום. וככל שיותר טוב לאדם, כך הוא יותר בגן עדן, וככל שיותר רע לאדם, הרי שהוא בגיהנום.

והתחושה של הטוב ושל הרע שיש בליבו של האדם, היא תוצאה של יכולת ההכלה של האדם את המציאות. כי כאשר קורים לאדם אירועים שונים, ככל שהאדם מסוגל להכיל אותם טוב יותר ולחיות איתם בשלום ובהרמוניה, הרי שהוא מרגיש יותר את גן עדן. וככל שהאדם חווה יותר תחושה של התנגדות למה שקורה, הרי שזה גיהנום.

ועיקר יכולת ההכלה של האדם, היא את המחשבות שלו. כי כל הסבל שיש בעולם, בין אם הוא חיצוני לאדם ובין אם הוא אפילו בגופו של האדם ממש, הרי שהוא נחשב לסבל קטן, ביחס לסבל שיש לאדם מהמחשבות שלו שמציקות לו. כי כל מה שקורה לאדם, לפני שהוא מרגיש כלפי זה איזה רגש כלשהו, הדבר עובר במחשבה שלו. וכאשר המחשבות של האדם מציקות לו, זה הסבל הגדול ביותר.

ובעולם שלנו יש הרבה מחשבות שונות. ובתוך כל המחשבות האלו, יש מחשבה אחת ושכל אחד, שאם האדם מסוגל להכיל אותו בשלמות, הרי שהוא חווה את השיא של גן עדן. ואם הוא לא מסוגל להכיל אותו בשלמות, הרי שהוא חווה את השיא של הגיהנום.

ולא כל אחד יכול להכיל את השכל הזה. וכאשר האדם מגיע לשכל הזה, אם הוא מצליח להבין אותו ולהכיל אותו, הרי שהוא הופך להיות חכם אמיתי והחכם הגדול ביותר שקיים. ואם הוא לא מצליח להכיל אותו, אז הוא הופך להיות טיפש אמיתי והמשוגע הגדול ביותר שקיים. והכל תלוי ביכולת ההכלה של האדם את המחשבה שלו.

כי ההבדל בין החכם לבין הטיפש, הוא בעד כמה האדם מסוגל להכיל בתוכו מחשבות שונות. כי גם החכם וגם הטיפש וגם כל בני האדם, יש בתוכם את כל המחשבות שיש בעולם. אבל החכם מסוגל להכיל את המחשבות האלו, ולחיות איתן בשלום ובאיזון. אך הטיפש, הוא זה שלא מצליח לאזן את המחשבות שלו.

וכאשר האדם מגיע למחשבה הגדולה ביותר בעולם, המחשבה שאם הוא לא מצליח להכיל אותה אז הוא הופך להיות משוגע ומרגיש גיהנום, ואם הוא כן מכיל אותה אז הוא הופך להיות חכם אמיתי ומרגיש גן עדן, כאשר האדם מגיע למחשבה הזאת, עליו ליצור לעצמו כלי קיבול להכיל את המחשבה הזאת בשלום.

וכלי הקיבול הזה, הוא השתיקה. כי השתיקה היא מכילה בתוכה את הכל. כי כאשר האדם שותק, הוא בעצם אומר את הכל. והשתיקה שהאדם שותק, היא מאפשרת לו להכיל בתוכו גם את השכל הגדול ביותר בעולם ולעבור אותו בשלום.

ושתיקה פירושו, שכאשר האדם מגיע לנקודה שבה הוא לא מסוגל להכיל את המחשבות שלו, עליו לנסות לשתוק. דהיינו, לא להתעקש לנסות למצוא תירוץ לקושיות שלו, דווקא באופן מיידי ודווקא בצורת המחשבה הקיימת שלו, אלא על האדם פשוט לשתוק.

דהיינו, על האדם לעצור את הרצון שלו למצוא תשובות ע"פ צורת המחשבה הקיימת שלו, ועל האדם במקום לנסות למצוא תשובות, פשוט לנסות להתבונן בשאלה מתוך שתיקה. ולהתבונן בשאלה מתוך שתיקה, פירושו לנסות להבין את השאלה, בלי לנסות למצוא עליה תשובה.

ועל ידי זה שהאדם שותק, על ידי זה הוא פתאום מקבל שכל חדש, ובשכל החדש הזה הוא מגלה את התשובה לכל השאלות שלו. והתשובה היא לא בהכרח התשובה שהאדם חשב שהוא יקבל, והיא לא בהכרח תשובה בסגנון התשובות שהאדם מכיר, אבל השתיקה של האדם עוזרת לו לקבל את התשובה לכל השאלות.

ומי שרוצה להכין את כלי הקיבול שלו לקבל שכל, עליו להתרגל לשתוק. ולשתוק פירושו לחזק אצל עצמו את יכולת השתיקה. ושתיקה פירושו סבלנות וארך רוח. כי מי שלא מסוגל לשתוק, ומי שלא מסוגל לוותר ולהמתין בסבלנות, הוא מונע מעצמו טובה גדולה של הבנת המציאות. כי כדי לקבל שכל חדש ולהבין את המציאות, לשם כך צריך לדעת לשתוק.

ומי שרוצה לחיות טוב באמת על ידי הבנת המציאות, עליו להתבונן היטב על עצמו, ולנסות ללמד את עצמו לשתוק. כי כאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו, אם הוא לא מסוגל לשתוק, אלא הוא מיד פועל ומגיב, על ידי זה האדם מתרחק מיכולת ההכלה והשתיקה.

ומי שרוצה להגדיל את יכולת ההכלה שלו, אז כאשר קורה לו דבר נגד רצונו, וכאשר הוא שומע את בזיונו, עליו לידום (מלשון דממה) ולשתוק. ולשתוק פירושו, לשתוק גם בפה אך בעיקר בלב. ובכל פעם שקורה לאדם דבר נגד רצונו, באפשרותו לתרגל באמצעות זה את מידת הסבלנות שלו, ולתרגל את זה שהוא שותק ומכיל בתוכו את המצב.

ועל ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו לשתוק, על ידי זה הוא מתרגל את היכולת שלו לשתוק, כאשר הוא יגיע לשכל הגדול ביותר, שכדי להבין אותו, לשם כך צריך לשתוק.

וכאשר ספינה טובעת בלב ים, וכאשר האדם נמצא על הספינה הזאת שטובעת בלב...