... רוצה להיות מאושר, לדעת מה אתה רוצה,
איך להיות מאושר? מודעות עצמית,
להרגיש שלם עם עצמך, רוצה
להרגיש טוב, תמיד יש חיסרון, סובייקטיביות, אובייקטיביות, הסוד של האושר אליעד: אדם אומר אני לא יודע באיזה דרך ללכת. השאלה הזאת נכונה במידה ואתה יודע לאן אתה ... הכל זה סובייקטיבי. שאלה: אז גם מה היא הדרך הנכונה זה סוביקטיבי. אליעד: נכון. אתה יוצא לדרך לחפש, את מה? את מה שאתה רוצה
בצורה סוביקטיבית. ולכן תשאל מה אתה רוצה
בצורה סובייקטיבית. בהתחלה זה הכל סובייקטיבי, כל מה שאתה אומר זה סוביקטיבי. אין לך אפשרות אחרת. למשל אתה רוצה ללמוד בישיבה ואחר כך להגיע לגן עדן, כדי שתוכל ... אם תשיג את זה, בכלל לא תרצה את זה, ואולי זה בכלל לא קיים, ואולי זה בכלל רע. אם תבין את מה שאמרתי עכשיו, תהיה מאושר, למה? כי כדי
להרגיש רע, אתה צריך שהמציאות תתנגד לרצון. אז אם תזכור את מה שאמרתי, אתה אף פעם לא
תרגיש רע. אם תזכור שכול רצון הוא רק סוביקטיבי, או כל רצון הוא רק אפשרי ולא מחוייב, אז אתה אף פעם לא תהיה בהתנגדות רצון מחוייבת אלא רק אפשרית. אם כל רצון שעולה בך, כמו אני רוצה להיות
בריא, תבין שהוא לא מחוייב אלא רק אפשרי. אם תבין ששום רצון לא מחוייב מבחינתך, וכל רצון הוא רק אפשרי מבחינתך, אז אם המציאות היא נגד רצונך, אז אתה לא
חווה את זה כרע מחוייב, אלא כרע אפשרי. ההבנה הזאת משנה לך את כל
חווית המציאות. למשל, מרביצים לך. תשאל, אולי לא מרביצים לי? אולי זה שמרביצים לי זה רק אפשרי ולא מחוייב? וכן תטיל ספק ברצון, אולי אני כן רוצה שירביצו ... ואולי זה לא משנה בכלל? ואז המציאות הופכת להיות סוביקטיבית וגם הרצון הופך להיות סוביקטיבי, ואז גם הסבל הופך להיות סוביקטיבי. אתה לא
חווה את הסבל כמחוייב אלא כאפשרי בלבד. כול אינפורמציה שעוברת לך במוח, כמו אני רואה קיר, אולי אני לא רואה קיר? או אני לא רוצה שיהיה קיר, אולי אני לא רוצה ... אני חושב ש.. אז בעצם המציאות הפכה לסוביקטיבית, הרצון הפך לסוביקטיבי, ואז זה שרע, זה רק אני חושב שרע. ואז זה לא בהכרח רע, אתה
חווה זאת אחרת. ואם אתה רוצה ליהנות ממשהו בחיים, אתה צריך לעשות בדיוק הפוך. להגיד שזה בטוח שזה קורה, ובטוח שאני רוצה את זה. כי אם לא תגיד שאתה בטוח רוצה את זה, אז אתה לא תשמח כשזה קורה. שאלה: איך אני מגיע למצב שאני בכלל לא
מרגיש רע? אליעד: אם אתה מביא את התודעה שלך למצב שהיא לא מזדהה עם שום דבר שמוטל בספק, אלא רק עם דבר שקיומו מחוייב, וממילא לא תוכל לדעת שום דבר סוביקטיבי, ואז ... כלום. ולא היתה שום שאלה. אם אתה מתחבר לכלום הזה, יש כאן שיטה, אתה צריך להטיל ספק במה שאתה יודע או במה שאתה רוצה, ואם אתה רוצה
להרגיש טוב, אז אל תטיל ספק במה שקורה ואל תטיל ספק במה שאתה רוצה, ואז תהיה התאמה. שאלה: אז יש כאן חלקיות. אם אני הולך לכלום, אז אין שם הנאה, ואם אני בחיים אז ... אחת אומרת להתחבר לסוביקטיבי ואז יש קצת רע, והשנייה להתחבר לאוביקטיבי ואז אין בכלל רע. אתה אומר שבכל אחד יש חיסרון. אבל המחשבה
הזאת עצמה נאמרת מתוך מקום סוביקטיבי, ומתוך המקום הסוביקטיבי תמיד יהיה חיסרון, ומתוך המקום אוביקטיבי אף פעם אין חיסרון. אלו השאלות שבאות מהחלל הפנוי. אך אין ... אם יש לך טוב ורע, אין בהם חיסרון. אם לא תבדיל בין טוב לרע, אז לא תשפוט אם זה טוב שיש טוב ורע או להפך, כי כבר אין שיפוטיות. כדי
להרגיש חסר, אתה צריך לדעת שיש חיסרון ויתרון, ואם אתה לא יודע שיש יתרון וחיסרון, איך תהיה חסר? שאלה: מה ההבדל
בחוויה בין לקחת סמים. אליעד: כשאדם לוקח סמים, אבל הוא יודע משהו, אז הוא בחיסרון. ואם הוא לא יודע שום דבר, אז אני מבין שהוא בשום חיסרון. אם מישהו לוקח סמים, ... לך? והוא יודע, אז אני אדע שהוא בחיסרון. ואם מישהו באחדות ושואלים אותו איך קוראים לו והוא לא יודע, אז הוא לא בחיסרון. כך תבדוק
את עצמך, אם אתה לא יודע כלום, אז אין לך שום חיסרון. פעם ידעתי שאם אני אקח סמים, זה לא ממש ישחרר אותי, כי עדיין אני אדע שאני קיים, שאני רוצה. אבל כאשר אני לא יודע שום דבר, אני לא חוה חיסרון, וזה לא משנה מה תגיד. אפילו לא ידעתי שאני קיים, אז איך
אחווה חיסרון? ואפילו אם תגיד שזה גרוע, אבל אני יודע מעצמי שאין שום חיסרון. כשאתה מתחבר למוחלט, אז אתה במאה אחוז מגיע
לחוויה של אין חיסרון. ולא משנה מה יגידו, המוח שלך לא חושב על זה בכלל. לדוגמא, תדמיין שאתה לוקח סמים, איך אתה
מרגיש, כאילו אתה בגן עדן? שאלה: כן אליעד: האם אתה חושב שאם תיקח סמים, לא יהיה לך שום חיסרון? עצם זה שאתה יושב בחדר ואומר, איזה כיף לי אני בגן עדן, זה אומר ... כי אתה חושב שלהיות בגן עדן זה יותר טוב מאשר מצב אחר. אם אתה אומר, "טוב לי" זה אומר שרע לך. אם אתה אומר שכיף לך, זה אומר שבתוכך יש
תחושות רעות, אם לא היו
תחושות רעות, אז איך כיף לך? בסוף אפשר לחלק את כל המצבים לשתיים. או שעדיין אני יודע משהו, או שאני לא יודע שום דבר. אם אני יודע משהו, זה אומר שאני עדיין
בחוויה של חיסרון. כדי לדעת אתה צריך
לחוות חיסרון. כדי לדעת שיש פה שולחן, אתה צריך לדעת משהו שלא נמצא פה. בסוף, אם אני יודע משהו, אז אני בחיסרון. יש רק אופציה אחת לא לדעת שום דבר, כאשר אתה מושך
את עצמך למוחלט במאה אחוז, אתה לא יכול לדעת שום דבר. שאלה: אם יש טוב ורע, האם אפשר
לחוות רק טוב כל הזמן? אליעד: לא, הטוב לא קיים מצד עצמו. אם הוא היה קיים רק בפני עצמו, הייתי אומר לך, לך תהיה אצלו אז תמיד יהיה לך טוב. אבל הטוב קיים באופן ... היה קיים בזכות עצמו והרע היה קיים בזכות עצמו, אז הייתי אומר לך, לך לטוב ותשאר שם. אבל הטוב לא יכול להיות קיים אם אין רע. כדי
שתרגיש טוב, אתה קודם צריך
להרגיש רע. למשל קבלת
כסף, כדי שתוכל לה