ובו יתבאר העניין של משחק החיים - מהו משחק החיים? איך להתייחס אל החיים כמשחק? ועוד. ומי שיתבונן על עולם המשחקים, יראה שיש בו משהו מעניין. והוא, שכדי ליהנות ממשחק, האדם חייב להכיל בתוכו שני הפכים בו זמנית.

ושני ההפכים האלו, הם איזון, של כמה משמעות האדם מייחס למשחק. כי מצד אחד, אם האדם לא ייחס כל משמעות למשחק, הרי שהוא לא יוכל ליהנות ממנו. ומצד שני, אם האדם ייחס יותר מידי משמעות למשחק, הרי שגם זה לא טוב. כי המשחק, הוא רק משחק.

ואם נתבונן נראה, כי יש בעולמנו בני אדם, שהם לא נהנים ממשחקים. וזה משום, שהם נחשבים לאנשים "רציניים" שמתייחסים להכל ברצינות. וכאשר האדם מתייחס לכל דבר יותר מידי ברצינות, על ידי זה הוא מונע מעצמו את האפשרות ליהנות מדברים פשוטים, כגון ממשחקים שונים. כי יש כאלו, שמשחקים לא מעניינים אותם. משום, שזה נתפס בעיניהם כמשהו "לא אמיתי". ועל ידי זה שהאדם לא מצליח לייחס כל משמעות למשחק, על ידי זה הוא לא נהנה מהמשחק.

ויש גם את הצד השני, של אנשים שמתייחסים למשחקים השונים, בצורה יותר מידי רצינית. כי כבר קרו מקרים מעולם, שפרצו מלחמות שונות, בגלל הפסד במשחק מטופש כלשהו. וכבר קרו דברים מעולם, שבני אדם אפילו התאבדו, בגלל שהם הפסידו באיזה משחק.

ויש בעולם שלנו גם משחקים של עולם וירטואלי. שבהם האדם כאילו יוצר עולם שלם ממש, והכל בתוך משחק. ובתוך המשחק הזה, יש לאדם את הדמות האישית שלו וכולי. ויש כאלו, שהם כ"כ התמכרו למשחק כזה, והם כ"כ הזדהו עם הדמות הדמיונית שלהם בתוך המשחק הווירטואלי. עד שכאשר קרה משהו לדמות שלהם בתוך המשחק הווירטואלי, הם ממש פגעו בעצמם באופן אישי ואפילו התאבדו. משום שהם הרגישו, שלהם עצמם קרה משהו.

וזה כמובן מבטא את הצד הקיצוני השני. שבו האדם מייחס יותר מידי חשיבות, למשחק שבו הוא משחק. ועל ידי זה, במקום שהוא ייהנה מהמשחק, במקום זה הוא סובל מהמשחק.

ומי שיתבונן היטב יראה, כי בשני הצדדים הנ"ל יש משהו חיובי. כי מצד אחד, כאשר האדם לא מייחס כל משמעות למשחק, הרי שיש בזה משהו טוב. משום שהוא לא יכול להיפגע רגשית בשום צורה, מהפסד כלשהו במשחק כלשהו. כי כאשר האדם מתייחס לחיים אך ורק ברצינות, על ידי זה הוא לא מסוגל ליהנות ממשחקים ומשטויות. אבל הוא גם לא יכול להיפגע משטויות.

כי מאחר שהוא מתייחס רק לדברים רציניים בלבד, ומאחר שהוא לא מייחס משמעות לשטויות, לכן הוא לא יכול להיפגע משטויות. אבל מצד שני, הוא גם לא יכול ליהנות משטויות ומעולם המשחקים.

ויש גם את הצד השני, של האדם שיש לו התמכרות למשחקים, ושהוא מזדהה רגשית, עם מה שקורה לו בתוך העולם הווירטואלי של המשחק. שאומנם מצד אחד, הוא יכול להיפגע רגשית ממה שקורה לו במשחק. אבל מצד שני, הוא גם נהנה יותר מההצלחות שלו במשחק. כי כל הצלחה שיש לו במשחק, הוא מייחס לה יותר משמעות, וממילא הוא נהנה יותר. אבל הוא גם עלול להיפגע מהמשחק כנ"ל.

והשלמות, היא האיזון. שבו האדם, גם מסוגל לייחס משמעות כלשהי למשחק כדי ליהנות ממנו, וגם מסוגל להתייחס אליו בפרופורציה הנכונה ולהבין שזה לא יותר מאשר משחק. ועל ידי זה האדם יכול ליהנות מהמשחק, בצורה הראויה.

וכל מה שנכון לגבי עולם המשחקים, נכון גם לגבי משחק החיים. כי כדי ליהנות מהחיים, לשם כך צריך את האיזון הנכון, של כמה משמעות האדם מייחס לדברים השונים. וכאשר האדם מתייחס לחיים בכלל בפרופורציה הנכונה, על ידי זה הוא יכול ליהנות ממשחק החיים, בדיוק כמו שילד נהנה מעולם המשחקים.

כי מי שלא מייחס לחיים כל משמעות, ומי שהוא כאילו "רוחני" שהוא מתעסק רק בדברים רוחניים, הרי שהוא מפסיד את כל ההנאות ואת כל מה שיש לחיים להציע. כי בעולם שלנו, יש אין סוף של הנאות שונות. ומי שהוא לא מייחס לחיים הגשמיים והרגילים כל משמעות, הרי שהוא לא מאפשר לעצמו להשתתף במשחק החיים וליהנות ממנו.

ויש גם את הצד השני של המטבע, שבו האדם מייחס יותר מידי משמעות לדברים החולפים של החיים, ועל ידי זה נוצר אצלו הסבל. כי בחיים, הכל משתנה כל הזמן. וכאשר האדם מייחס יותר מידי משמעות, לדברים שהם ברי חלוף, על ידי זה הוא נקשר אליהם רגשית, ויוצר אצל עצמו סבל.

והשלמות, היא האיזון. שבו האדם, מצד אחד גם מסוגל לייחס משמעות לחיים הרגילים וליהנות מהם. וגם מהצד השני, האדם לא לוקח את החיים בצורה יותר מידי רצינית, ועל ידי זה הוא לא סובל ממשחק החיים, אלא רק נהנה ממנו.

וזהו, גן העדן. כי גן עדן, הוא עולם המשחקים. כי ילדים, הם עם שמח. והילדים שמחים ביותר, כאשר הם משחקים במשחקים. וכאשר ילד משחק במשחק חדש, על ידי זה השמחה שלו גדלה. ומה שמעניין את הילדים, זה בעיקר המשחקים שלהם.

ומי שרוצה ליהנות מהחיים, כמו שילד קטן נהנה מהמשחקים שלו, עליו להתייחס לחיים כאל משחק, ובפרופורציה הנכונה. דהיינו, מצד אחד, גם לקחת את הדברים ברצינות, כדי להשתתף במשחק, אבל מצד שני, לא לקחת את הדברים יותר מידי ברצינות, כדי לא לסבול במשחק.

ומי שיתבונן היטב על העניין יראה, כי בכל אחת מהדרכים שבה האדם ילך, לבסוף הוא יגיע לאותה הנקודה. דהיינו, יש לנו שתי דרכים. הדרך האחת, היא להתייחס לכל דבר בחיים ברצינות בלבד. והדרך ההפוכה שלה, היא לא לקחת בחיים שום דבר ברצינות, אלא להתייחס להכל בצורה אפאטית של אדישות וחוסר עניין, בקיצוניות השנייה. ולכאורה, שתי הדרכים האלו מנוגדת אחת לשנייה.

אבל מי שיתבונן היטב יראה, כי שתי הדרכים, מובילות לאותה הנקודה. משום, שאם האדם יבחר להתייחס לכל דבר אך ורק ברצינות, הרי שבסופו של דבר הוא יגיע לנקודה, שבה הוא לא ייחס יותר שום משמעות לשום דבר.

כי כל דבר שהוא בעל משמעות בעיני האדם, תמיד יש משהו אחר עם יותר משמעות ממנו. וכאשר האדם הופך להיות "רוחני", והוא מפסיק להתעניין בדברים ה"גשמיים", על ידי זה בכל פעם האדם מגלה משהו רוחני חדש גדול יותר, והרוחניות הקודמת שלו נראית לו כדבר מטופש וגשמי. וכך האדם מתקדם ומתקדם, עד שבסוף הוא מגיע לנקודה, שבעיניו הכל מטופש לגמרי, והוא כבר לא יכול יותר להפיק הנאה משום דבר. ואומנם הוא לא סובל משום דבר באופן ישיר, אבל הוא סובל מכך שהוא לא יכול ליהנות משום דבר, מאחר שהכל נראה בעיניו כ"גשמי".

כי כאשר האדם מתחיל להתקדם ברוחניות, אז בכל פעם הוא מוותר על הנאה גשמית כלשהי, אבל הוא מגלה הנאה רוחנית חדשה, שממנה הוא שואב את ההנאה שלו. אבל לתהליך הזה יש סוף. כי בסוף, הכל נראה כגשמי, ואין יותר הנאות רוחניות חדשות.

וכאשר האדם מגיע למצב הזה, שבו הוא רואה את הכל כגשמי, והוא כבר לא מסוגל יותר, לגלות עניין בשום דבר שיש בעולם, מה שקורה אז, זה שאם האדם ממשיך להיות עוד קצת רוחני, יותר ממה שהוא, על ידי זה הוא פתאום מגלה, שכל הגשמיות שהוא התרחק ממנה, היא...