ואחרי שהבנו ששורש האלימות החברתית, הוא בכך שאנשים אלימים כלפי עצמם. עכשיו השאלה הנשאלת היא, כיצד בעצם אפשר לעצור את האלימות החברתית? ומה בדיוק אפשר לעשות כדי לגרום לאותם אנשים אלימים, להתחיל לאהוב את עצמם ולהיות פחות אלימים ויותר רגועים?

ולשאלה הזאת יש המון תשובות. ויש את התשובות שהן עוסקות רק בסימפטומים במקום בבעיה עצמה. כגון התשובות שצריך להגביר את האכיפה. ושצריך להגביר את הענישה וכיו"ב. שכל אלו הן עצות שטובות כמו כוסות רוח למת. וזה משום שהן לא מטפלות בבעיה בשורשה. וגם אם אכן צריך לעשות זאת בפועל, הרי שאין בכך די כדי לגרום לאלימות החברתית להיעלם.

ויש גם את התשובות שאומרות שהעיקר זה החינוך. ושצריך להשקיע בחינוך. ושצריך לחנך את בני הנוער לסובלנות. ויש כל מיני קמפיינים נגד אלימות וכיו"ב. וגם כל הדברים האלו, הם לא ממש יעילים. כי מה שהם עושים בעצם, זה הם מגנים את האלימות, אבל הם לא מספקים שום מענה אמיתי לדבר שגורם לאדם להיות אלים.

כי אפשר לעשות אין ספור קמפיינים נגד אלימות. ואפשר לנסות לחנך את האדם מבוקר עד ערב נגד אלימות. אבל בזמן אמת כאשר האדם ירגיש כעס עצמי, זה לא ממש יעניין אותו שאלימות זה דבר לא טוב. והוא בכל זאת יפעל באלימות.

ולא זו אף זו, שלפעמים בגלל שיש כ"כ הרבה קמפיינים נגד אלימות, דווקא בגלל זה האלימות מתגברת. כי יש אנשים שכל הקמפיינים האלו נגד אלימות, הם בעצם מחנכים אותם להיות אלימים. כי כאשר מציגים בקמפיין איזה אדם אלים, ואומרים שהאלימות זה לא בסדר. הרי שאומנם מצד אחד אמרו שהאלימות היא לא בסדר. אבל מהצד השני הרי מציגים אדם שהוא מתנהג באלימות, למרות שאומרים שהאלימות היא לא בסדר.

ויש הרבה אנשים שמתחילים לראות באלימות דרך לגיטימית להתנהגות, דווקא בעקבות כל הפרסומים נגד אלימות. כי האמירה נגד האלימות שיש אותה בקמפיין, היא אמירה בעיקר פילוסופית. שאומרת לאדם שאלימות זה לא טוב וכולי. אבל מהצד השני, הקמפיין מראה לאדם, כיצד אנשים כן בוחרים להתנהג באלימות.

וכאשר האדם רואה בפרסומת אדם שמתנהג באלימות, זה הרבה יותר מחנך אותו להיות אלים, מאשר זה שאמרו לו שזה לא טוב ולא ראוי להיות אלים.

ובכל מקרה, האדם מקבל רעיונות חדשים לראש לאיך להיות אלים. ובזמן אמת, זה לא ממש מעניין את האדם כל הסיסמאות נגד אלימות, והאדם לוקח דוגמא שלילית מהקמפיין נגד אלימות, והוא בוחר כן להתנהג באלימות.

כך שגם חינוך נגד אלימות, הוא לא ממש יעיל. אא"כ יגרמו לאדם להבין ממה נובעת האלימות שלו. ויציעו לו פתרון טוב יותר איך להתמודד עם האלימות שלו. דהיינו, יציעו לאדם פתרון איך לא להיות אלים כלפי עצמו. ועל ידי זה ממילא, הוא לא ירגיש את הצורך להיות אלים כלפי אחרים.

ועכשיו נחזור לשאלה ונשאל, מה בעצם צריך לעשות ברמה המעשית כדי לעצור את האלימות החברתית? ונחדד את השאלה ונשאל, מה בעצם יכול לעשות כל אחד ואחד באופן פרטי כדי לעצור את האלימות?

והתשובה האמיתית ביותר לשאלה הזאת היא, שמי שרוצה לגרום לאלימות סביבו להיעלם, עליו בראש ובראשונה לגרום לאלימות העצמית שלו מול עצמו להיעלם! ומי שרוצה להילחם באלימות החברתית, עליו לנסות לשים לב לאלימות האישית שלו כלפי עצמו וכלפי אחרים.

כי כנ"ל, אלימות היא לאו דווקא פיזית. כי אלימות יכולה להיות גם מילולית או גם רגשית. וכאשר לדוגמא האדם לא אוהב את עצמו מספיק, הרי שהוא בעצם מפעיל נגד עצמו אלימות רגשית. וכאשר האדם מעביר על עצמו ביקורת בצורה שלילית ולא מספיק אוהב את עצמו ולא מספיק מעריך את עצמו, זה בעצמו אלימות של האדם כלפי עצמו.

וכאשר האדם מאשים את עצמו, וכאשר האדם כועס על עצמו, וכאשר האדם במקום לדון את עצמו לכף זכות ולנסות למצוא את מה שטוב בו, אם במקום זה האדם מחפש בעצמו את החסרונות שלו, מתוך מחשבה שהוא לא מספיק טוב, ועל ידי זה האדם יוצר אצל עצמו הלקאה עצמית וכעס עצמי, הרי שזה עצמו אלימות של האדם כלפי עצמו.

ובוודאות של מאת האחוזים, שמי שהוא אלים כלפי עצמו, הוא אלים בצורה כלשהי גם כלפי אחרים. וגם אם נדמה לאדם שהוא לא אלים כלפי אחרים, הרי שאם האדם יש לו אפילו טיפה אחת של חשיבה שלילית כלפי עצמו, הרי שבוודאות שהוא אלים גם כלפי עצמו וגם כלפי אחרים.

ונסביר: אלימות כלפי אחרים, יכולה לבוא לידי ביטוי, אפילו בכך שהאדם לא עונה בסבלנות לאדם אחר. וכאשר מישהו שואל את האדם איזו שאלה, והאדם במקום לענות לו בנחת, הוא עונה לו בצורה לחוצה ויוצר סוג של תחושה שלילית אצל זה ששאל אותו את השאלה. הרי שגם זה סוג של אלימות כלפי אדם אחר.

ואלימות כלפי אדם אחר, היא גם בדברים קטנים. כי אם האדם לא מגלה סבלנות כלפי אדם אחר, אלא האדם מגלה תוקפנות וקוצר רוח כלפי אדם אחר, גם זה סוג של אלימות. וכאשר האדם רואה איזה מישהו שעושה איזו פעולה, והאדם בליבו ישר שולל את האדם האחר, הרי שגם זה סוג של אלימות.

ולהיות אלים כלפי מישהו אחר, זה אפילו במחשבה. כי כאשר האדם חושב מחשבות לא חיוביות על מישהו אחר. הרי שזה סוג של אלימות שיש לאדם כלפי הסביבה שלו. אלא שהאלימות הזאת לא נראית כלפי חוץ, אבל בפועל היא קיימת. וכאשר האדם שולל אנשים אחרים, וכאשר נדמה לאדם שרק הוא צודק וכיו"ב, הרי שגם זה סוג של אלימות.

וכל חשיבה שלילית באשר היא, גם היא סוג של אלימות. וכל ביקורת שנאמרת בצורה לא מספיק טובה, גם היא סוג של אלימות. וכל חוסר סבלנות, וכל דבר שלא נובע מאהבה, גם הוא סוג של אלימות.

ואין הכוונה לומר שהאדם צריך כל היום להיות סבלן וותרן לאחרים. כי אז האדם לא ממש יוכל להתקיים בעולם מסיבות שונות. אבל הכוונה היא להפנות את תשומת ליבו לאדם לכך, שכל אדם יש אצלו דברים כלשהם שבהם הוא מתנהג בצורה אלימה כלפי אחרים. ותמיד יש מקום לשיפור ולתשומת לב.

ולכן, כאשר האדם רוצה לעשות משהו למען עצירת האלימות החברתית שיש סביבו, עליו בראש ובראשונה לעשות משהו נגד האלימות שלו כלפי אחרים. דהיינו, לעשות משהו נגד האלימות של האדם עצמו כלפי עצמו. דהיינו, לעשות משהו בעד שיפור האהבה העצמית של האדם כלפי עצמו.

כי יש את מה שנקרא אפקט הפרפר. שכאשר הפרפר מנענע את כנפיו, אז הפעולה הקטנה הזאת, יכולה לגרור אחריה שרשרת של אירועים, שתיצור בסופו של דבר סופת חול בקצה השני של העולם. וכאשר האדם הוא אלים אפילו קצת כלפי עצמו, הדבר הזה יוצר שרשרת של אירועים שונים, שגם היא בין השאר אחראית לאלימות שיש בחברה...