אלימות חברתית באה לידי ביטוי בצורות רבות. החל מאלימות נגד ילדים חסרי ישע ועל אלימות נגד נשים. החל מאלימות רגשית ואלימות מילולית ועד אלימות פיזית של ממש וביצוע מעשי פשע נגד אנשים אחרים. וככל שעובר הזמן, כך תופעת האלימות גואה ומתחזקת. והשאלה המתבקשת היא, מה גורם להתפתחות האלימות החברתית? אבל חשוב יותר, איך לעצור ואיך להתמודד עם האלימות החברתית?

ואם נתבונן היטב על העניין נראה, כי אלימות נובעת מחוסר שקט נפשי אצל האדם עצמו. כי אלימות היא לא רק של האדם כלפי סביבתו, אלא גם של האדם כלפי עצמו. כי מאבקים לא מתרחשים רק בין האדם לבין אנשים אחרים, אלא גם בתוך האדם עצמו.

וכאשר האדם חי בהרמוניה עם עצמו ומרגיש תחושה של שלמות עצמית עם עצמו, הסיכוי שהוא יפגע במישהו אחר ללא סיבה, הוא מאוד קטן. בדיוק כמו בעלי חיים, שהם לא פוגעים סתם כך בבעל חיים אחר, אלא אם כן הם מרגישים מאוימים בצורה כלשהי, או שהם עושים זאת למטרת הישרדות. ומי שמרגיש טוב עם עצמו באמת, הוא לא יפגע באף אחד אחר. אא"כ זה יהיה הכרחי.

וכאשר אין לאדם שקט עצמי עם עצמו ומול עצמו, הדבר הזה מדליק בתוך האדם את אש הכעס של הגיהנום. והדבר הזה גורם לאדם להוציא את הכעס ואת העצבים שלו על עצמו, על אנשים אחרים. כי כאשר האדם הוא רגוע באמת, אז גם אם מישהו יפגע בו, הוא אינסטינקטיבית ימשיך להישאר רגוע, והוא יפעל להגן על עצמו בלבד. אך הוא לא יפעל באופן פזיז מתוך רגשות נקמה לנקום באדם האחר.

כי מי שיתבונן היטב יראה, כי כאשר יש לאדם יום טוב בעבודה וכיו"ב, וכאשר הולך לאדם בחיים שלו כפי מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש תחושה של אושר ושל סיפוק, אז גם אם מישהו יפגע בו או ינסה להציק לו ולהתגרות בו, האדם עדיין ישמור על קור רוח ועל איפוק.

אבל אם היה לאדם יש קשה בעבודה, ואם קרו לאדם דברים נגד רצונו, ואם אין לאדם מצב רוח חיובי, הדבר הזה גורם לכך שיש לאדם פתיל קצר, ושהוא הופך להיות עצבני בקלות. וכאשר אין לאדם מצב רוח, אז כל רוח קטנה שנושבת עליו, היא יוצרת אצלו תחושה של לחץ כעס ועצבים. וכאשר מישהו אפילו בטעות יפגע באדם שהוא ממש עצבני, אז האדם העצבני יפעל בצורה לא הגיוני, ויתנהג בצורה אלימה.

כי כאשר האדם רגוע, אז יש לו ישוב הדעת. ואז הוא מבין בהיגיון נורמאלי, שאין שום טעם ושום תועלת באלימות. כי כמעט כל דבר אפשר לפתור אותו בצורה רגועה ועדינה. אבל כאשר אין לאדם ישוב הדעת, דהיינו, כאשר מתרחשים מאבקים פנימיים בתוך האדם עצמו. על ידי זה האדם לא חושב בהיגיון, ואז הוא מתנהג בצורה אלימה.

ומלחמות מתרחשות לא רק בעולם הממשי שלנו, אלא מלחמות מתרחשות גם בתוך האדם עצמו. והאדם יכול להראות רגוע כלפי חוץ. אבל בתוכו מתרחשת כרגע מלחמת העולם השלישית ומלחמת גוג ומגוג. כי כאשר הולך לאדם נגד רצונו, וכאשר הדברים לא מסתדרים לאדם כפי מה שהוא רוצה, על ידי זה מתרחשת מלחמה בתוך האדם עצמו. וכאשר מתרחשת מלחמה בתוך האדם עצמו, על ידי זה נוצרת אלימות של אותו האדם גם כלפי אחרים.

והדברים לא חייבים ללכת לאדם נגד רצונו, כדי שהוא יתמלא בכעס ובעצבים. אלא מספיק שהאדם מרגיש תחושה של ריקנות או של בדידות. או שהאדם מרגיש סתם תחושה של חוסר אהבה עצמית כלפי עצמו. וגם הדברים האלו יכולים ליצור בתוך האדם, סוג של אלימות כלפי עצמו, שבאה לידי ביטוי בחוסר אהבה עצמית, בהלקאה עצמית וגם בשנאה עצמית.

והדבר הזה נאמר, כדי להסביר את התופעה שיש לדוגמא בני נוער, שכלפי חוץ לא חסר להם שום דבר. ולא ממש ניתן לומר שיש איזה משהו שממש מכעיס אותם. ובכל זאת הם פועלים באלימות ועושים מעשי ואנדאליזם שונים כלפי אנשים אחרים. ואצל אותם בני האדם שפועלים באלימות כלפי אחרים, למרות שלא נראה שיש משהו שמכעיס אותם, אצלם הכעס העצמי נובע מתוך תחושת ריקנות ומתוך עצבים שנובעים מכך שהאדם לא מוצא את עצמו.

כי כל אחד מחפש את עצמו. דהיינו, כל אחד רוצה להיות מאושר. וכאשר אין לאדם מושג למה הוא חי, וכאשר האדם מחפש את עצמו וחי בלי מטרה כלשהי שתגרום לו לשמחת חיים ולתחושה של סיפוק פנימי, על ידי זה האדם מתחיל להרגיש בתוכו תחושה של ריקנות קיומית. וגם הדבר הזה יוצר בתוך האדם סוג של מלחמה.

כי מלחמה בתוך האדם נוצרת, לא רק כאשר קורים דברים נגד רצונו. אלא גם כאשר האדם לא מצליח למצוא את עצמו. וכאשר בן הנוער או האדם חי בעולם ללא מטרה מוגדרת. וכאשר אותו האדם לא מצליח למצוא את עצמו, גם על ידי זה נוצרת בתוך האדם סוג של מלחמה פנימית וחוסר שקט נפשי. שהם באים לידי ביטוי בצורה של אלימות כלפי אחרים.

וכאשר האדם מרגיש שהוא עצבני על משהו כלשהו, אז הוא מרגיש צורך לבטא את הכעס ואת העצבים שלו. ויש את אלו שפוגעים בעצמם בצורה פיזית. כגון לדוגמא ניסיונות התאבדות וכיו"ב, שבהם האדם מפעיל אלימות פיזית כלפי עצמו. או...