הודפס מהאתר www.EIP.co.il/?key=814
אחרית הימים / "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" - מהו עולם אידיאלי?

במאמר הזה נדבר על אחת מנבואות אחרית הימים, והיא שבאחרית הימים יבוא יום שבו יהיה בעולם שלום מופלא, ושבו בני האדם "יכתתו את חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". כאשר המשמעות היא, שבעולם יהיה שלום גדול, וכולם יסכימו עם כולם. ואז "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", דהיינו, שיפסקו כל המלחמות וכולי. ובלשון הפסוק "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

ובנוסף על כך, גם בעלי החיים לא יטרפו יותר אחד את השני. כי בעולם יהיה שלום כ"כ גדול, עד שהזאב יגור עם הכבש, והנמר יגור עם הגדי. כי מאחר שמלאה הארץ דעה, אז לא תהיה יותר אכזריות בעולם, וממילא הזאב לא יטרוף יותר את הגדי וכולי. ובלשון הפסוק "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם".

ובמאמר כאן, ננסה להבין את משמעות העניין הזה. ולא מהצד הנבואי שלו, אלא מהצד האנושי שלו. כי לנבואה הזאת יש משמעות אנושית, מאחר שהיא מייצגת את המודל האידיאלי של בני האדם עבור העולם. כי כאשר האדם רואה את האריה שטורף את הגדי שרק עכשיו נולד, בעיני האדם יש כאן פעולה מאוד אכזרית.

שהאריה שהוא חזק, הוא טורף את החיה שחלשה ממנו, ואוכל אותה בדם קר. ולפעמים עוד תוך כדי שהטרף עדיין חי, תוך כדי זה האריה כבר מתחיל לאכול ממנו. והדבר הזה נראה בעיני המתבונן, כדבר מאוד אכזרי. כי אם האדם היה עושה כזה דבר, או אם היו עושים לאדם עצמו כזה דבר, הרי שהדבר הזה היה מאוד אכזרי.

ולפעמים חושב האדם לעצמו, שאילו הוא היה מנהל את העולם, אולי הוא היה משנה קצת את העולם, כך שלא תהיה בו אכזריות כזאת שהאריה החזק יטרוף את החיה החלשה. ואם האדם היה יכול, אולי הוא היה עושה אימון אישי לאריה ומעביר אותו איזו סדנא, כדי להפוך אותו לצמחוני.

כי אכן יש בני אדם, שהם לא רוצים להרגיש שהם אכזריים על בעלי החיים החלשים, ואז באמת הם הופכים להיות צמחוניים. כמו הפרות שאוכלות רק עשבים. וכך גם הם כדי לא להיות אכזריים, אז הם בוחרים לא לאכול בשר. ואכן יש כאלו, שבתוך ליבם אילו הם היו יכולים, הם היו מפסיקים את כל מעשי הטריפה של בעלי החיים, והם היו הופכים את כל בעלי החיים לצמחוניים.

ונמצא אם כן, כי בעיני האדם, העולם יראה יפה יותר כאשר לא יהיו בו מלחמות, ולא יהיה בו שום ביטוי של אכזריות כלשהי. כאשר האריה יוכל לגור בשלום עם הגדי וכיו"ב, ואף אחד לא יטרוף אף אחד, וכולם יסכימו עם כולם, ולא יהיו יותר מלחמות וכולי.

ואם נתבונן היטב על העניין, נראה שיש בו רק בעיה אחת קטנה, והיא שמצד האמת אם לא תהיה אכזריות בעולם, העולם לא יתקיים כלל בשום צורה כלשהי. ומדוע?

משום שמצד האמת, גם מה שנראה לאדם כדבר לא אכזרי, הרי שגם זה אכזרי. לדוגמא, גם כאשר הפרה אוכלת עשב, גם זה אכזרי. משום שהעשב ניתלש מהאדמה, וזה סוג של אכזריות. והפרה לוקחת את העשב, וחותכת אותו לחתיכות בפה שלה. וגם זה סוג של אכזריות.

ואם האדם יסתכל בעין אמיתית על הדברים, הוא יראה, שלא רק לאכול בשר זה אכזרי, אלא גם לאכול עלים ירוקים גם זה אכזרי. כי האדם עוסק בהשמדה של חומר כלשהו. וזו פעולה אכזרית. ואפילו כאשר האדם קורע חתיכת נייר, גם זה אכזרי. כי האדם לוקח דבר שלם, וחותך אותו לחתיכות, וזה אכזרי.

וכאשר האדם נוסע ממקום למקום, גם זה אכזרי. כי הוא בעצם לוקח את הדלק, וגורם לו להישרף ולהפוך לעשן. וזה מאוד אכזרי. וגם כאשר הרוח נושבת ומנענעת את העלים של העץ, גם זה סוג של אכזריות. וגם המים שנופלים על האדמה ומכים אותה, גם זה אכזרי. וכאשר המים מכבים את האש, וכאשר האש שורפת את הקוצים, גם זה אכזרי.

וגם זה שהאדם דורך על האדמה, גם זה אכזרי. וזה שהאדמה לא יכול להתלונן, זה לא אומר שזה לא אכזרי. וגם זה שהאדם נושם, גם זה אכזרי. כי כאשר האדם נושם אז הוא גורם לכל מיני חומרים להשתנות. וגם זה סוג של אכזריות. וגם רגעי הזמן שעוברים, גם זה מאוד אכזרי. כי כל רגע חדש שבא, הוא כאילו משמיד את הרגע הקודם. וזה מאוד אכזרי.

ומצד האמת, כל שינוי שמתרחש בעולם, הוא סוג של אכזריות. משום שכדי ששינוי יתרחש, לשם כך צריך לשנות מצב קיים ולבטל ישות קיימת, ובמקומה ליצור ישות חדשה. וזה מאוד אכזרי עבור הישות הקודמת והמצב הקודם שאותו ביטלו.

ומי שיעמיק עוד את מחשבתו בזה, הוא יגלה שעצם זה שקיימים דברים, גם זה עצמו אכזרי. כי כאשר קיים דבר כלשהו, זה מונע משאר הדברים להיות באותו המקום. וזה אכזרי. ומצד האמת, גם זה שהעולם קיים, גם זה אכזרי. כי אם העולם לא היה קיים, אז היה קיים משהו אחר. וא"כ קיומו של העולם, הוא אכזרי כי הוא מונע מדבר אחר להתקיים.

וכן על זה הדרך ניתן להראות ולהבין, שכל דבר שיש בעולם, יש בו סוג כלשהו של אכזריות. ונמצא אם כן, כי עולם ללא אכזריות כלשהי, הוא לא יוכל להתקיים. וא"כ השאלה הנשאלת היא, בעולם אידיאלי, איזו אכזריות תתקיים ואיזו אכזריות תפסיק להתקיים?

והתשובה היא, כי בעולם אידיאלי באמת, אין בו שום אכזריות משום סוג כלל. דהיינו, בעולם שכולו טוב באמת, אכן אין בו שום ביטוי של אכזריות. אך כיצד עולם כזה יכול להתקיים? הרי כל שינוי שיש בעולם וגם עצם קיומו של העולם הזה עצמו, הרי זה עצמו אכזריות. אז כיצד יכול להיות עולם שכולו טוב ללא כל אכזריות?

והתשובה היא, כי הכל זה בעיני המתבונן. ומצד אחד בוודאי שצריך שהעולם יהיה קיים ושהעולם ימשיך להתקיים כרגיל, ושבני האדם יוכלו להמשיך לדרוך על האדמה, ושהשמש תוכל להמשיך לחמם את העולם, בלי לחשוש מכך שזה ביטוי של אכזריות.

אלא, שיש גם צד שני למטבע, והוא שבעולם אידיאלי, האדם מבין בו את הטוב שיש בכל דבר. ועל ידי זה האדם כבר לא רואה בשום דבר כדבר אכזרי, אלא הוא רואה ומבין את הדבר הטוב שיש בכל דבר.

כי בעולם שלנו יש פנימיות וחיצוניות. ומצד הפנימיות של המציאות, הכל אחד תמיד. ומצד הפנימיות של המציאות שהכל אחד, ממילא לא יכול להיות שום אכזריות, אלא הכל שלום מוחלט...

© כל הזכויות שמורות לאתר www.EIP.co.il בלבד!
מומלץ ביותר, לצטט תוכן מהאתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
האתר פותח על ידי אליעד כהן