מי שיתבונן בעניין יראה, כי בני אדם רבים רודפים אחרי שטויות. והמרדף של האדם אחרי שטויות, מכלה את כוחו של האדם. והדבר דומה לאדם שינסה לתפוס בידו את אלומות האור שנכנסות דרך החלון. שכאשר האדם יפתח את היד לאחר מכן, הוא יראה שאין בה כלום.

והדבר דומה גם לאדם משוגע שרץ בשוק עם יד סגורה. וכל אחד נדמה לו שהנה האדם הזה יש לו את מה שהוא צריך. ואז בני האדם רצים אחרי המשוגע. עד שבסופו של דבר כשהוא פותח את היד, הם מגלים שהם רצו לחינם.

וכל המרוץ של האדם אחרי דברים שונים שיביאו אותו אל האושר, המרוץ הזה מכלה את כוחו של האדם בחינם. והוא מונע מהאדם ליהנות כבר עכשיו מהטוב שיש במציאות. כי עצם זה שהאדם חושב שמחר יהיה טוב יותר, המחשבה הזאת עצמה מונעת ממנו להתבונן על הטוב שיש ברגע הזה.

כי המחשבה שמחר יהיה טוב יותר, היא מבוססת על המחשבה שכרגע לא מספיק טוב. וכאשר האדם "אופטימי" וחושב שמחר יהיה טוב יותר, או שאולי באיזה זמן מקום ועולם אחר יהיה טוב יותר, על ידי זה הוא מונע מעצמו לחפש את הטוב ואת השלמות שיש כבר ברגע הזה.

ובנוסף על כל אלו, גם אם יתנו לאדם את כל מה שהוא רוצה, עדיין הוא ירגיש רע. וגם אם האדם יהיה כל יכול, וישנה את המציאות כרצונו וכיו"ב, עדיין הוא ירגיש רע. מעצם זה שהוא לא מסוגל ליהנות מהרמוניה עם המציאות, אלא כל הזמן מחפש משהו אחר ברגע אחר. וכפי שכבר ביארתי את כל זה באורך.

ואף על פי כן, בני אדם רצים אחרי תאוות ודמיונות שונים ומשונים. והשאלה היא, מה הדבר החיובי שיש במרוץ של אנשים אחרי שטויות?

והדבר הראשון ביארתי כבר במקום אחר, והוא שעל ידי שהאדם רץ אחרי שטויות, על ידי זה הוא משפר את המיומנויות האישיות שלו באופן כללי. והדבר הזה בסופו של דבר יאפשר לו להשיג את האושר האמיתי.

אבל יש גם עניין נוסף, והוא שמי שירוץ אחרי השטויות מספיק זמן, בסופו של דבר הוא יגיע אל האושר האמיתי. כי האושר האמיתי נמצא בסוף של כל הדברים. ולא משנה להיכן ילך האדם, בסופו של דבר הוא יגיע אל האושר האמיתי.

והעניין הוא, כי כאשר האדם רץ אחרי שטויות, על ידי זה הוא מכלה את כוחו. ואם האדם ירוץ מספיק זמן אחרי שטויות, בסוף הכוח שלו יגמר לגמרי, והוא יגלה את השקר שבו הוא נמצא, ואז הוא יחפש את האמת ואז הוא ימצא אותה.

כי לאדם יש מודל אושר מזויף בראש. ונדמה לאדם שאם המציאות תהיה בצורה כלשהי כפי הדמיון שלו, אז החיים יהיו טובים יותר. והאדם רודף אחרי תמונת האושר השקרי הזאת שיש בראש שלו. וכאשר האדם רודף אחרי האושר השקרי, הוא מונע מעצמו להיות מאושר ברגע הזה כנ"ל.

אבל, אם האדם ירדוף מספיק זמן אחרי האושר השקרי, בסופו של דבר הוא יצליח להשיג את האושר השקרי שלו, ואז הוא יגלה שגן העדן שאליו הוא רצה להגיע, הוא בכלל הגהנום.

כי לכל אדם יש את תמונת האושר שלו. וכל אדם יש לו דמיון אחר, לגבי כיצד צריכים להראות החיים שלו כדי שהוא יהיה מאושר. והאדם רודף אחרי האושר הזה ומשעבד לו את חייו ומכלה את כוחו בחינם. אבל, אם האדם יגביר את מהירות הריצה שלו אחרי האושר שלו, גם אם הוא רודף אחרי אושר שקרי, אז אם האדם ירדוף מספיק מהר אחרי האושר, בסופו של דבר הוא ישיג אותו, ואז הוא יגלה שהוא שקרי.

ואחרי שהאדם יגלה שמודל האושר שלו הוא שקרי, אז הוא יוכל להגיע אל האושר האמיתי. כי האושר האמיתי תלוי בידיעת האמת. והאדם לא יכול לדעת את האמת, בלי לרצות באמת לדעת את האמת. וכל זמן שהאדם רוצה עוד משהו מלבד לדעת את האמת, הוא לא יוכל להבין את האמת. וגם אם יראו לו אותה בעיניים, הוא לא יבין אותה והוא יחשוב שהיא שקר.

והתנאי היחיד כדי לדעת את האמת, הוא לרצות באמת לדעת את האמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון כלשהו מלבד לדעת את האמת, הרי שהוא לא יבין את האמת. משום שהוא לא באמת רוצה את האמת, כי הוא רוצה עוד משהו אחר בנוסף לאמת. ורק כאשר כל הרצון של האדם כולו, מלא כולו ברצון של לדעת את האמת, אז האדם מבין את האמת, והופך להיות מאושר.

וכאשר יש לאדם תמונה כלשהי בראש, של אושר כלשהו שתלוי במצב כלשהו של המציאות, הרי שהוא עדיין לא באמת רוצה את האמת. כי הוא רוצה גם את האושר המזויף שלו. וכל זמן שהאדם רוצה עוד משהו בנוסף על האמת, הרי שהוא לא יבין את האמת.

ולכן, כאשר האדם רץ אחרי האושר השקרי שלו, שנראה לו כאמיתי, אז כאשר האדם מגיע לסוף הדרך של האושר השקרי, וקולט שעבדו עליו ושרימו אותו, אז הוא מתנקה מהרצון שלו להשיג אושר שקרי, ואז הרצון היחיד שנשאר לאדם, זה לדעת את האמת.

ואז אחרי שהאדם רדף אחרי האושר השקרי, השיג אותו, גילה שהוא שקרי, הפסיק לרצות אותו, אז הלב של האדם מתמלא ברצון יחיד של לדעת את...