פחד
ללכת עד הסוף, פחד להתמסר, פחד להתאכזב, פחד מאכזבה, פחד
ללכת עד לקצה ובו יתבאר, הפחד של האדם
ללכת עד הסוף עם המטרות שלו, הפחד של האדם להיות נאמן לעצמו עד הסוף, הפחד של האדם להתמסר לרעיונות שלו, הפחד של האדם
ללכת עד לקצה האחרון של השאיפות שלו, והפחד של האדם להתאכזב / הפחד מפני אכזבה ועוד. והעניין הוא, כי האדם רוצה להשיג את כל המטרות שלו. והאדם ... תמיד. אבל מצד שני, הוא גם לא סובל מכך יותר מידי, אלא סובל מכך, רק כפי כמה שהוא רוצה להיות מאושר תמיד, ורק כפי כמה שהאושר התמידי חסר לו. ולכן האדם מפחד
ללכת על כל הקופה כולה, ולרצות את הכל, ולרצות להיות מאושר תמיד. כי האדם מפחד, שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, ואז הוא יסבול לנצח באמת. כי רצון ... עד הסוף, ואז כמובן שהוא גם מקבל את הרצון שלו בשלמות וכולי. אבל, להרגיש רע עד הסוף, זאת הדרך הפחות טובה והיותר קשה. ולכן, יש גם פתרון קל וטוב יותר, והוא,
ללכת עד הסוף של ההבנה, כפי כמה שאתה יכול, ובלי להגדיר רצון מוגדר כלשהו. ז"א, שעל האדם להתמקד בהבנה של המציאות, כפי כמה שהוא יכול, בכל כוחו ... הסברתי את כל הדברים האלו במקומות אחרים, על ידי זה האדם זוכה בסופו של דבר, להרגיש שלמות תמידית בכל מצב שהוא ובלי להיות תלוי בשום דבר. ולסיכום: האדם מפחד
ללכת עד הסוף, כדי לא להתאכזב עד הסוף. והפתרון הקל הוא, לא להגדיר רצון מוגדר להשיג דבר כזה או אחר, אבל כן לנסות להבין את עצמך כמה שיותר, והשאר מסתדר מעצמו. ונבהיר: כי גם להבין את עצמך עד הסוף, גם זו מטרה מוגדרת ורצון מוגדר. ואעפ"כ זה הרע במיעוטו, וזאת הדרך הקצרה ביותר. וגם כאן, לא צריך
ללכת עד הקצה האחרון, אבל כן צריך
ללכת עד הקצה האחרון שלך. דהיינו, תהיה אמיתי עם עצמך עד כמה שאתה יכול לפי מה שאתה יכול, והשאר יסתדר מעצמו. ...