... לטפל במחשבה שלילית? איך להטיל ספק? איך להיות מאוזן? איך לראות את האמת? לקחת בפרופורציה, איך להירגע? איך לא לחשוב בשחור או לבן? שחור לבן, פרופורציות, מחשבות חיוביות, מחשבות שליליות - פרומו עכשיו, השאלה היא כזאת: נניח שמישהו יש לו מחשבה שלילית והוא רוצה להחליש אותה, או להעיף אותה או להיפתר ממנה, מה הוא צריך לעשות? להטיל ספק במחשבה. זה אומר, לבדוק, האם היא נכונה? אולי היא לא נכונה, אולי היא כן נכונה, לבדוק את זה. עכשיו, מזה אומר לבדוק? זה אומר לקחת את המחשבה ולשאול עליה שאלות, לשאול שאלות, האם זה ככה, האם זה ככה, אולי זה ככה? כל מיני שאלות. עכשיו, השאלה היא זה: איך מוצאים את כל ההנחות יסוד, את כל השאלות האפשריות שאפשר לשאול על המחשבה הזאת? זאת השאלה. עוד פעם, בנאדם אומר: 'אני מפחד שיצחקו עלי' נגיד, 'אני... ' נגיד 'רע לי מזה שאני לא גבוה' נניח, משהו. אוקי? עכשיו, אנחנו רוצים שהוא ישאל על זה שאלות: האם רע לי? למה רע לי? אני גבוה? אני לא גבוה? כל מיני שאלות. עכשיו, השאלה היא מה הדרך למצוא את השאלות? חוץ מלנחש שאלות. ש: אבל את כל השאלות אליעד: בא נלך על דרך, גם לא בטוח שתדע את כל הדרך, גם לא בטוח שתעשה את זה נכון, אבל בוא לפחות נביא איזה נוסחה. ש: אני לוקח את כל מילות השאלה שיש אליעד: נכון ש: לוקח את כל הזמנים: עבר, הווה, עתיד ושואל אליעד: לדוגמה, בוא ניתן דוגמה: בנאדם אומר נגיד 'אני עובד בעבודה שמי שעובד בה הוא חסר ערך ורע לי מזה'. הלאה, מה אתה לוקח פה? ש: אני לוקח את המילה: 'מי אמר שאתה עובד בעבודה... ' אליעד: אז מתחילים במי ש: נניח אליעד: אין בעיה, אז 'מי אמר ש... ' אתה אומר, אוקי, שאלה נוספת, איפה? 'איפה אתה עובד עבודה כזאת? ' הלאה, מתי? 'מתי אתה עובד עבודה כזאת? ', האם? 'האם אתה עובד עבודה כזאת? ', מדוע? 'מדוע אתה עובד עבודה שאתה חסר ערך? ' פשוט תצמיד את כל מילות השאלה להתחלת המשפט? ש: סליחה? אליעד: פשוט תצמיד את כל מילות השאלה להתחלת המשפט? ש: לא, גם להתחלה וגם באמצע אליעד: אוקי, אפילו לכל מילה, האם? מתי? איפה? מדוע? סתם, תקע את כל המילים ועד שיוצא שאלות ותגזור מזה שאלות. ש: ועכשיו נבדוק, האם זה תמיד הרגשת ככה? האם עכשיו אתה מרגיש, מי אמר שתרגיש בעתיד? זאת אומרת לקחת עבר, הווה, עתיד. וצריך אולי לחשוב על עוד ממדים שאפשר לחשוב עליהם אליעד: מה עוד יש? תביא לי עוד נוסחה. רגע, מה שהוא אמר, יש בזה היגיון, מה ההיגיון? הוא אמר כזה דבר, ניקח את כל מילות השאלה האפשריות, נצמיד אותן לכל אחת ואחת מהמילים בשאלה, פלוס, לכל אחד ואחד מצירופי המילים בשאלה,... ככל שכן... שעליהם אפשר להלביש את השאלה. יש ב

שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות? מה צריך לעשות אדם כאשר הוא מחפש את האמת ונתקל בכל פעם בשאלות חדשות? חיפוש האמת פירושו הבנת המציאות כפי שהיא. אדם שרואה כוס מים ואומר זאת כוס מיץ תפוזים הוא תופס את המציאות בצורה לא נכונה. איך אדם מחפש את האמת? ע"י שאלת שאלות ע"י שאלות מתבהרת האמת, בכל פעם שהוא מגיע לאיזו אמת כלשהי צצה שאלה חדשה. ותמיד האם מגיע לרצון פנימי יותר ואז מגיע למבוי סתום. בכל פעם מגיע לשאלות חדשות. מה עושים עם השאלות החדשות ואיך להתמודד? והבשורה הטובה לשאלה, שכל אחד צריך לבדוק זאת בכוחות עצמו עד שהוא לא מגיע הוא יכול להאמין לזה. הבשורה הטובה שכמות השאלות סופית. יש סוף לטיפשות. הסוף של היקום, זה מה שהיה לפני שהיה יקום, לפני המימד הזמן זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות זאת החכמה, כי גם לה יש סוף. הטיפשות הגדולה בעולם מתחברת לחכמה הגדולה בעולם. וצריך ללכת עם הדברים בשלמות, ולכן האדם הטיפש בעולם יכול להפוך לחכם בעולם. בכל מקרה לשניהם יש סוף. הנושא הוא די פשוט הסוף של הטיפשות הוא הגבול של השכל האנושי. טיפשות - חוסר הבנה. חוסר הבנה נובעת ממגבלת השכל האנושי, האדם לא יכול להבין את הכל ולכן יש לו שאלות. כמו השאלות היא סופית, אם אדם נלחץ יש דרך לפתור את כל השאלות האפשריות, בבת אחת לפתור אותו ע"י שאדם שואל את עצמו את השאלה הנכונה, למה יש שאלות, במה תלוי קיומן של השאלות? כל שאלה תלויה בשאלה הבאה. ואין לדבר סוף. לכן, גם אם אתה לא מוצא חדשות, יהיו לך בנושאים חדשים והשורש של כל השאלות הוא הנפרדות + חוסר היכולת של האדם לתפוס את הדברים הנפרדים כיישות אחת. אין אפשרות שתהיה קיימת שאלה אלא אם כן יש 2 צדדים למטבע. אם האדם היה חושב רק מחשבה אחת לא היה חווה

שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות? שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות? הפעם אענה על השאלה, אדם מחפש את האמת, וכל הזמן מגלה שנותרות לו שאלות חדשות, והוא לא מבין איך להבין את האמת, איך לחפש את האמת. ומה זה אומר להבין את האמת, זה להבין את המציאות. המציאות כפי מה שהיא בדיוק. אם אדם, תהיה מולו כוס ... כוס מיץ תפוזים, זה אומר שהוא חי בשקר הוא תופש את המציאות לא כפי מה שהיא. ואיך האדם יחפש את האמת, על ידי שאלות, מתבררת האמת, מה אני רוצה? מה המהות של זה? למה אני רוצה את זה ולא את זה? וכל פעם זה מעמיק, וישנן שאלות חדשות כל פעם, ומגיעים גם למבוי סתום, ושוב שאלות חדשות. ויש בשורה טובה, והאדם אמור לבדוק את זה לעצמו, לא להאמין לי והבשורה היא שיש סוף לשאלות, וכמות השאלות היא סופית, ויש סוף לטיפשות. והיה בן אדם מאד טיפש בעולם, שאמר שלשני דברים אין סוף: ליקום, ולטיפשות. ולמה הוא היה טיפש? כי גם ליקום וגם לטיפשות יש סוף. והסוף של היקום הוא מה שהיה לפני היקום, לפני העולם, הפרספקטיבה של לפני היות הזמן והמקום, זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות, זאת החכמה, כי גם לטיפשות יש סוף. והקצה של הטיפשות זאת החכמה. הנושא די פשוט: סוף הטיפשות זה הגבול של השכל האנושי. ומה זו טיפשות: חוסר הבנה של המציאות. והדרך לפתור את כל השאלות האפשריות בעולם היא מאד פשוטה, והדרך היא לשאול את השאלה הנכונה, והשאלה היא, למה בכלל יש שאלות, כי תמיד על כל שאלה תהיה עוד שאלה, וגם אם לא באותו נושא תהיה

... למטבע יש שני צדדים, להיות נייטרלי, שיפוטיות נייטרלית, למטבע שני צדדים, חשיבה נייטרלית, שני צדדים למטבע ובו יתבאר, כיצד יכול האדם ללמד את עצמו להיות נייטרלי? וכיצד יכול האדם לראות את כל התמונה המלאה? דהיינו, איך לראות את שני הצדדים של המטבע? וכפי שכבר ביארתי, לחשיבה נייטרלית, יש יתרונות רבים. כי הנייטרליות, מאפשרת לאדם לראות כל מיני דברים שיכולים לעזור לו. שלפעמים האדם לא רואה אותם, רק בגלל שהוא לא מספיק נייטרלי. והשאלה היא, כיצד יכול האדם לגרום לעצמו להיות נייטרלי? וכיצד יכול האדם לפתח חשיבה נייטרלית ואובייקטיבית? והתשובה היא, שמי שרוצה חשיבה נייטרלית ואובייקטיבית, עליו לנסות לראות תמיד את שני הצדדים של המטבע. כי למטבע, יש שני צדדים. דהיינו, כל דבר בעולם, ניתן לראות אותו ולהסתכל עליו מנקודות מבט שונות, ואפילו מנקודות מבט מנוגדות והפוכות. כי כל דבר בעולם, יש בו גם יתרונות וגם חסרונות. וכל דבר שנראה כחיסרון לאדם אחד, יכול להראות כיתרון לאדם אחר וכולי. ומאחר שלמטבע שני צדדים, הרי שמי שרואה רק צד אחד של המטבע, הרי שהוא בעצם גורם לכך שהוא לא יהיה נייטרלי. ומי שרוצה להגיע לנייטרליות לגמרי, עליו לראות תמיד את כל הצדדים השונים של המטבע. ואיך לראות את כל הצדדים השונים של המטבע? תשובה: על ידי זה שהאדם מטיל ספק, בכל דבר שהוא בטוח בו. ז"א, כי כל דעה שיש לאדם, היא תמיד גם נכונה מנקודת מבט כלשהי, ו גם לא נכונה, מנקודת מבט אחרת. וכאשר יש לאדם איזו דעה על איזה דבר, אז, אם הוא נאחז רק בדעה שלו, ומאמין לדעה שלו, אז בעצם הוא רואה רק צד אחד של המטבע. ועל האדם להבין, שהדעה שלו, היא תמיד גם נכונה, מנקודת מבט מסוימת. אבל תמיד, יש גם עוד נקודות מבט אחרות, שהן מנוגדות לגמרי, לדעה שיש לו באותו הרגע. וגם הן נכונות, בדיוק כמו שהוא צודק בדעה שלו. והכל תלוי, אך ורק בנקודת המבט של האדם. וכאשר יש לאדם איזו דעה אישית על איזה דבר, האדם מוכרח להטיל ספק בדבר, ולשאול את עצמו, אולי ההפך הוא הנכון? דהיינו, אולי דווקא ההפך ממה שאני חושב, אולי דווקא הוא הנכון? ואולי, דווקא הדעה המנוגדת לדעה שלי, אולי דווקא היא נכונה? ומי אמר שאני צודק? ואולי, גם ההפך נכון באותה מידה? ואולי, רק ההפך נכון ואני טועה לגמרי? וברגע שהאדם שואל את עצמו תמיד, אולי אני טועה? ולמה אני חושב שאני צודק? אז מיד קופצות לאדם כל מיני אמונות נוספות / הנחות יסוד / דעות קדומות וכיו"ב, שגורמות לו לחשוב, ש רק הוא צודק, ושרק הדעה שלו צודקת. ואז, אם האדם מאמין למה שהוא חושב, אז הוא נשאר טועה באופן יחסי וצודק באופן יחסי. ומי שרוצה להיות נייטרלי ואובייקטיבי, עליו להמשיך לשאול על כל דבר שהוא בטוח שהוא נכון, אולי ההפך הוא הנכון? ומי אמר שזאת האמת? ואולי לא? ואולי כל מה שאני חושב זאת טעות? וכיו"ב שאלות, שמטרתן היא, בירור האמת באשר היא. ואז, על ידי השאלות האלו, נפתחות לאדם העיניים שלו, והוא רואה גם את הצד השני של המטבע. ורואה, שמנקודת מבט מסוימת הוא צודק, ומנקודת מבט אחרת, שהיא טובה, לא יותר ולא פחות מנקודת המבט שלו, הוא גם טועה. דהיינו, האדם רואה את כל התמונה המלאה. ואז, כאשר האדם רואה את שני הצדדים של המטבע, אז ורק אז, האדם באמת מגיע לחוויה של אחדות. דהיינו, לחוויה ולנקודת מבט נייטרלית לגמרי. שבה, שום דבר הוא לא טוב ולא רע. ז"א זה שהאדם מצליח להסתכל על המטבע משני הצדדים בו זמנית, זה מה שגורם לכך שהוא כבר לא יראה את המטבע בכלל. כי כאשר חושבים על שני דברים מנוגדים בו זמנית, בעצם לא חושבים על שום דבר מוגדר. וכאשר האדם רואה את כל הצדדים של המטבע בו זמנית, אז ממילא הוא מצליח לראות גם נקודת מבט חדשה נוספת, שהיא נקודת מבט, שבה אין שום ניגוד בין שני הצדדים של המטבע, אלא שני הצדדים הם ישות אחת, והכל אחד ממש. ...