... - חייב לסבול / יכול לסבול - אפשרי או מחוייב,
צריך או רוצה, חייב או אפשר, בחירה חופשית ובו יתבאר, למה ... כי כל הסבל שיש לאדם בחיים, הוא רק בגלל הקונפליקט הרגשי שיש, בין
הרצון של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם מרגיש שהוא
רוצה את המציאות שלו, אז טוב לו. וכאשר האדם מרגיש
שהרצון שלו, לא תואם את המציאות שלו, אז רע לו. ומידת ההתאמה הרגשית, שיש בין
הרצון של האדם לבין המציאות, היא זו שאחראית, לכמה האדם ... המציאות שיהיה דבר כלשהו, אז האדם סובל אם המציאות שונה ממה שהוא
רוצה. אבל מי שמרגיש, שלא מחוייב המציאות, שהמציאות תהיה ... אז ממילא הוא לא יכול לסבול, אם המציאות היא לא בדיוק כמו מה שהוא
רוצה. והרעיון הוא, שיש שתי נקודות התייחסות
לרצון של האדם. כי האדם מגדיר עבור עצמו הגדרות של טוב ושל ... משנה מה יעשה האדם, במציאות שלנו תמיד יהיה גם רע כלשהו. ואו שהאדם
ילמד להתיידד גם עם הרע, או שהוא יסבול ממנו. והסיבה שהאדם ... להרגיש רע, היא משום שהוא חושב, שזה מחוייב שהוא ירגיש רק טוב. והאדם
רוצה כל הזמן, להרגיש רק טוב וכמה שיותר טוב. אבל הדבר, ... כמה האדם ינסה לברוח מהרע, הרע ימשיך לרדוף אחריו. ובנוסף, ככל שהאדם
רוצה יותר להרגיש רק טוב, ממילא הוא מרגיש יותר רע. כי הרע שהוא נתקל בו, הוא הופך להיות הרבה יותר גרוע בעיניו. כי מי
שרוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, והוא רק מעדיף /
רוצה וחושב שאפשר שהמציאות תהיה כך או אחרת, הוא לא סובל מכך שהמציאות היא לא
כרצונו. כי הוא נהנה ממשחק החיים, אבל הוא רגיל לקחת ... אדם כזה קורה לו איזה דבר רע, אז מאחר שהוא מבין שזה רק אפשרי שיהיה
כרצונו, אז הוא לא מרגיש כ"כ רע, מכך שהמציאות היא נגד
רצונו. אבל ברגע שהאדם חושב שמחוייב שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז כאשר קורה לו איזה דבר רע נגד
רצונו, אז הוא גם סובל כהוגן, מכך שהמציאות משפילה אותו ופוגעת לו בכבוד שלו, ושוברת לו את המילה שלו ואת
הרצון שלו, ומראה לו מי כאן המלך. כי האדם חושב בטעות שהוא המלך, והוא חושב שהכל מחוייב להיות
כרצונו תמיד. והמציאות מזכירה לו, מי כאן המלך, ושהוא ... שהמציאות תהיה כך או אחרת. שאז האדם ממש סובל מכך שהמציאות היא לא
כרצונו. ומי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה
כרצונו, אז ממילא הוא לא ממש סובל, מכך שהמציאות היא לא
כרצונו. ונחדד: שמי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, יש לזה גם יתרון. והוא, שברגע שהמציאות
כרצונו, אז הוא גם נהנה מזה יותר. כי מי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה
כרצונו, אז ממילא הוא נהנה פחות מכך שהמציאות
כרצונו, ממי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה
כרצונו. אבל מי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה
כרצונו, הוא תמיד רגוע באופן יחסי, כי הוא חי בהרמוניה עם המציאות, והוא לא ממש מפחד מכך שהמציאות תהיה נגד
רצונו. אבל מי שהוא
רוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת, הוא גם ממש נהנה כאשר המציאות היא
כרצונו, אבל הוא גם סובל כאשר המציאות היא לא כ