סודות חוסר השכנוע של ברק אובמה, העימות של ברק אובמה מול מיט רומני, ברק אובמה נגד מיט רומני, חוסר ההשפעה של ברק אובמה, סודות השכנוע וההשפעה של אובמה, איך לנצח בויכוחים? איך להשפיע על אנשים? רטוריקה / דיבייטינג / NLP / לתכנת את התת מודע / תכנות התת מודע / אסטרטגיות שכנוע ועוד...... השכנוע של ברק אובמה, העימות של ברק אובמה מול מיט רומני, ברק אובמה נגד מיט רומני, חוסר ההשפעה של ברק אובמה, סודות השכנוע וההשפעה של אובמה, איך לנצח בויכוחים? איך להשפיע על אנשים? רטוריקה / דיבייטינג / NLP / לתכנת את התת מודע / תכנות התת מודע / אסטרטגיות שכנוע ועוד... וכאן אנתח חלקים ונקודות להתבוננות, בקרב הויכוח הראשון שהתרחש בין נשיא ארצות הברית ברק אובמה, לבין המועמד ... השכנוע של ברק אובמה, ואת סודות חוסר ההשפעה של ברק אובמה. ואתן דוגמאות, כיצד ברק אובמה התנסח, וכיצד הוא היה אמור להתנסח. ואתן המון טכניקות איך לנצח בדיבייטינג ואיך לנצח בויכוחים ועוד... ולפני שאתחיל לנתח את המסרים המילוליים של שני המועמדים, אתן נקודה להתבוננות על צורת ההתנהגות הויזואלית של המתמודדים. ואדבר על לחיצת הידיים של ברק אובמה ושל מיט רומני, שהתרחשה לפני וגם אחרי הויכוח שלהם. ומי שיסתכל על לחיצת הידיים שלהם ויתבונן על המיקום שבו הם לחצו את הידיים שלהם, ביחס לבמה שעליה הם עמדו, יראה כי גם לפני שהם התחילו את הויכוח שלהם וגם אחרי שהם סיימו את הויכוח שלהם, בשני המקרים הם עמדו בצד שיותר קרוב למיט רומני מאשר לברק אובמה. ז"א שאם ניקח את הבמה שעליה הם עמדו, ונחלק אותה לטריטוריה של ברק אובמה ולטריטוריה של מיט רומני, נראה כי לפני הויכוח שלהם, ברק אובמה הגיע באופן יחסי לתוך הטריטוריה של מיט רומני כדי ללחוץ לו את היד. כאשר לפני הויכוח, באופן יחסי ברק אובמה עדיין עמד באמצע הבמה. אבל בסוף הויכוח שלהם, אחרי שהם סיימו להתווכח, שם ניתן לראות בבירור כי לחיצת היד של ברק אובמה מתבצעת ממש צמוד ... כדי שיראה כאילו מיט רומני בא ללחוץ לו את היד, ולא כמו שזה נראה כרגע. ולמרות שאולי העניין הזה נראה כשולי וכקטן, אבל בתת המודע של הצופים בויכוח שלהם, הדבר הזה מעביר מסר משמעותי. וכמובן שההסבר הנ"ל נותן משמעות נוספת, לכך שלפני הויכוח שלהם, ברק אובמה עמד בערך באמצע הבמה כאשר הוא לחץ את היד למיט רומני, אבל אח"כ הוא הלך עד אליו, כדי ללחוץ לו את היד. וזה מסר ויזואלי משמעותי... ועכשיו אתחיל בניתוח משפטים מתוך הויכוח של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, עם הטוען לכתר, מיט רומני. ברק ... לקחת, האם אנחנו הולכים ל... [הדרך של מיט רומני] בדרך שעזרה להכניס אותנו לבוץ הזה, או שאנחנו נאמץ את הדרך... [הדרך של ברק אובמה]? ואני מצפה לויכוח על זה." (Governor Romney has a perspective that says if we cut ... America does best when the middle class does best? And I'm looking forward to having that debate.) וכפי שכבר הסברתי כמה פעמים, כאשר אתה מתווכח עם מישהו, אז אם ברצונך לנצח אותו בויכוח כדי לקבל בתמורה לדוגמא את משרת נשיא ארצות הברית, במקרה כזה עליך ... ולגלות כמה שפחות חמלה ורצוי כמה שיותר אכזריות שנאה ותיעוב, כלפי הדעה של האדם השני שמולך. וכן, הניסוח כאן הוא אולי נשמע קיצוני, וצריך לדעת איך לגרום לשומעים שלך, לשנוא ולתעב את הדעות של האדם השני, בצורה מתוחכמת ... אתה בכלל עדין איתו, וכאילו אתה הכי מנומס בעולם, ואעפ"כ לגרום להם לבוז לתעב ולשנוא את הדעה של האדם השני. זה כמובן, בהנחה שאתה באמת רוצה לנצח בויכוח, ולא רק להיראות כמו חיית מחמד שמחכה לרגע שבו יטרפו אותה. ובכל מקרה הרעיון הוא, שבשעת ויכוח, אסור לך בשום פנים ואופן לגלות סבלנות / סובלנות / לתת לגיטימציה כלפי הדעה של האדם השני. וכמובן שכנ"ל צריך לדעת איך לעשות את זה בצורה מתוחכמת, שלא תיצור אפקט הפוך על השומעים. אבל בכל ... של "מיט רומני טועה וחושב ש... ואני לא רוצה שניכנס לבוץ שהטעות שלו כבר הכניסה אותנו בעבר. ואני אומר לכם ש...". או לדוגמא "למושל רומני יש מחשבה שגויה / טעות / דרך לא נכונה שאומרת ש..." וכיו"ב, צורות ניסוח ... ברק אובמה אומר "לי, יש נקודת מבט אחרת", שזה כמובן ניסוח מאוד רכרוכי וניסוח מאוד כושל. שבעצם מגדיר את הדעה שלו עצמו, כנקודת מבט ולא כאמת מוחלטת. כי דעתך כנשיא ארצות הברית, לא אמורה להיות נקודת מבט מול פרספקטיבה. דעתך אמורה להיות אמת מוחלטת, מול טעות מוחלטת של היריב שלך. וכאשר אובמה אומר, "לי יש נקודת מבט אחרת", הוא בעצם ... "מיט רומני טועה וחושב ש... אבל האמת היא ש... / אבל המציאות היא ש..." וכיו"ב, כל ניסוח אחר, שיציג את הדעה של ברק אובמה, כדעה מחוייבת וכאמת מוחלטת, ולא רק כדעה אפשרית וכנקודת מבט בלבד. ואח"כ ממשיך אובמה לטעות ... חושב ש... [טענה כלשהי] אני חושב ש... [טענה כלשהי] ", שזאת כמובן טעות של מתחילים. שבה אתה לוקח את הטענה שלך, ומציג אותה כסובייקטיבית בלבד, וכמחשבה אישית בלבד. כאשר בפועל מה שצריך להיות זה, שבכל פעם שהוא מזכיר את ...