...
חברתית - חרדה
חברתית אצל ילדים, טיפול בחרדה
חברתית, פחד קהל, פחד
חברתי, הפרעת חרדה
חברתית, ביישנות וחוסר ביטחון עצמי ובו יתבאר, מהי הפרעת חרדה
חברתית? ואיך לטפל בחרדה
חברתית באופן כללי? וגם יתבאר, איך לטפל בהפרעת חרדה
חברתית אצל ילדים? ועוד. והעניין הוא, כי כאשר האדם נולד, כמעט ואין לו עדיין שום חרדה או פחד בכלל ולא חרדה
חברתית בפרט. ולמה? כי כל חרדה בעולם, נובעת מרצון כלשהו שיש לאדם. שהאדם מפחד, שהרצון הזה לא יתממש. ואין שום חרדה בעולם, שאין מאחוריה איזה רצון ... מפחד, שאולי המציאות לא תהיה כרצונו. וכאשר האדם נולד, כמעט ואין לו שום רצונות מוגדרים כלל. כך שממילא, גם אין לו כמעט שום חרדה כלל, וכל שכן שאין לו חרדה
חברתית כלשהי. ומי שיתבונן יראה, כי הילד, כאשר הוא גדל, באינסטינקט הראשוני שלו, הוא לא מבדיל ולא עושה הבדל, בין דומם / צומח / חי / מדבר. ובעיני הילד, אין הבדל, בין בובה לבן אדם. ואין הבדל, בין שולחן לבן אדם וכיו"ב. ואז, בשלב ההתפתחותי הזה של הילד, עדיין אין לו שום חרדה
חברתית מבני אדם, יותר מאשר יש לו חרדה כללית כלפי כל הדברים באופן שווה. דהיינו, הילד לא מייחס חשיבות כלשהי ומשמעות כלשהי, להבדל שבין בן אדם, לבין ... ההתנהגות של האדם, היא לא ברירת המחדל שלו, כחיה וכייצור אנושי. אלא, ההתנהגות של האדם מבוססת, בעיקר על החברה שבה הוא חי וגדל, ועל המנהגים וכללי ההתנהגות
החברתיים שאותם הוא מכיר. כך שכל גיבוש הזהות של האדם, נובע ברובו ככולו, ממה שאנשים חושבים סביבו, וממה שאנשים חושבים ויחשבו עליו וכולי. והדבר הזה שילד הקטן לומד להתחשב בסביבה שלו ולייחס לה משמעות שונה לחלוטין, מהמשמעות שהוא מייחס לשאר החפצים שסביבו, היא זו שיוצרת חרדה
חברתית אצל ילדים בפרט, ואצל אנשים מבוגרים בכלל. כי האדם מטבעו, רוצה את החופש. והאדם מטבעו, עושה כרצונו החופשי, בלי להגביל את רצונו בשום צורה ... והמחנכים של הילד, מחנכים את הילד להתחשב עד מאוד, בדעות של אחרים. וכל הזמן מלמדים את הילד, מה כולם עושים ומה כולם לא עושים. ושעליו לפעול לפי קודים
חברתיים מסוימים. ובכך ההורים והמורים של הילד, זורעים בליבו של הילד, אימה פחד וחרדה, מכך שהוא יעשה בטעות משהו שנוגד את הכללים
החברתיים. וכך, במקרים מסוימים, נוצרת אצל האדם הפרעת חרדה
חברתית קשה. ובנוסף לכל זה, יש לאדם גם את המוסכמות
החברתיות, שאליהן הוא נצמד. והאדם רגיל ומורגל להיצמד למוסכמות האלו. והאדם משריש אצל עצמו את המוסכמות
החברתיות, על ידי שכנוע עצמי ועל ידי שטיפת מוח, שהוא עושה לעצמו ושאחרים עושים לו. והרצון של האדם, מזדהה ונקשר מאוד למוסכמות
החברתיות השונות. עד כדי כך, שלמרות שהטבע האנושי הוא, למרוד בכל מוסכמה ולהיות חופשי תמיד, אעפ"כ הרצון של האדם הבוגר, מאוד רוצה לעמוד בכללים
החברתיים, ומאוד חשוב לאדם, מה חושבים ומה יחשבו עליו. ואם נוסיף לזה, את ההבנה הפנימית בתת המודע של האדם, שהוא מבין שמנקודת מבט מסוימת, הוא עלה ... יכול לקרות לאדם איזה דבר נגד רצונו. ואם נוסיף לכך את החרדה הכללית שבה נמצאים בני האדם, כפי רמת הרצונות המוגדרים שלהם, הרי שכל זה ביחד, יוצר הפרעת חרדה
חברתית קשה, אצל האדם. הן מהפחד הכללי שלו, שמא יגרם לו דבר רע בכלל. והן מהפחד הפרטי של האדם, מכך שהוא רוצה לעמוד בציפיות של החברה שבה הוא חי. וחרדה
חברתית, יכולה להתבטא גם כהפרעת חרדה ממשית. וגם במקרים הפחות קשים, החרדה
החברתית יכולה להתבטא, כביישנות וחוסר בטחון עצמי / פחד קהל / פחד במה / וכיו"ב שיש לאדם, מפני הסביבה שבה הוא חי ושאיתה הוא מתקשר. וזה עצמו נובע מחרדה פנימית של האדם, ממה שיחשבו עליו. וזה מתבטא בביישנות / פחד קהל / חוסר ביטחון עצמי וכיו"ב. ויש סוגים שונים של טיפול בחרדה
חברתית. והפסיכיאטרים, שלא מבינים כמובן את השורש האמיתי של הפרעת החרדה
החברתית הקשה שיש לאדם, הם נותנים לו כדורים ותרופות כאלו ואחרות, שלא עוזרות באמת, לשורש הבעיה הנפשית של האדם. ויש גם חלק מהפסיכולוגים, ואת שיטת ... השכל של האדם, שיבין שהוא לא צריך לפחד מאחרים. אבל היא שיטת טיפול טובה, רק באופן יחסי ולא באופן מוחלט. כי לפעמים, טיפול התנהגותי עוזר לאדם לצאת מהחרדה
החברתית הקשה שלו. ולפעמים, גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לא יכול לעזור לאדם לצאת מהחרדה
החברתית הקשה שלו. ולמה? כי למרות שברמה ההגיונית הרגילה, האדם לא אמור להיות עם חרדה
חברתית לא הגיונית, הרי שאעפ"כ ברמה ההגיונית עצמה, יש הצדקה לחרדה
החברתית שיש לאדם. ולמה? כי החרדה
החברתית של האדם, מניעה אותו לעשות את רוב הפעולות שלו כל היום. כי האדם חי את רוב חייו, ומתנהל, לפי הכללים ה