כפי שכבר ביארתי, כל הדעות השונות שיש בעולם, כולן נובעות משכל אחד, שהוא בא לידי ביטוי בכל אחת ואחת מהדעות שיש בעולם. ומי שהוא חכם אמיתי, שהוא יודע את השורש של כל הדעות השונות שיש בעולם, הוא מסוגל להכיל בתוכו את כל הדעות שיש בעולם.

כי כל דעה שיש בעולם, היא שיקוף וחלק וצמצום של השכל הגדול ביותר. והחכם שיודע את השכל הגדול ביותר, הוא רואה בכל דבר את התגלות והתלבשות השכל הגדול ביותר. ועל ידי זה הוא יכול לחיות בשלום עם כל הדעות שיש בעולם.

והנה, כל אדם צריך צמצום. והחכם שיודע את נקודת האמת של כל הדעות, הוא חייב לבחור להזדהות עם דעה כלשהי, כדי לחיות בעולם בצורה רגילה. כי כדי שתהיה בחירה, צריך שיהיה טוב ורע. ולשם כך החכם מצמצם את עצמו, והוא מזדהה עם דעה כלשהי, למרות שהוא מסוגל להכיל גם את ההפך שלה.

והצדק האמיתי, הוא של האמת. ורק האמת צודקת. ומי שהוא יודע את השכל שהוא השורש של כל השכלים שבעולם, הוא הצודק האמיתי. וכל הדעות שיש בעולם, הן רק שיקוף וצמצום של חלק מהשכל הגדול ביותר.

וכל זמן שהאדם לא יודע את השכל הזה שהוא האמת עצמה, הוא מרגיש את הצורך לצאת צודק בויכוחים. כי מי שהוא לא מספיק צודק, אז הוא רוצה להרגיש תחושה של יציבות. ולכן הוא מנסה לצאת צודק. וכאשר האדם רחוק מהשורש של האמת שנמצאת בכל דבר, על ידי זה נוצר אצלו הרצון להיות צודק.

ומי שהוא באמת צודק, הוא לא אכפת לו לצאת לא צודק. מאחר שהוא יודע שהוא הצודק, והוא יודע שכולם מסכימים איתו, ושאין שום מחלוקת בעולם בין הדעות השונות. ולכן לא חשוב לו להיות צודק, מאחר שהוא צודק בשלמות, ואין לו צורך לגרום לעצמו להרגיש שהוא צודק, מאחר שהוא כבר צודק בשלמות כנ"ל...