אחד הרעיונות המרכזיים בתורת הבודהיזם ובתורות שקרובות אליו, היא הרעיון שהעולם הזה הוא סוג של "מאיה" דהיינו, אשליה. ולרעיון הזה שהעולם הזה הוא אשליה בלבד, יש לו משמעויות שונות. והרעיון המרכזי של הבודהיזם וחבריו, הוא שכל התופעות שיש בעולם הזה, הן תופעות שמשתנות כל הזמן. ושום דבר בעולם הזה לא יציב. וכאשר האדם נאחז בדברים שמשתנים כל הזמן, וכאשר האדם נקשר רגשית לדברים שמשתנים, על ידי זה נוצר סבל וכולי.

ועניין התלות הרגשית והיתרונות והחסרונות שלו, כבר ביארתי במקום אחר. וכאן ננסה לדון ברעיון שאומר שהעולם הזה הוא סוג של חלום, ועל האדם להתעורר מהחלום וכולי.

ואם נתבונן היטב בעניין, נראה כי הניסיון של האדם להתעורר מהחלום שנדמה לו שהוא נמצא בו, הוא ניסיון חסר משמעות מכמה סיבות. והסיבה הראשונה היא, כי אם נאמר שהאדם הוא בתוך חלום, הרי שגם זה שנדמה לאדם שהוא צריך להתעורר מחלום, גם זה עצמו חלום. ואם האדם מתעסק באיך להתעורר מהחלום, הרי שהוא בעצם יוצר פעילות נוספת בתוך החלום, והוא בעצם מחזק את החלום.

כך שגם אם נאמר שהאדם נמצא בתוך חלום, הרי שאם האדם רוצה להתעורר מהחלום, אז עליו פשוט לנסות להפסיק להתעורר מהחלום. כי עצם המלחמה של האדם במצב שבו הוא נמצא, היא עצמה רק מחזקת ומסבכת את החלום שבו הוא נמצא. ומי שרוצה להתעורר מהחלום, עליו פשוט לשתוק ולתת לדברים לקרות מעצמם.

ובנוסף על כך, על האדם להבין שהחלום שנדמה לו שהוא רק חלום, הוא לא סתם חלום, אלא הוא המציאות. וההוכחה הפשוטה לכך שהמציאות שלנו היא מציאותית והיא קיימת לכל דבר ועניין, היא שאם המציאות שלנו לא הייתה קיימת, הרי שלא היה צורך לומר שהיא לא קיימת. ואם יש צורך לומר על הדבר שהוא לא קיים, הרי שהוא קיים בסוג כלשהו של קיום. וא"כ יש לו ישות ממשית וכולי.

כך שלנסות להילחם במשהו שקיים, זאת כמובן טעות. והאדם קיים, והאגו קיים, והמציאות קיימת, והעולם קיים, וגם הרע קיים, וגם הרצונות של האדם קיימים, והכל קיים. ואין טעם לנסות להתכחש למשהו שקיים, כי זה רק יוצר צרות נוספות.

אלא מה? אז מה עושים עם כל הדברים שלא מוצאים חן בעיני האדם? ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי כל המחשבה של האדם שהעולם שלנו הוא רק חלום, ושהאדם צריך להתעורר מהשינה שלו אל איזה מציאות אחרת כלשהי, הרי שכל העניין הזה יש לו שורש. והשורש הוא שהאדם עוד לא מצא את הדרך ליהנות מכל דבר.

כי בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו, גם אם הוא אשליה או דמיון שקרי, בכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו טוב כלשהו. ומי שהוא מוצא את הטוב שיש בכל דבר, הוא נהנה מהחיים שלו כמו גן עדן ממש. והוא לחלוטין לא רוצה להתעורר מהחלום המתוק שבו הוא נמצא.

כי כאשר האדם חולם חלום מפחיד של חרדה ואימה, הדבר הזה גורם לכך שהאדם רוצה להתעורר ולגלות שהכל זה רק חלום. אבל כאשר האדם חולם איזה חלום מתוק ונעים, האדם אדרבה רוצה להמשיך ולחלום את החלום הנעים. והאדם מתאכזב לגלות שזה רק חלום.

ולפעמים החלום הוא כ"כ טוב, שהאדם במכוון הולך לישון, כדי לחלום חלומות טובים ומתוקים. כי לפעמים החלום טוב יותר מאשר המציאות.

ונמצא אם כן, כי כאשר החלום הוא טוב, אז כל ההתעסקות של האדם עם הרעיון שהוא נמצא בתוך חלום או לא, כל ההתעסקות הזאת נעלמת. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להרגיש טוב. ואם האדם מרגיש טוב, כבר לא אכפת לו אם זה חלום או מציאות או כל הגדרה אחרת.

והדרך לצאת מהחלום ולהשתחרר מהאשליה של המאיה, היא על ידי זה שהאדם לומד לחפש ולמצוא את הטוב שיש בכל דבר. כי בכל דבר שיש בעולם יש בו טוב. ומי שמוצא את הטוב שיש בכל דבר, על ידי זה חיים שלו הופכים להיות מתוקים כמו חלום מתוק. ועל ידי זה האדם משתחרר מהרצון להתעורר מהחלום, ומבחינתו של האדם, שהחלום רק ימשיך וכולי...