... - חלק 15 -
רצון לקבל / רצון להשפיע, אצל הבורא / נבראים?! טיעון: לבורא (אלוהים) יש אך ורק "רצון להשפיע" לנברא יש גם "רצון להשפיע" +
"רצון לקבל" האושר הוא כאשר האדם הנברא הופך את ה"רצון שלו לקבל" ל"רצון להשפיע". אז נוצרת השתוות עם הבורא = גאולה אישית. סוף טיעון. הפרכה: גם לבורא יש
רצון לקבל. הוכחה: בריאת העולם. מאחר שהבורא רצה לברוא את העולם, הרי שבריאת העולם נתנה לבורא נחת רוח ומילוי רצון. וא"כ גם לבורא יש
רצון לקבל. אם לא היה לבורא
רצון לקבל, הרי שהוא לא היה בעל רצון כלשהו וממילא הוא לא היה בורא את הבריאה. נחדד: אין רצון להשפיע ללא
רצון לקבל! כל רצון ולא משנה כיצד הוא יוגדר, הרי שהוא נובע בראש ובראשונה
מרצון לקבל. רצון = חסרון = תחושת חסר אישית =
רצון לקבל סיפוק על ידי מילוי הרצון. הביטוי "רצון להשפיע", הוא ביטוי מוטעה שמורכב מ - 2 רבדים שונים. רצון + להשפיע. רצון = מבטא את החסר / את הרצון לשלמות / את הרצון להגיע לסיפוק / דהיינו,
הרצון לקבל. להשפיע = הצורה הגשמית / מעשית של
הרצון לקבל. ז"א ההשפעה היא הפעולה / היא ההגדרה של הרצון, דהיינו, הרצון הוא להשפיע / לאכול / לאהוב / לדבר וכיו"ב. רצון להשפיע פירושו צורה כלשהי של רצון = צורה כלשהי של ... מקרה, הרצון עצמו הוא תמיד לקבל. לא משנה כיצד נסתכל על הדבר, רצון מעצם הגדרתו משמעותו היא לקבל , דהיינו,
רצון לקבל. התכלית של הגשמת רצון באשר הוא היא "לקבל", גם אם מדובר ברצון להשפיע. ה"להשפיע" רק מגדיר את הרצון. במקום רצון לאכול / לשמוח / להיות מאושר, במקום זאת הוגדר "רצון להשפיע". אך זה אינו משנה את מהות הרצון הבסיסית, שהיא מבטאת חסר
ורצון לקבל סיפוק כלשהו משינוי מציאות כלשהי. שאלה: כיצד ניתן לומר כי לבורא יש
רצון לקבל, הרי הנברא לעולם אינו יכול לתת דבר לבורא, משום שהבורא הוא בעצם זה שנותן לעצמו את הדבר באמצעות הנברא. וא"כ כיצד ניתן לומר שיש לבורא
רצון לקבל מהנברא? קיימות מספר תשובות אפשריות: 1 - גם אם נאמר כי הבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שעדיין זה לא מונע ממנו להיות בעל
רצון לקבל. קיימת האפשרות כי
הרצון לקבל של הבורא, אכן אינו מתמלא לעולם משום שהוא אינו יכול לקבל הטבה מהנבראים, אך זה לא מונע אותו מלהיות בעל
רצון לקבל. נחדד: זה שהבורא אינו יכול למלא את רצונו, זה לא אומר שאין לו רצון כזה. 2 - נכון יותר לומר כי
הרצון לקבל של הבורא הוא אינו מהנבראים עצמם, אלא מתהליך הבריאה עצמה. ז"א יש לשים לב לכך שההוכחה לכך שלבורא יש
רצון לקבל, נובעת מכך שהוא ברא את הבריאה ולאו דווקא ממשהו כלשהו שקשור לנבראים (כגון דת / תורה / יהדות / מצוות וכיו"ב). מעשה הבריאה עצמו הוא עצמו מבטא
רצון לקבל, מאחר שכל רצון הוא מבטא חסר
ורצון לקבל. גם אם
הרצון לקבל בא לידי ביטוי ברצון להשפיע, עדיין זהו
רצון לקבל. 3 - בנוסף יש לשים לב לכך, כי לפי הלוגיקה שהבורא אינו יכול לקבל הטבה מאת הנבראים, כי בכל מקרה הוא זה שצריך לתת את ההטבה לעצמו באמצעותם, הרי שזה עצמו גם ... אינו יכול להיטיב לנברא. לסיכום: תהליך הבריאה על ידי הבורא, מבטא רצון כלשהו של הבורא, שהוא לעולם יהיה
רצון לקבל הטבה כלשהי בעת מילוי הרצון, גם אם ההטבה אינה מגיעה ישירות מהנברא. הערה נוספת: גם הלוגיקה כי התכלית היא להגיע להשתוות צורה עם הבורא, גם היא אינה נכונה. יתכן כי אדרבה, התכלית היא לבטל את הרצון להשפיע ולהישאר רק עם
הרצון לקבל. ראה בהרחבה כאן: מהי תכלית הבריאה ?. הערה נוספת: קיימת גם האפשרות להגדיר כל רצון כרצון להשפיע. ז"א אין דרך להוכיח כי לאדם קיים רצון להשפיע. אם רוצים, אפשרי להגדיר ולהוכיח כי הרצון של האדם הוא אך ורק להשפיע וכי אין לאדם
רצון לקבל. ז"א אם אפשר לומר כי לבורא אין
רצון לקבל, הרי שגם אין דרך להוכיח כי לאדם יש
רצון לקבל. יותר מכך: , אפשר גם לומר בדיוק את ההפך והוא: כי לבורא יש
רצון לקבל בלבד, כי הוא אינו יכול לתת לאף אחד שום דבר באמת, כי הכל זה הוא, וגם כדי לתת הוא צריך לברוא חסר, וזו כמובן אינה נתינה כנ"ל. וא"כ לבורא יש רק
רצון לקבל, גם אם הוא אינו מסוגל למלא את רצונו. אך לנברא יש גם רצון להשפיע, משום שהנברא מסוגל להשפיע הטבה באמת, כי הוא הרי נפרד ממהותו של מקבל ההטבה. ובנוסף, האדם גם ...