חוליגניות, היא תופעה של התפרעות ושל חוסר סדר, מצד אנשים צעירים בעיקר. והחוליגניות באה לידי ביטוי בכך, שאותם אנשים פורעים כל סדר ויוצרים סביבם נזק רב. והשאלה הנשאלת היא, ממה נובעת תופעת החוליגניות הזאת?

והתשובה הפשוטה היא, שאותם חוליגנים מרגישים סוג של חופש, כאשר הם מתנהגים כחוליגנים. כי כאשר אותם אנשים מתפרעים והורסים כל דבר, ומתנהגים בצורה של אנרכיה וחוסר סדר, על ידי זה הם מרגישים שהם חופשיים חזקים ושולטים. וכאשר אותם אנשים רוצים להרגיש שהם אנשים חזקים, על ידי זה הם עושים בלאגן ומורדים במוסכמות לפעמים בצורה של אנרכיה, והכל כדי להרגיש את תחושת החופש.

אבל אם נתבונן היטב על העניין, נראה שיש כאן עניין נוסף, והוא שהחוליגניות יוצרת עבור החוליגנים, סוג של משמעות. ולצורך העניין ניקח לדוגמא תופעה של אוהדים ומעריצים של איזו שטות כלשהי, שהם עושים בלאגן ונלחמים ביריבים שלהם מהקבוצה השנייה. ולמרות שהדבר שאותו הם מעריצים הוא שטות מוחלטת, הרי שבכל זאת הם בוחרים להילחם בשם השטות הזאת.

ומהות העניין היא, שהאדם מחפש משמעות לחייו. ומשמעות החיים, היא כאשר האדם מבין את החיים. שאז האדם מרגיש טוב באמת, ואז האדם מבין את המשמעות הטובה של החיים. וכדי להבין את החיים, לשם כך על האדם להגדיר עבור עצמו, את הזהות האישית שלו, ואת המשמעות של החיים וכיו"ב. ומהות האושר, היא היכולת של האדם להגדיר את המשמעות החמקמקה של החיים.

ולמה חמקמקה? כי המהות של המציאות, היא פשוטה מידי להבנה. כי החיים טובים מידי ופשוטים מידי. והאדם קשה לו להבין דברים פשוטים מידי. ולכן האדם מסבך את הדברים לחינם. והאושר מגיע כאשר האדם מצליח להבין את הדבר הפשוט ביותר, שהוא משמעות החיים. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר.

והמשמעות של החיים, היא ההגדרה העצמית של האדם. והאדם כל הזמן מנסה להגדיר את עצמו ולהבין את מקומו בתוך הפאזל האין סופי של המציאות. וכאשר האדם לא מצליח להגדיר את עצמו, או בגלל שזה קשה לו מידי, או בגלל שזה פשוט מידי, על ידי זה האדם מחפש איזה דבר כלשהו, שיעזור לו להגדיר את עצמו.

ומי שהיכולת השכלית שלו גדולה, אז הוא חושב לעצמו איזו משמעות גדולה, ונאחז באותה המשמעות הגדולה. אבל לא כל אחד ואחד מסוגל להבין דברים קשים. ולא כל אחד מסוגל להגדיר את הזהות העצמית שלו, על ידי הבנה פילוסופית עמוקה של המציאות. ואז האדם מחפש כל שטות שהיא, שתעזור לו להגדיר את עצמו, ולהרגיש שהוא מצא את מקומו.

ואז האדם לוקח לעצמו לדוגמא איזו שטות, כגון לדוגמא את הקבוצה המועדפת שלו, או כל שטות אחרת. ואז האדם מגדיר את עצמו, על ידי האהדה וההערצה שלו לקבוצה הזאת. והאדם כדי שהוא ירגיש טוב, לשם כך הוא צריך מטרה כלשהי. ואז האדם מגדיר מתחיל להתייחס אל השטות שאותה הוא מעריץ, כאל איזה אלוהים ואיזה דבר מקודש ובעל ערך. והכל כדי ליצור עבור עצמו משמעות כלשהי...