מי שיתבונן בעניין יראה, שכל בני האדם בעולם, רוצים להגיע לגן עדן. וגן עדן הוא ביטוי לאושר ולשלמות הפנימית. וכל אחד ואחד בעולם רוצה להגיע לגן עדן. דהיינו, כל אחד ואחד בעולם רוצה להגיע לאיזו נקודה כלשהי ולאיזה מצב כלשהו, שבו הוא ירגיש טוב ושלמות באמת.
ומצד האמת, זה לא ממש משנה לאדם היכן הכתובת של גן עדן ומה בדיוק עושים שם, אבל כן חשוב לאדם שבסופו של דבר, גם הוא יזכה להגיע לגן עדן. דהיינו, להרגיש תחושה כלשהי שתהיה תחושה טובה של גן עדן.
ומי שיתבונן בעניין יראה, שבחזון גן עדן יש בעיה מאוד רצינית. והיא, שגן העדן של כל בני האדם בעולם, הוא בכלל הגהנום. ז"א שאם ננתח את התפישה שבה בני האדם תופסים את המהות של גן עדן, נראה שבאמת גן עדן הזה, לא רק שהוא לא גן עדן, אלא שהוא הגהנום הגדול ביותר שהאדם יכול להגיע אליו. וכל אחד ואחד שמגיע לגן העדן המיוחל, לא רק שהוא לא מרגיש גן עדן, אלא הוא מרגיש את הגהנום.
ומיד נסביר את העניין הזה לעומק. ונסביר גם מהו גן עדן האמיתי. ונסביר גם מדוע כל העניין הזה בכלל רלוונטי לאדם כרגע, ואיך אפשר להפיק מההבנה הזאת תועלת.
ואם נתבונן על תפישת הגן עדן אצל כל בני האדם שרוצים להגיע אל גן עדן, נראה שגן עדן הוא ייצוג וסמל של מצב כלשהו שבו האדם מרגיש אך ורק טוב. ואכן אחד מהשמות של גן עדן, הוא עולם שכולו טוב. העולם הבא, עולם האמת, עולם שכולו טוב. עולם שבו יש אך ורק טוב בלבד. והאדם מייחל להגיע למצב שבו הוא ירגיש אך ורק טוב.
ועד כאן, הכל הגיוני לגמרי. כי אכן הגיוני שהאדם ירצה וישאף להרגיש אך ורק טוב.
אך אם נמשיך להתבונן על העניין לעומקו, נראה שהמצב הזה שבו הכל טוב, הוא המצב הרע ביותר שיכול להיות. דהיינו, הגן עדן הזה, הוא בכלל גהינום. ונסביר:
מהותו של הרע, היא כאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו. כאשר המציאות והרצון של האדם מתאימים, על ידי זה האדם מרגיש טוב. וכאשר המציאות והרצון של האדם לא מתאימים, על ידי זה האדם מרגיש רע. והאדם כל הזמן שואף להרגיש טוב. ולכן האדם עסוק כל הזמן בלמלא את רצונו. וככל שהאדם ממלא יותר את רצונו, כך האדם מרגיש יותר טוב.
ומאחר שהאדם לעולם לא ממלא את רצונו בשלמות, הרי שרמת האושר של האדם נובעת, לא מכך שהוא מילא את רצונו בשלמות, אלא מכך שהוא התקרב למצב של מילוי רצונו בשלמות. ולכל אדם יש מטרות כלשהן. והמטרה של האדם, היא להגיע למצב שבו כל רצונו יתמלא כדי שהוא יוכל להרגיש טוב בשלמות. וככל שהאדם מתקרב אל המצב של מילוי רצונו בשלמות, כך הוא מרגיש יותר טוב.
וכדי שהאדם יוכל להיות מאושר באמת, וכדי שהאדם יוכל להרגיש את גן העדן, לשם כך ההיגיון אומר שעל האדם להגיע למצב שבו כל רצונו יתמלא. כי גן העדן הוא עולם שכולו טוב. וכדי שהכל יהיה טוב בשלמות, לשם כך צריך האדם שכל רצונו יתמלא.
כי אם יהיה אפילו רצון אחד לאדם שהוא לא מלא, הרי שהאדם ירגיש חסרון, וא"כ זה לא נחשב לשלמות של גן עדן. וגן העדן המיוחל, הוא ביטוי למצב שבו כל רצונו של האדם מתמלא, שאז אפשר לומר שזהו עולם שכולו טוב.
וכמובן שיש כאלו שחושבים בטעות שגן עדן זה איזה משהו שהוא טוב מבחינה חיצונית. כי יש כאלו שחושבים בטעות שגן עדן הוא מקום שבו עושים דבר כלשהו שגורם לאדם להרגיש טוב. או מקום שבו יש איזה משהו שגורם לאדם להרגיש טוב. ונדמה להם בטעות שאם המציאות החיצונית שלהם תשנה, הרי שהם יהיו מאושרים וירגישו את גן עדן.
אבל גם הם בסופו של דבר צריכים להסכים על כך, שתחושת הטוב היא פנימית. וכדי שהאדם ירגיש גן עדן, לשם כך הוא צריך להיות מרוצה בתוכו מהמצב שחיצוני לו. כך שבסופו של דבר, כולם יסכימו שגן עדן הוא ביטוי של מצב פנימי של האדם. ולא משנה כיצד בדיוק האדם יגיע אליו, הרי שכדי להרגיש את גן עדן, לשם כך צריך להיות מצב כלשהו שבו כל רצונו של האדם יתמלא, שאז האדם ירגיש את גן עדן.
ואם נתבונן היטב בעניין, נראה שגן העדן הזה, לא רק שהוא לא גן עדן, אלא שהוא גהינום. וכדי להבין את הדבר הזה, על האדם פשוט לנסות לדמיין את עצמו שהוא נמצא במצב כלשהו, שבו הרצון שלו מלא בשלמות. ועל האדם לדמיין את עצמו שהמציאות היא כזו שכל מה שיש בה, זה בדיוק מה שהוא רוצה.
וברגע הראשון שהאדם מדמיין את הדמיון הזה, באותו הרגע האדם מרגיש תחושה של גן עדן. כי האדם כאילו נרגע מהרצון שלו. כי כאשר הכל הולך לאדם כרצונו, הרי שהאדם מפסיק לרצות לשנות את המציאות, ואז האדם מרגיש חיבור ואחדות עם המציאות.
אבל, אם האדם ממשיך לחשוב על המצב הזה, הרי שהאדם יגלה שהגן עדן הזה, הוא בכלל הגהנום. כי בגן עדן הזה, החיים חסרי משמעות וחסרי תכלית כלשהי. כי כל ההנאה של האדם כאן בעולם הזה, היא על ידי זה שיש לאדם רצון כלשהו. וכאשר הרצון של האדם מתמלא, על ידי זה האדם מרגיש שמחה ואושר.
אבל בגן עדן שהוא עולם שכולו טוב, שם החיים קשים ביותר. כי אין שם שום טעם ושום הנאה ושום התקדמות ושום תכלית ושום מטרה. כי כאשר יש לאדם את כל מה שהוא רוצה, אז הוא הופך להיות כמו מת, ללא שום התפתחות ושינוי. ומי שיתבונן בעניין הזה היטב, הוא יראה את האמת, שגן העדן המיוחל, הוא בכלל גהינום.
והשאלה המתבקשת היא, מאחר שתכלית האדם ורצונו זה להגיע למצב של גן עדן, שבו הכל יהיה כרצונו, ומאחר שהבנו שגן עדן המיוחל הוא בכלל הגהנום. א"כ מה התכלית האמיתית? ולמה באמת צריך לשאוף? ומהו טוב אמיתי באמת?
ואם נתבונן היטב בעניין הנ"ל, נראה שהדבר המתבקש הוא, שגן בגן עדן חייב להיות רע כלשהו. כי אם הכל טוב, הרי שהחיים שם יותר גרועים מכל דבר אחר. כי כאשר הכל רק טוב, אין שום מטרה ואין משמעות וכולי כנ"ל. וכדי שגן עדן יהיה טוב באמת, לשם כך חייב להיות רע כלשהו. ושהאדם ירצה את הטוב ולא את הרע. וכאשר האדם ישיג את הטוב, על ידי זה הוא ירגיש טוב.
ונמצא אם כן, שכדי שהאדם ירגיש טוב באמת, לשם כך חייב להיות גם רע כלשהו. וזה כמובן נוגד ושולל את השאיפה של האדם להגיע למצב שבו הכל טוב. כי אם האדם יגיע למצב שבו הכל טוב, על ידי זה הוא ירגיש רע. ונמצא אם כן, כי זה טוב לאדם שיש רע. כי הרע יוצר את המשמעות של הטוב.
וא"כ השאלה היא, מהו טוב אמיתי? כי מצד אחד האדם לא רוצה להרגיש רע, ומהצד השני כדי להרגיש טוב, חייב שיהיה גם רע. כי השמחה באה מעצם מילוי הרצון. וא"כ מהו הטוב האמיתי שאליו ראוי לשאוף?
והעניין הוא, כי כדי להרגיש טוב, צריך גם שיהיה רע. ואם האדם ירגיש רק טוב תמיד, הרי שהחיים שלו יהיו חסרי משמעות כלשהי. וצמיחה רוחנית אין סופית וכיו"ב, אפשריים רק כאשר יש איזה קונפליקט שאפשר להתמודד איתו. כי המחלוקת מגביה את האדם. וכדי להתקדם, האדם צריך איזה התנגדות שתרים אותו, שזהו הרע. ומצד שני האדם גם לא רוצה להרגיש רע. אז מה עושים?
והפתרון הוא, שעל האדם ללמוד להרגיש רע. וכאשר אנחנו אומרים ללמוד להרגיש רע, אין הכוונה לומר שהאדם יחווה את הרע כדבר אחד עם הטוב. כי אם כן זה כבר לא רע אלא טוב. ועל האדם ללמוד להרגיש רע, במובן כזה שהאדם יחשוב שהדבר הוא רע וירצה להתרחק ממנו, ואף על פי כן האדם יכיל בתוכו גם את ההפך, ויקבל גם את הרע כדבר טוב.
ונסביר: בעולם שלנו יש שתי נקודות מבט שונות. מצד אחד בעולם שלנו יש טוב ורע אמת ושקר ודברים שונים ששונים זה מזה. מצד שני אם נסתכל על העולם שלנו מצד המציאות שמכילה את כל היקום כולו, הרי שמנקודת המבט של המציאות עצמה, אין טוב ורע, אלא הכל טוב והכל אמת באותה המידה, והכל טוב באותה המידה וכולי.
כי מצד נקודת מבט חיצונית למציאות, אין שום משמעות לדבר כלשהו יותר מאשר לדבר אחר. ומנקודת המבט הפנימית ביותר של המציאות, הכל זה דבר אחד, וגם הטוב והרע הם טובים באותה המידה. וכפי שכבר ביארתי עניין זה באורך במקומות אחרים.
ונמצא אם כן, כי המציאות שלנו מכילה בתוכה שני הפכים. מצד אחד הכל אחד. ומהצד השני כל דבר שונה מכל דבר אחר.
והשלמות האישית של האדם, וגן העדן האמיתי, הוא דבר שהוא תלוי בעד כמה שהאדם מבין את העניין הנ"ל, שהמציאות מכילה בתוכה את הכל. ואף על פי כן הדברים שונים זה מזה ונפרדים זה מזה.
וכאשר האדם מבין את העניין הזה לעומקו, על ידי זה האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. דהיינו, שמצד אחד האדם גם מרגיש שהכל הולך כרצונו תמיד. כי מאחר שהאדם מסתכל על הכל בצורה שווה, א"כ לא יכול להיות שום רע. ואז האדם מכיל בתוכו את כל מה שקורה...
050-3331-331