מי שיתבונן בעניין יראה, כי בעולם שלנו יש דעות שונות. וכמות הדעות שיש בעולם, היא כמעט כמו כמות האנשים שיש בעולם. וכל אחד ואחד נראה לו שהוא צודק. ויש כאלו שהם מוכנים להודות, שדעתם האישית היא דעתם האישית בלבד, ולא בהכרח שדעתם האישית היא אכן האמת, כי הכל סובייקטיבי. אבל יש כאלו שהם בטוחים, שהדעה שלהם היא האמת, ושכל מי שלא חושב כמותם טועה במקרה הטוב, והוא גרוע יותר במקרה הפחות טוב.

ובמאמר הזה ניתן נקודה למחשבה, לכל מי שבטוח שהוא צודק, ושכל שאר הדעות השונות ממנו טועות.

וכאשר האדם בטוח בכך שהוא צודק ושהאמת נמצאת לצידו, בשלב הראשון עליו להכיר בכך ולהודות בכך שיש גם דעות שונות משלו. ולצורך העניין אין בעיה שהאדם יחשוב שהוא נמצא באמת ושכולם נמצאים בשקר ושכולם טועים, אבל על האדם להכיר בכך, שיש עוד דעות שונות משלו.

ועל האדם לשאול את עצמו (וכל תשובה תתקבל בברכה), האם יכול להיות שכולם טועים ושרק הוא צודק?! ועל האדם להתבונן היטב על העניין הזה, ולנסות לענות לעצמו בכנות, האם הוא באמת חושב, שרק הוא צודק, ושהאמת האחת נמצאת אצלו, ושכל שאר הדעות ששונות ממנו, הן טעות ושקר וחוסר התאמה עם האמת?! וכנ"ל, כל תשובה לשאלה הזאת תתקבל בברכה.

ואם התשובה לשאלה הזאת, היא לא. דהיינו, אם האדם חושב שלא יכול להיות שכולם טועים ושרק הוא צודק, הרי שעל האדם להתבונן שנית על הדעות שלו, ולנסות לראות האם ועד כמה הן האמת. ועל האדם להודות בכך, שהאמת שלו היא סובייקטיבית בלבד, ושיכול להיות שהוא טועה.

ואין הכוונה לומר שעל האדם לשנות את דעתו. ז"א גם אם יכול להיות שאחרים צודקים, הרי שזה עדיין לא אומר שהאדם עצמו טועה. אבל זה כן אומר, שהאדם צריך לכבד גם את הדעות של האחרים. ועל האדם להמשיך בדרכו האישית ולפי האמת הסובייקטיבית שלו, וכל הזמן לחפש את האמת, עד שהאדם אולי יגלה אמת אובייקטיבית כלשהי.

ואם התשובה לשאלה היא הפוכה. ז"א אם האדם חושב שכן, שיכול להיות שכולם טועים ושרק הוא צודק ושהאמת האחת נמצאת אצלו, הרי שבמקרה כזה על האדם להתבונן היטב על משמעות העניין הזה. ואין כאן כוונה לגרום לאדם לחשוב שאולי גם אחרים צודקים, אלא הכוונה היא לגרום לאדם להתבונן על המשמעות של המחשבה שאומרת, שיתכן שכולם טועים ושרק הוא צודק.

ועל האדם להתבונן בעניין הזה ולהבין, שנכון, יכול להיות שאכן הוא צודק. ויכול להיות באמת שכולם טועים ושרק הוא צודק. אבל, על האדם להבין שהמשמעות של זה היא, שיש שקר כ"כ גדול בעולם, ויש טיפשות כ"כ גדולה בעולם, שהיא יכולה לגרום לכל האנשים בעולם להאמין בשקר כלשהו שהוא לא אמת.

ואדרבה, אנחנו בעד לגמרי שהאדם יהיה צודק, בלי קשר למה שכולם חושבים. כי אמת אחת קיימת. והאמת היא אמת, גם אם אף אחד לא מכיר בה. ואדרבה, על האדם באמת להגיע אל האמת האחת, בלי קשר למה שכולם חושבים או לא חושבים.

אבל על האדם להתבונן על המחשבה שאומרת, שיכול להיות שהוא צודק ושכולם טועים, ועל האדם להבין שהמשמעות של זה היא, שלפי המחשבה הזאת צריך לומר, שבעולם שלנו יש שקר כ"כ גדול, עד שכולם יכולים לטעות באיזו טעות.

כי על העובדות אין טעם להתווכח. ואפשר להתווכח על הפרשנות ועל המשמעות של העובדות. אבל אין טעם להתווכח על העובדות. והעובדה היא, שגם אם האדם בטוח שהוא צודק ושכולם טועים, הרי שעדיין יש אין ספור אנשים אחרים עם דעות שונות משלו, שגם הם בטוחים באותה רמת וודאות כמו שלו, שהם אלו שצודקים ושכל השאר טועים.

וכנ"ל, אין הכוונה לגרום לאדם לשנות את דעתו, אלא הכוונה היא לגרום לאדם להתבונן על העניין, ולהבין שכל אותם אנשים שחושבים אחרת ממנו, ושהם בטוחים שהם צודקים ושכל השאר טועים, הרי שהם המראה של האדם עצמו.

כי למרות שהאדם נדמה לו שהוא צודק ושכולם טועים. ולמרות שאולי ויתכן שזו האמת. הרי שהעובדה היא שיש עוד אנשים בעולם שחושבים אחרת. וגם הם בטוחים באותה רמת וודאות בכך שהם צודקים ושכולם טועים. וכל בתי המשוגעים מלאים באנשים, שהם בטוחים שהם צודקים, ושכולם טועים.

והאדם הוא לא היחיד בעולם שחושב שהוא צודק ושכולם טועים, אלא העובדה היא שיש עוד אנשים שבטוחים שהם צודקים ושכולם טועים. והמשמעות של זה היא, שאם נאמר שבאמת יתכן שמישהו אחד צודק ושכל השאר טועים, הרי שזה אומר שיש בעולם שלנו שקר כ"כ גדול, שמרמה את כל האנשים בעולם.

וכאשר האדם מתבונן ומבין את הדבר הזה, על ידי זה האדם עכשיו צריך להתבונן היטב היטב על עצמו, ולנסות לשאול את עצמו, במה בדיוק הוא שונה, מכל שאר האנשים בעולם שחושבים אחרת ממנו, ושגם הם בטוחים שהם צודקים ושכולם טועים.

ונכון שהאדם בטוח שהוא צודק ושהאמת אצלו. אבל עדיין השאלה היא, במה בדיוק המחשבה הזאת שכולם טועים ושרק האדם עצמו צודק, במה בדיוק היא שונה מכל שאר האנשים שגם הם בטוחים שהם צודקים ושכל השאר טועים וכולי.

וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, אז גם אם הוא בטוח שהוא צודק ושכולם טועים, הרי שהוא אמור להבין שיכול להיות שגם הוא טועה. כי אם קיים בעולם שקר כ"כ גדול וטיפשות כ"כ גדולה, שמצליחה לרמות כ"כ הרבה אנשים, הרי שיכול להיות שהאדם גם משקר את עצמו.

וכמובן שהאדם יכול להתחיל להביא טיעונים, שכולם נגועים באינטרסים, ורק הוא היחיד בעולם שאין לו אינטרסים וכיו"ב הסברים שונים, אבל גם האנשים אחרים חושבים בדיוק כך. ולכל אחד יש את האינטרס שלו. כי גם מי שנדמה לו שאין לו אינטרס כלשהו, הרי שגם לו יש אינטרס. ואם האמת של האדם גורמת לו להרגיש טוב יותר, הרי שגם לו יש אינטרס להיות צודק וכולי.

וכאשר האדם מתבונן בכל הנ"ל, על ידי זה האדם מבין שעליו לחפש איזו אמת אחרת, שהיא לא תהיה תלויה...