לפעמים בתהליך אימון אישי, נתקל המאמן האישי, במתאמן, שלא מאמין בעצמו בעוצמה מאוד גדולה. ולא משנה מה יעשה ומה יאמר המאמן, הרי שהמתאמן לא מאמין בעצמו כלל. וכיו"ב ישנם מצבים, שבהם יש לאדם בעיה, והוא מאמין שמישהו עשה לו עין הרע, או שיש איזו גזירת גורל שהוא לא יכול לשנות אותה. וקשה מאוד לגרום לאדם להבין שהוא יכול לקחת אחריות על עצמו וכולי. והשאלה היא, מה עושים כאשר האדם לא מאמין בעצמו בכלל? ואיך מתמודדים, עם מי שבטוח, בכך שאין לו מזל, ושההצלחה שלו לא תלויה בו?

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי לכל דבר בעולם, יש תכלית ומטרה סופית. וכאשר האדם מגיע לאימון אישי עם בעיה כלשהי, הבעיה שהוא מספר עליה, היא רק צורת ביטוי, לרצון הגדול יותר שלו, שהוא להיות מאושר. והאושר של האדם, הוא פנימי. והאושר של האדם, לא תלוי במה האדם יכול לעשות או לא, אלא באיך שהאדם מסתכל, על המצב האישי שלו.

וכאשר קורה לאדם איזה דבר נגד רצונו, האדם מרגיש רע. והאדם מרגיש רע, רק כאשר הוא בתוך תוכו חושב, שהוא כן יכול לשנות את המצב. ואדם רגיל, לא נכנס לדיכאון, מכך שהוא לא יכול לעוף באוויר כמו ציפור, או מכך שהוא לא יכול לנסוע אל השמש. משום, שהאדם מבין שהוא לא יכול לעשות את זה, וממילא הוא משלים עם המציאות וחי איתה בשלום.

וכדי להרגיש רע, לשם כך צריך לרצות משהו, שהוא שונה מהמציאות. וכדי לרצות משהו שהוא שונה מהמציאות, לשם כך צריך האדם בתוכו להאמין ולחשוב, שהוא תיאורטית, כן יכול לשנות את המציאות. ואם האדם לא הייתה בו שום אמונה עצמית כלל, ואם האדם היה בטוח שהוא לא יכול לשנות את מצבו, הרי שהוא היה משלים איתו, והוא לא היה מרגיש רע.

וכל אדם בעולם שסובל מדבר כלשהו, זה רק משום, שנדמה לו, שיש דרך כלשהי שהמצב יהיה שונה. ואם האדם היה בטוח שהמצב לא יכול להיות שונה, הרי שהוא היה משלים עם המצב ומרגיש טוב.

וכאשר אדם בא לקבל עצה, והוא לא מאמין בעצמו כלל, וכאשר הוא אומר שהוא לא מאמין בעצמו כלל, הרי שבוודאי שיש משהו פנימי בתוכו, שכן מאמין בכך שהוא יכול לשנות את מצבו. ואם זה שלא מאמין בעצמו כלל, באמת לא היה מאמין בעצמו כלל, ובאמת בלב שלם הוא היה יודע, שהוא לא יכול לשנות את מצבו, הרי שכלל הוא לא היה בא להתלונן על הבעיה שלו.

והאדם מתלונן ובא לבקש עצה איך לשנות את מצבו, רק משום, שבתוכו הוא חושב, שהוא כן יכול לשנות את מצבו. כי אילו הוא היה יודע בידיעה שלמה, ומרגיש בשלמות שהוא לא יכול לשנות את מצבו, הוא לא היה מרגיש רע. ואם אדם בא לבקש עצה, והוא אומר שהוא לא מאמין ביכולת שלו לשנות את מצבו, הרי שלא צריך להתעקש ולהילחם איתו שיאמין בעצמו, אלא אפשר פשוט לקחת אותו אל ההשלמה עם מצבו.

כי מה שהאדם באמת רוצה, זה את האושר. וגם אם האדם יכול לשנות את מצבו, אם הוא יפסיק לרצות לשנות את מצבו, הרי שהוא יהיה מאושר באותה המידה בדיוק, כאילו הוא שינה את מצבו. וכאשר האדם מתלונן על מצבו, הרי שבתוכו הוא כן חושב שהוא יכול לשנות את מצבו. אחרת הוא היה משלים איתו.

וכאשר האדם אומר שהוא לא מאמין בעצמו, אז כמובן שאפשר לנסות לדבר על ליבו ולנסות לשאול אותו, מה הסיבה שבגללה הוא לא מאמין בעצמו וכולי, ועל ידי זה להראות לו, שהוא כן יכול לשנות את מצבו.

אבל לא חייבים להראות לאדם שהוא יכול לשנות את מצבו. אלא אפשר בצורה פשוטה, ללכת בצורה של פסיכולוגיה הפוכה, ולומר לאדם: שהוא אכן צודק, בכך שהוא לא יכול לשנות את מצבו, ושעליו ללמוד לחיות עם מצבו. כי האושר, הוא פנימי. והאדם יכול ללמוד להיות מאושר בכל מצב.

ומי שלא מאמין שהוא יכול לשנות את מצבו, ומי שלא רוצה לקחת אחריות, ומי שהוא מתעצל, ומי שאין לו חשק לחזק את הביטחון העצמי שלו ולהאמין בעצמו ולעשות שינוי עם עצמו, אפשר פשוט לנסות לעזור לו להשלים עם מצבו כפי מה שהוא. כאשר צריך לזכור, שאם האדם באמת ישלים עם מצבו, הרי שזאת שלמות, בדיוק כפי שהוא ישנה את מצבו.

ומה שקורה בד"כ, זה שכאשר אומרים לאדם שהוא אכן צריך ללמוד לחיות עם המצב שלו בלי לשנות אותו, אז האדם פתאום מגלה בעצמו את הצד ההפוך, דהיינו, את האמונה שלו בעצמו. ואם האדם לא ישתנה אלא רק יקבל את עצמו, זה טוב באותה המידה כאילו שהוא שינה את עצמו.

אבל בד"כ כאשר קשה לאדם להשתנות, וכאשר אומרים לו שהוא צריך לקחת אחריות על עצמו, אז הוא נוקט דווקא בעמדה ההפוכה, ואומר שהוא לא מאמין בעצמו. כי הוא רוצה לבטא, את זה שקשה לו לקחת אחריות.

אבל כאשר אומרים לאדם שזה נכון שהוא באמת לא יכול לשנות את עצמו, וכאשר אומרים לאדם שעליו להתפשר ושבאמת מבינים את זה שקשה לו להשתנות, על ידי זה האדם מרגיש חופשי לאפשר לעצמו לחפש את האמונה שלו בעצמו וכן להשתנות...