מהי תכלית החיים? האם לחיים יש בכלל תכלית? ואם כן, מהי תכלית החיים? ואם לא, אז מה בכל זאת משמעות החיים?

ומי שיתבונן בעניין יראה, שיש כאן רק שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שיש לחיים תכלית, והאפשרות השנייה היא שאין לחיים תכלית. אך אם נתבונן היטב בעניין, נראה שיש כאן רק אפשרות אחת, ושאין כאן שום שאלה כלל.

ולצורך העניין נצא מנקודת הנחה שיש תכלית לחיים. ועכשיו ננסה להבין מהי תכלית החיים. ובטרם ננסה להבין מהי תכלית החיים, ננסה להבין את המשמעות של נקודת ההנחה שיש משמעות לחיים.

ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי אם נאמר שיש תכלית לחיים, המשמעות של כך היא, שלחיים יש מטרה מסוימת, דהיינו, שהאדם צריך להגיע למטרה כלשהי, ושהעולם צריך להגיע למטרה כלשהי, ושלכל מה שקורה יש מטרה כלשהי.

ומי שהוא חכם ומסתכל על התכלית של כל דבר, כי חכם רואה את הנולד וסוף מעשה במחשבה תחילה, אז במקום לחפש מה צריך לעשות כדי להגיע אל התכלית, לפני כן צריך לנסות להבין את הנקודה הסופית שאליה האדם וכל הדברים מגיעים.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש כאן שאלה מאוד חשובה, והיא, מהי התכלית של התכלית עצמה. ז"א נניח שהאדם מטרתו היא להגיע לנקודה כלשהי. השאלה היא, מהי התכלית ומהי המטרה שלשמה האדם מגיע למטרה הסופית? ונחדד את השאלה ונשאל, האם כאשר האדם מגיע אל המטרה שלו, האם גם אז הוא שואל את עצמו מה התכלית של החיים ושל הקיום?

ונניח שכל העולם כולו יהיה מושלם ויגיע לתכלית כלשהי, ומה תהיה תכלית קיומו של העולם במצב כזה? וברגע שהאדם מגיע אל השלמות שלו, בהנחה שיש כזו, מה אז תכלית חייו?

ולכאורה יש כאן שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שלתכלית אין סוף, ז"א תמיד יש תכלית אחרת להשיג, עד אין סוף וללא נקודת עצירה כלשהי. והאפשרות השנייה היא, שבכל מקרה, תמיד יש נקודת סוף כלשהי, ובנקודת הסוף הזו, שם, מסיבה כלשהי, לא שואלים יותר מה התכלית.

ונזכיר, שאנחנו עדיין דנים לפי נקודת ההנחה שלכל דבר יש תכלית, ועוד לא דיברנו על האפשרות השנייה, שאולי אין תכלית לשום דבר.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אם נאמר שלחיים יש תכלית, אבל התכלית הזאת לעולם לא נגמרת, הרי שהמשמעות היא, שלחיים אין תכלית אמיתית. משום, שתכלית פירושו, שמגיעים למטרה כלשהי. ואם המטרה נמצאת בנקודת אין סוף, הרי שכל הנקודות רחוקות ממנה באופן שווה, וממילא כל הדברים טובים באותה המידה.

ובנוסף, אם נאמר שהתכלית היא ללא סוף, הרי שאין משמעות אמיתית לתכלית כזאת. כי הדבר דומה לאדם שיאמר שיש תכלית בלעשות דבר שלא משיג שום תכלית סופית. ואם התכלית אין לה סוף, הרי שכבר אין לה שום משמעות כלל, וא"כ הכל טוב באותה המידה, כי התכלית הסופית חסרת משמעות.

אך מצד שני, אפשר לומר גם שלחיים יש תכלית, והתכלית היא להגיע למצב מושלם, שהוא התכלית, ושבו לא שואלים יותר מהי התכלית. וכיצד מצב כזה יכול להתקיים?

אז כפי שכבר ביארתי, מי שטוב לו, לא מחפש תכלית. והתכלית והסיבה והמשמעות והשכל, כולם הם אמצעים לגרום לאדם להרגיש טוב. ומי שטוב לו באמת, הוא חי בהרמוניה עם המציאות, וטוב לו גם בלי תכלית ובלי סיבה ובלי שכל.

ותכלית החיים, היא להגיע למצב שבו האדם ירגיש כ"כ טוב, עד שהוא לא יחפש יותר תכלית לחיים. כי מאחר שכ"כ טוב לאדם, ממילא הוא יכול ליהנות גם בלי תכלית וגם בלי שכל.

כי התכלית והמטרה עוזרים לאדם ליהנות. כי כאשר יש לאדם מטרה ורצון, אז כאשר הוא משיג אותם, על ידי זה נוצרת הנאה. אבל מי שהוא רואה את הטוב שיש בכל דבר ודבר עד הפרט הקטן ביותר, הוא חי בהרמוניה מושלמת עם המציאות, והוא לא צריך שתהיה לו איזו מטרה ואיזה רצון עצמי כדי ליהנות. משום שתמיד טוב לו בכל מצב, גם בלי מטרה וגם בלי רצון עצמי.

כי אם נתייחס לרגע אחד למציאות כאל ישות בעלת רצון, הרי שנבין מיד שהמציאות עצמה מצד עצמה, היא תמיד טוב לה, גם בלי מטרה כלשהי. כי מטרה לא יכולה להיות למציאות כמציאות, אלא רק לאדם שנמצא בתוכה. כי המציאות עצמה, היא לא מוגבלת כלל. ואם הייתה למציאות מטרה, הרי שהיא הייתה בפחות מרגע אחד יכולה להשיג את המטרה שלה.

ומאחר שהמציאות לא מוגבלת להשיג את המטרה שלה בפחות מרגע, ומאחר שבכל זאת המציאות עושה דברים שונים, הרי שהמשמעות של זה היא, שהמציאות משיגה את המטרה שלה תמיד ובכל מצב. ז"א שהמציאות היא נקודת השלמות, שבה כל דבר הוא מושלם, ושכל דבר הוא המטרה עצמה, והשלמות נמצאת בכל דבר, בלי לחפש מטרה כלשהי.

והשלמות של האדם, היא להתחבר אל המציאות השלמה, ולהסתכל על הדברים מנקודת מבטה. ואם האדם יסתכל על המציאות מנקודת מבטה, הרי שלא תוכל להיות לו מטרה כלשהי, מאחר שהוא כבר יראה את השלמות שיש בכל דבר, והמציאות מצידה הכל מושלם כבר כרגע. והאדם הוא זה שרוצה להתקרב אל השלמות הזאת של המציאות.

ונמצא אם כן, כי אפשר לומר שלחיים יש תכלית, ושתכלית החיים היא, שהאדם יתחבר למציאות בצורה כ"כ חזקה, עד שהוא יראה את הטוב ואת השלמות שיש בכל דבר, עד שהוא יגיע למצב שבכל רגע ורגע הוא יחווה את השלמות של התכלית הסופית, עד שהוא לא יחפש תכלית לחייו כלל, מאחר שכבר טוב לו תמיד.

ועכשיו ננסה להתבונן על האפשרות השנייה, והיא, שלחיים אין כל תכלית. ואם נסתכל על נקודת המבט הזו, נשאל את השאלה הבאה. בהנחה שאין לחיים כל תכלית, א"כ האם יש תכלית כלשהי לדבר כלשהו? ואם נאמר שיש תכלית כלשהי לדבר כלשהו, נבין מיד, שאם אין תכלית לחיים כמכלול, הרי שאין משמעות אמיתית לתכליות הקטנות יותר שיש בתוך התהליך.

כי אם אין תכלית ומטרה סופית שצריך להגיע אליה בסוף, הרי שאין משמעות למטרות שהן חלקים שונים של התהליך, כי התהליך כולו חסר מטרה. וזה בעצם אומר שאם לחיים אין תכלית, אז לשום דבר בחיים אין תכלית.

ועכשיו נתבונן בעניין ונראה, שאם לשום דבר בחיים אין תכלית, המשמעות של כך היא, שלכל דבר בחיים יש את אותה המשמעות. כי אם אין שום תכלית לשום דבר, הרי שהכל טוב באותה המידה ולהכל יש את אותה המשמעות.

כי המשמעות של הדברים, נוצרת מהתכלית שהם משיגים. ואם משהו משיג את המטרה, הרי שיש לו משמעות טובה ולהפך. ואם לחיים אין שום תכלית ושום מטרה, הרי שהכל טוב תמיד. ורע יכול להיות, רק כאשר יש מטרה לא מושגת. ואם אין מטרה כלשהי, אז הכל טוב תמיד.

ונמצא אם כן, כי שני ההפכים התחברו. כי אם נאמר שלכל דבר בחיים אין שום תכלית, הרי שהגענו לנקודה שבה לכל דבר בחיים יש תכלית. כי התכלית של כל הדברים זהה, אם אין תכלית לשום דבר. ואם נאמר שיש לכל דבר תכלית, הרי שאם אין תכלית סופית, המשמעות היא שאין תכלית לשום דבר, ואם יש תכלית סופית, הרי שהתכלית היא להגיע למצב שבו האדם כבר לא מחפש את התכלית, מחמת שהוא רואה את התכלית שיש בכל דבר.

ונחדד: כי אם יש תכלית לחיים, גם אז אפשר לשאול, האם יש תכלית לכל דבר או שלא. ואם נאמר שלכל דבר בעולם יש תכלית ויש סיבה מדוע הוא כך, הרי שממילא אין שום תכלית לשום דבר, כי כל דבר משיג את התכלית ואת המטרה שלו.

ונסביר: נניח שהתכלית היא להגיע לנקודה כלשהי. נשאל: האם יש תכלית בכך שהמצב כרגע הוא כפי מה שהוא ולא כפי מה שהוא צריך להיות בסופו? ז"א האם יש סיבה לכך שהעולם כרגע לא מושלם? והאם יש סיבה לכך שהאדם רחוק מהתכלית שלו?

ואם נאמר שיש סיבה לכך שהמצב כרגע כפי מה שהוא, הרי שכבר כרגע יש שלמות. ואם הכל מושלם, אז אין שום מטרה שצריך להשיג, כי המטרה מושגת בכל רגע מחדש.

ואם נאמר שיש דברים בעולם שאין להם סיבה, ושכל תכליתם היא להשיג דבר אחר, ושבהכרח לשנות את המציאות כדי להגיע לתכלית כלשהי, אז נשאל, מה הסיבה שלחלק מהדברים יש תכלית ומטרה ולחלק מהדברים אין תכלית ומטרה.

ז"א, אם נאמר שיש דברים שהם קרובים יותר אל התכלית מאשר דברים אחרים, ושלא הכל שווה באותה המידה, שאז ממילא אין שום תכלית שצריך להשיג, כי המטרה תמיד מושגת, ואם נאמר שיש הבדל ומרחקים שונים בין הדברים לבין תכלית כלשהי, הרי שנשאל, מה הסיבה שיש דברים שרחוקים יותר או פחות מהתכלית?

ואם נאמר שיש סיבה מדוע דבר אחד רחוק יותר או פחות מהתכלית, הרי שזה אומר שיש תכלית בכך שהדברים רחוקים מהתכלית שלהם, וא"כ שוב פעם יש תכלית בכל דבר. ואם נאמר שאין סיבה מדוע דברים מסוימים רחוקים יותר או פחות מהתכלית, הרי שהמשמעות של זה היא, שלא לכל דבר יש תכלית.

ואם יש דברים שקיומם אפשרי ללא תכלית, הרי שכבר אין משמעות לתכלית כלשהי. כי אם אפשר להיות קיים בלי תכלית כלל, הרי שאין...