וכאן אבאר עוד עיקרון שכנוע חשוב, ואסביר, מתי עליך להסכים עם מישהו ולומר למישהו שאתה חושב, משהו שאתה רוצה שהוא יחשוב את ההפך. לדוגמא, נניח שמישהו רוצה להתאבד. ונניח שאתה רוצה לשכנע אותו לא להתאבד. האם הגיוני שתגיד לו שאתה בעד זה שהוא כן יתאבד? תשובה: כנראה שלא. נכון?! אז זהו, שדווקא כן, יש מקרים שבהם אם אתה רוצה לשכנע מישהו לא לעשות משהו, כגון לדוגמא לשכנע מישהו לא להתאבד, לפעמים לשם כך עליך להסכים איתו על זה שהוא כן יתאבד.

ואסביר: כעיקרון, ברגע שאתה רוצה לשכנע מישהו לחשוב בצורה כלשהי, עליך כמובן לבטא את עמדתך ולא להסכים איתו על העמדה שלו, שאתה רוצה שהוא ישנה ממנה את דעתו. יחד עם זאת ולמרות זאת, ישנם מצבים שבהם האדם השני כ"כ נעול וסגור על הדעה שלו, שאם אתה לא תסכים איתו על הדעה שלו, הוא מיד יראה בך אוייב ולא יהיה ניתן לשוחח איתו ולגרום לו לשנות את דעתו. ובמקרים שכאלו, עליך לדעת כן להסכים איתו, כדי שהוא לא יראה בך אוייב אלא יראה בך אוהב, ולאחר מכן עליך בצורה עדינה לנסות לגרום לו לשנות את דעתו.

ואסביר שוב: נניח שמישהו רוצה לבצע איזה פשע. ונניח שאתה תגיד לו שאתה לא מסכים לזה בשום אופן. אז מצד אחד מאוד יתכן שהוא באמת יתחשב בדעתך ולא יבצע את הפשע שהוא רוצה לבצע. אבל יכול להיות מצב שאתה מרגיש, שהוא בכל מקרה החליט לבצע את הפשע. ושאם אתה תגיד לו שאתה מתנגד, בכך בעצם הוא יפסיק לתקשר איתך וככה לא תוכל יותר להשפיע עליו. במקרה שכזה לדוגמא, עליך כן להסכים איתו שיבצע את הפשע, כדי להמשיך לשמור איתו על ערוץ תקשורת פתוח. ולאחר מכן בצורה חכמה, לנסות לגרום לו לשנות את דעתו, באמצעות כל שאר שיטות השכנוע הקיימות.

אבל צריך לשים לב למספר פרטים. 1 - שבאמת מדובר במקרה שבו אם תתנגד לדעתו של השני, תקטין את הסיכוי שלך לעזור לו. ושלא תיפול למלכודת, שתסכים עם מישהו, על משהו שאתה רוצה שהוא בכלל ישנה את דעתו. 2 - צריך לשים לב לכך, שגם אם אתה מסכים עם הדעה שאתה עצמך מתנגד אליה, שתסכים איתה, רק כדי הצורך. דהיינו, שתסכים עם הדעה שאתה מתנגד אליה, רק במינון הנכון, כדי הצורך לגרום לאדם השני לתקשר איתך. אבל לא יותר מידי, כדי שלא בטעות עוד תחזק אצל האדם השני, את הדעה שאתה רוצה להחליש אצלו.

כמו בסרטים, שישנם מצבים שהגיבור צריך להעמיד פנים שהוא אחד מהרעים והוא פוגע באחד מחבריו הטובים. כדי למנוע פגיעה חזקה יותר על ידי הרעים.

ועוד דוגמא: נניח שמישהו משתמש בסמים. ונניח שאתה רוצה לגרום לו לא להשתמש בסמים. אבל אם תתנגד לכך שהוא ישתמש בסמים, הוא לא יקשיב לך לגבי זה שאתה רוצה שהוא יטפל בעצמו גם בצורה קוגניטיבית ושינוי חשיבה. אז במקרה כזה לדוגמא, עליך להראות לו שאתה לא מתנגד לכך שהוא ישתמש בסמים. ותוך כדי זה להעביר לו מסרים, שיעודדו אותו להפסיק את השימוש בסמים.

ואזכיר את הסיפור של רבי נחמן מברסלב, על בן המלך שהשתגע וחשב שהוא תרנגול הודו (הינדיק), שמספר שיום אחד בן המלך השתגע וחשב שהוא תרנגול הודו והתחיל להתנהג כמו תרנגול הודו, דהיינו, לשבת ערום על הרצפה ולאכול מהרצפה וכולי. וכל הרופאים לא ידעו איך לרפא אותו. עד שבא החכם האמיתי ופעל באסטרטגיה הבאה, שהיא: הוא בעצמו גם התחיל להתנהג כמו תרנגול הודו, בדיוק כמו בן המלך. והוא גרם לבן המלך להתחבר איתו כתרנגול הודו. ומפה לשם, הוא גרם לבן המלך להתחיל להתנהג כמו בן אדם... עד שהוא ריפא אותו לגמרי...

והרעיון הוא, שישנם מצבים שבהם עליך לשדר כלפי חוץ, שאתה מסכים עם משהו שאתה לא מסכים, כדי לשמור על ערוץ תקשורת עם האדם השני. והחוכמה היא, לדעת לזהות את המקרים האלו, ולדעת לא להסכים יותר ממה שאתה אמור להסכים עם הדעה שאתה מנסה להחליש.

וכמה עליך להסכים איתו? והאם אתה אמור לנמק וכמה לנמק את זה שאתה מסכים איתו? והאם ואולי אתה אמור אפילו לשבח אותו על זה שהוא חושב את ההפך של מה שאתה רוצה שהוא יחשוב? והאם אתה צריך לגרום לו להבין עוד יותר טוב את הדעה של עצמו, שאתה רוצה שהוא יפסיק לחשוב אותה? ובמהות, עד כמה ואיך ובאיזה צורה בדיוק, עליך לחזק אצל האדם השני, את הדעה שאתה רוצה להחליש אצלו? זה כמובן צריך לדעת כל מקרה לגופו.

ומצד האמת, זה נכון באופן כללי בכל תהליך של שכנוע. שכאשר אתה מביע דעה שמנוגדת לדעתו של האדם השני, עליך לדעת באיזה מינון להביע הסכמה ובאיזה מינון להביע התנגדות, כלפי הדעה שאתה מתנגד אליה. ובצורה מדוייקת לאט לאט לגרום לאדם השני להסכים איתך. כי לפעמים צריך להתנגד בצורה מהירה ומוחלטת, לדעתו של השני, ולפעמים בכלל צריך להסכים עם האדם השני. והחוכמה היא לדעת, מתי וכמה ואיך להתנהג בכל מקרה ומקרה...