אם נתבונן נראה, שמיום ליום מתרחשים אירועים שנראים כאילו בני האדם מאבדים את הערכים ואת המוסר שלהם. והשאלה היא, מהי המשמעות של כל זה? ולהיכן כל זה מוביל?

והעניין הוא, שהאמת היא נצחית ויציבה. ודבר שהוא אמיתי הוא לא מתבטל לעולם. ואם משהו מתבטל, הרי שהוא לא אמיתי. והמשמעות של מה שנראה כהתפוררות מוסרית וערכית, הוא תהליך חיובי של הגדרת זהות חדשה של בני האדם.

כי אילו האדם היה תופס את עצמו בצורה נכונה ומבין היטב את מהותו ומתייחס כראוי לסביבתו על פי האמת, הרי שלא היה אפשרי שתהיה התפוררות מוסרית כלשהי. וכל הדברים שבעולם שואפים ומתקרבים כל הזמן אל השלמות. והשלמות היא האמת.

וכל זמן שערכי המוסר של העולם, הם לא על פי האמת לאמיתה, הרי שהם יתפרקו, כחלק מתהליך השיפור שלהם וההתקרבות שלהם, אל השלמות הטובה יותר.

וכל הדברים האלו נכונים גם ביחס לאדם עצמו מול עצמו. כי אם האדם לא מצליח לעמוד בסולם הערכים של עצמו, ואם האדם עושה דברים לא מוסריים בעיני עצמו, המשמעות של כך היא, שתפיסת המוסר של האדם שגויה.

כי יש אמת. ומי שיודע את האמת, הוא לא זז ממנה. בגלל שהוא לא יכול לזוז ממנה. כי האמת היא כ"כ חזקה, עד שאי אפשר לזוז ממנה. והאמת היא כ"כ חזקה, שהאדם לא יכול לברוח ממנה ולא יכול לעשות אחרת ממנה. וכאשר האדם יודע את האמת, הוא חי לפיה ומרגיש אותה תמיד.

ואם האדם עובר על האמת שלו, הרי שהוא לא הגיע אל האמת האחת. ואם האדם רחוק ממה שנדמה לו לאמת, הרי שהוא עוד לא מצא את האמת. כי מהאמת אי אפשר להתרחק. ואם האדם מרגיש רחוק מהאמת, הרי שהוא עוד לא הבין מהי האמת.

וכאשר האדם עובר על ערכי המוסר של עצמו, זה רק משום שהם לא אמתיים בשלמות. ועל האדם לחפש את האמת ולהיצמד אל האמת, שזו שלמות המוסר והערכים...