וכאן אתן עוד טיפ בנושא של רטוריקה וניהול שיחה. והטיפ הוא לגבי סיטואציה, שבה אתה לדוגמא שואל מישהו איזו שאלה, והוא עונה תשובה, שלדעתך לא עונה על השאלה שלך. וכשאתה שואל אותו שוב את השאלה שלך, הוא שוב ושוב חוזר על התשובה הלא רלוונטית שלו. והשאלה היא, מה לעשות במקרה שכזה? למה זה קורה? איך ניתן למנוע אותו? ועוד.

ואתן דוגמא: נניח שאתה שואל מישהו: "למה לקחת ממני בלי רשות את הפלאפון שלי?" ונניח שהוא עונה לך: "כי רציתי להתקשר לחבר שלי". וכפי שכבר הסברתי (ניתוח סיבתיות), בכל מקרה שבו מוצג לך תהליך סיבתי, כגון כאן של סיבה ותוצאה, שהאדם השני אומר שהסיבה שהוא רצה להתקשר לחבר שלו, גרמה לו לתוצאה שבה הוא לוקח את הפלאפון שלך בלי רשות, בכל מקרה שכזה, צריך לשאול מספר שאלות, שאחת מהן היא, האם הסיבה מחייבת את התוצאה.

שזה בעצם אומר לשאול, האם זה שרצית להתקשר לחבר שלך, מחייב אותך לקחת את הטלפון שלי בלי רשות. שכמובן שהתשובה היא שלא. כי למרות שרצית להתקשר לחבר שלך, עדיין זה לא מצדיק את זה שלקחת את הטלפון ללא רשות, כי יכולת עדיין לבקש רשות, או לא לקחת את הטלפון בלי רשות ולא להתקשר לחבר שלך.

והרבה פעמים נתקלים במצב, שבו שואלים מישהו משהו / מבקשים ממישהו התייחסות לאיזה נושא, והוא עונה תשובה שאולי נראית קשורה כלפי חוץ, אבל תשובה שהיא לא באמת עונה על מה ששאלת אותו. סוג של תשובה מתחמקת, תשובה שנועדה לבלבל אותך. ולפעמים המשיב, באמת חושב שהתשובה שלו נכונה. וצריך לדעת איך לפקס את המשיב ואיך להחזיר אותו לשיחה.

כי בד"כ מה שקורה לדוגמא בתרחיש שכזה, שבד"כ השואל יאמר למשיב, "אבל למה לקחת את הטלפון שלי בלי רשות", והמשיב כנראה יחזור שנית על התשובה שלו שאומרת "כי רציתי להתקשר לחבר שלי". ואז השואל יחזור שוב על השאלה והמשיב שוב על התשובה. והשאלה היא, איך ניתן לצאת מלופ שכזה?

או עוד דוגמא, נניח ששואלים מישהו, "למה הרבצת לחבר שלך". והילד עונה לדוגמא, "כי הוא עשה לי פרצוף שלא אהבתי". ואז אם נחזור ונשאל אותו, "אבל למה הרבצת לו", כי התשובה כמובן לא באמת מספקת מענה לשאלה, מה שכנראה יקרה, זה שהוא כנראה יחזור ויענה, "כי הוא עשה לי פרצוף". וכנ"ל, השאלה היא, איך רטורית ניתן לצאת מלופ שכזה?

ודרך אפשרית לצאת מלופ שכזה, היא על ידי זה, שכאשר מישהו עונה תשובה שלא באמת עונה על מה ששאלת, באפשרותך להגיב לו בשאלת אימות, על מה שהוא ענה לך, כדי שיהיה לו ברור שהבנת את התשובה שלו, וכדי שיהיה לו ברור, שאתה עדיין שואל את השאלה, למרות שהבנת את התשובה שלו.

לדוגמא: "למה הרבצת לחבר שלך?". תשובה: "כי הוא עשה לי פרצוף". שאלה: "אוקיי, אבל למה הרבצת לו?". תשובה: "כי הוא עשה לי פרצוף". שאלת אימות: "רגע, אתה אומר שהוא עשה לך פרצוף?". תשובה: "כן". שאלה: "אוקיי, אז אני מבין שהוא עשה לך פרצוף, אבל למה זה גרם לך להרביץ לו? למה הרבצת לו?".

כאשר הלוגיקה כאן היא, שבעצם, המשיב משיב תשובה שהיא לא באמת עונה על השאלה. כי הסיבה שהוא מציג, לא מחייבת ולא מכריחה את התוצאה. כגון, הסיבה שהוא עשה לך פרצוף, לא מחייבת אותו להרביץ לחבר שלו, והיא לא מצדיקה את זה שהוא הרביץ לחבר שלו. ואז מה שבד"כ קורה, זה שהשואל, מאחר שהוא לא קיבל תשובה שעונה לשאלה שלו, אז בד"כ הוא פשוט חוזר שנית על השאלה המקורית שלו, כפי שהיא הייתה במקור. ואז המשיב בד"כ מניח שהשואל לא הבין / לא שמע / לא התייחס לתשובה שלו, ואז הוא חוזר על התשובה שלו, שוב פעם אחרי פעם, כמובן בלי לענות תשובה לשאלה עצמה.

והכל זה משום, שבשאלה של השואל, בסבב השני והשלישי וזה שאחריו, אין שום התייחסות לתשובה הלא רלוונטית של המשיב. והשאלה שנשאלת בפעם השניה, דומה וזהה לשאלה שנשאלת בפעם הראשונה. עד כדי כך שנראה לפעמים, כאילו שהשואל, לא שמע בכלל את התשובה.

ולכן הלוגיקה היא, לגרום למשיב להבין, ששמעת את התשובה שלו, שאתה מודע לתשובה שלו ושאתה בכל זאת ולמרות זאת שואל אותו את השאלה שלך.

כי בד"כ בן אדם ישיב לך תשובה, שהוא מניח שאתה לא יודע אותה. לדוגמא, המשיב ישיב "כי הוא עשה לי פרצוף", משום שהוא מנסה להוסיף לך מידע שהוא חושב שאתה לא יודע אותו, כדי לענות לך על זה ששאלת אותו, למה הוא הרביץ לחבר שלו.

וברגע שאתה מראה למשיב, שאתה מודע לתשובה שלו, ושאעפ"כ אתה שואל אותו את השאלה שלך שוב, זה מקשה עליו / מפריע לו, לענות לך שוב פעם, את מה שהוא ענה לך בפעם הקודמת. כי זה כאילו משדר לו, שאתה בעצם בשאלה שלך, משקלל כבר את התשובה שלו, ושהוא צריך לתת תשובה אחרת. כי השאלה שלך, היא למרות התשובה שלו. ואתה רוצה תשובה אחרת.

ואיך בעצם אתה מראה למשיב שאתה מודע לתשובה שלו? אז יש כאן מספר דרכים לדוגמא: נניח שהמשיב משיב "כי הוא עשה לי פרצוף", אז באפשרותך להגיב במספר דרכים שונות, שיבהירו למשיב, שאתה מודע לתשובה שלו, ושהשאלה שלך, היא למרות התשובה שלו. ושאתה מצפה לתשובה אחרת, שונה מהתשובה הקודמת שהוא השיב לך. וניתן לעשות זאת במספר דרכים כגון:

1 - "אוקיי, אז הוא עשה לך פרצוף, אבל למה הרבצת לו?".

2 - "רגע, אתה אומר שהוא עשה לך פרצוף?". תשובה: "כן, הוא עשה לי פרצוף". שאלה: "אוקיי, אז הוא עשה לך פרצוף, אבל למה הרבצת לו?".

3 - "באמת, הוא עשה לך פרצוף?". תשובה: "כן, הוא עשה לי פרצוף". שאלה: "איזה פרצוף הוא עשה לך? מה הרגשת לגבי זה? למה לדעתך הוא עשה לך פרצוף". תשובה: "תשובה כלשהי". שאלה: "אוקיי, אבל למה הרבצת לו?".

4 - "אוקיי, אני מבין שהוא עשה לך פרצוף, אבל האם היית חייב להרביץ לו? האם אתה חושב שזה שהוא עשה לך פרצוף, זה מחייב את זה שתרביץ לו? למה?"

5 - ניתן להרכיב תשובות נוספות, שמבוססות על הניסוחים הנ"ל.

והמהות של הדוגמאות הנ"ל היא, שאנחנו מראים למשיב, שאנחנו מודעים לתשובה שלו. אנחנו אפילו מבקשים מידע נוסף על התשובה שלו, למרות שמבחינתנו היא לא רלוונטית לשאלה שלנו, כדי שהוא יבין שאין טעם שהוא יחזור עליה שוב, כי אנחנו כבר מודעים אליה. אנחנו מראים למשיב שאנחנו שואלים את השאלה שלנו, למרות התשובה שלו. שהשאלה שלנו קיימת, למרות התשובה שלו. ואנחנו מסבירים לו, שהתשובה שלו, לא באמת עונה לשאלה שלנו. כי הסיבה שהוא מציג, לא באמת מחייבת את התוצאה שהוא נשאל עליה.

בד"כ התשובה של המשיב, תהיה קשורה חלקית ותהיה אולי חלק מהסיבות של התוצאה שאנחנו מנסים לברר את הסיבות שלה. אבל כאשר התשובה שלו לא מלאה / לא מוצדקת בעינינו, במקרה כזה, כדי למנוע את זה שהמשיב שוב ושוב יחזור על התשובה שלו, לשם כך צריך לשנות את הניסוח של השאלה. כדי שהמשיב לא יחזור שוב על התשובה החלקית והשגויה שלו.

ועוד דוגמא: בוס: "למה איחרת לעבודה?". עובד: "כי היו פקקים". בוס: "באמת, איזה פקקים היו? באיזה כביש? באמת? כל בוקר יש שם פקקים?". עובד: "תשובה כלשהי". בוס: "אוקיי, אני מבין שהיו פקקים, אבל למה איחרת לעבודה, יכולת לקום יותר מוקדם ולצאת קודם מהבית...