וכאן אבאר עוד שיטת מניפולציה מתוחכמת, והיא על ידי זה שמציגים שני רעיונות שהם אכן נכונים, אבל יוצרים ביניהם קשר סיבתי שהוא לא בהכרח נכון, אלא לפעמים הוא דווקא נגדי.

והרעיון הזה, דומה לרעיון שאומר, שתציג מספר דברים שהם נכונים ושהשומע יסכים איתך, ולאחר מכן תציג רעיון שהוא לא בהכרח נכון, כדי שהשומע יסכים גם לו. אבל הוא שונה מהרעיון הזה, בכך שהוא מחדד את הנושא, שלפעמים כל הרעיונות שמוצגים, הם אכן אמת לגמרי. אבל רק מילה אחת שנדחפה בחיבור שבין המשפטים האלו, היא לא בהכרח האמת.

מילה שמייצגת סיבתיות. כגון: "בגלל ש" / "כאשר" / "רק" / "ולכן" / "למרות"

וכיו"ב, מילים שמבטאות קשר סיבתי כלשהו בין שני רעיונות. כאשר יכול להיות שהרעיונות עצמם הם אכן אמת. אבל המסקנה הלוגית שמוסקת מהם, היא לא בהכרח אמת.

לדוגמא, נניח שרוצים לשכנע את הילד לעשות שיעורים. אז אומרים לו שני רעיונות, ששניהם נכונים מצד עצמם, אבל הקשר ביניהם לא בהכרח נכון. לדוגמא, נכון שיש לך שיעורים היום לעשות? נכון שאתה רוצה להצליח בחיים? אז לך תעשה שיעורים.

כאשר הלוגיקה כאן היא, שמשפט הראשון הוא אכן נכון. שבאמת יש לו היום שיעורים לעשות. וגם המשפט השני הוא נכון, שבאמת הוא רוצה להצליח בחיים. אבל החיבור הסיבתי שבין שני המשפטים האלו, שכאילו כדי שתצליח בחיים, לשם כך עליך ללכת לעשות שיעורים, הוא כמובן לא בהכרח נכון.

או לדוגמא נניח שאנחנו רוצים לשכנע לקוח לקנות את המוצר שלנו, שהוא נניח מחשב נייד. אז נאמר לו מספר משפטים שהוא מסכים עליהם, ונחבר אותם בהקשר לוגי שהוא לא בהכרח נכון. לדוגמא, תראה, חשוב לך לעבוד בצורה כמה שיותר יעילה, ועבודה במחשב נייד היא מאוד יעילה, אז תקנה מחשב נייד. כאשר גם אם נאמר שאכן חשוב לו לעבוד בצורה יעילה, וגם אם נאמר שעבודה במחשב נייד היא מאוד יעילה, עדיין זה לא מחייב שהוא אכן צריך לקנות את המחשב הנייד הזה, כי אולי יש לו אלטרנטיבות אחרות.

ולפעמים קורים שני דברים, אחד אחרי השני. ונניח שהדבר השני קרה, למרות שהדבר הראשון קרה. אבל ניתן להציג את הדברים, כאילו הדבר השני קרה, בגלל שהדבר הראשון קרה.

והעיקרון כאן הוא די פשוט. כאשר מישהו טוען טענה כלשהי, יתכן מאוד שהחלקים שמהם מורכבת הטענה, הם אכן אמת. אבל הם אכן אמת, רק בפני עצמם, אך לא כטענה שלמה. ז"א יתכן שהמשפט הראשון הוא אכן אמת, ושגם השני הוא אכן אמת, אבל עדיין זה לא אומר, שהחיבור בין שני המשפטים האלו, הוא אכן האמת.

לדוגמא, משפט שאומר: אתה לא מבין את השיעור, בגלל שאתה מאחר לשיעור / בכל פעם שאתה מאחר לכיתה, אתה לא מבין את השיעור. לכן, אם ברצונך להבין את השיעור, אל תאחר לכיתה. כאשר יכול להיות, שזה נכון שבכל פעם שהתלמיד מאחר לכיתה הוא לא מבין את השיעור, אבל עדיין זה לא אומר שזה בהכרח בגלל שהוא מאחר לשיעור. אלא אולי זה מסיבות אחרות, שאולי הן קשורות דווקא למורה.

נניח שאתה רוצה לשכנע מישהו לראות סרט אקשן, והוא לא אוהב סרטי אקשן. באפשרות לדוגמא לומר, המון זמן כבר לא ראינו סרט אקשן, אז בא נלך עכשיו לראות סרט אקשן, כי בדיוק עכשיו יש סרט אקשן. ובאמת יכול להיות שהמון זמן לא ראינו סרט אקשן ויכול להיות שבדיוק עכשיו יש סרט אקשן, אבל זה לא מחייב את המסקנה שאומרת, שבא נראה עכשיו סרט אקשן.

נניח שאתה רוצה לשכנע לקוח לקנות מוצר, אז באפשרותך לומר כמה אמיתות שהוא יסכים איתן, ולחבר בינן לבין המוצר שלך. למרות שזו לא בהכרח האמת.

או לדוגמא, נניח שברצונך לומר שהחולצה לא יפה. אז ניתן לדוגמא לומר: "תראה אתה יודע שיש לך מספיק חולצות, וגם החולצה הזאת קצת יקרה, כי בחנות ליד יש חולצות יותר זולות, והחולצה הזאת גם לא יפה מספיק ולא שווה את הכסף שלה, ואתה לא רוצה ללבוש חולצה לא יפה. והחולצה הזאת, גם לא תתאים לך אם תלך לאירוע רשמי, אז אל תקנה את החולצה הזאת, שלא יפה לך". כאשר בדוגמא הזאת ערבבנו כל מיני משפטים שהם נכונים חלקית מכל מיני היבטים, ודחפנו בתוכם מסקנה שהיא לא בהכרח נכונה, שלא בהכרח ניתן להסיק אותה, מכל המשפטים הנכונים שנאמרו.

ויש כאן עוד רמת תחכום נוספת, והיא, שיש אפשרות להציג או להסתיר בדרכים שונות את החיבור הלוגי השגוי, שנעשה בין המשפטים שהם נכונים. לדוגמא, ניתן לומר: 1 - הרכב הזה מהיר + 2 - אתה אוהב לנסוע מהר + 3 - אז תקנה את הרכב הזה כי הוא בדיוק בשבילך. כאשר בעצם המסקנה מוצגת בחלק האחרון של המשפט.

אבל ניתן גם לומר לדוגמא: 1- הרכב הזה מהיר + 2 - אז תקנה את הרכב הזה + 3 - כי אתה אוהב לנסוע מהר. כאשר כאן, בעצם "הסתרנו" את ההיקש הלוגי שהוא לא בהכרח נכון, בין 2 הטענות שהן נכונות.

וכמובן שניתן את הטענה שהיא לא בהכרח נכונה, לשים אותה דווקא בחלק הראשון של המשפט. כגון, 1 - תקנה את הרכב הזה + 2 - כי אתה אוהב מהירות + 3 - וכי הרכב הזה מהיר. כאשר כאן, הטענה, הוצגה בהתחלת המשפט.

וצריך לדעת, שבכל סיטואציה, יכול להתאים מבנה אחר של המשפט.

לדוגמא, הצגת הטענה שאינה הכרחית בהתחלת המשפט, הגיונית כאשר לדוגמא הבן אדם השני רוצה להרגיש שאתה כנה איתו ולהרגיש שאתה לא מסתיר ממנו את זה שאתה מנסה למכור לו משהו. שאז, אם תסתיר את הטענה בסוף או באמצע המשפט, זה יכול לגרום לו לחשדנות וחוסר אמינות. כאשר מצד שני, הצגת הטענה בהתחלת המשפט, לפני שהוצגו משפטים שהם בהכרח אמת, הרי ששם הטענה היא החלשה ביותר. כי אין לה על מה להישען עדיין.

ולדוגמא, האפשרות של הצגת הטענה שלך בסוף המשפט, היא מצד אחד הכי חזקה, כי היא מגיעה אחרי כמה שיותר משפטי וטענות אמת. אבל מצד שני, היא גם די בולטת כטענה וכמסקנה. דהיינו, שהשומע מבין שיש כאן מבנה של משפט, של טענות שמהן מוסקת מסקנה כלשהי.

ולכן דווקא אם תשים את הטענה באמצע המשפט, מצד אחד, זה לא יראה ולא יבלוט שיש כאן טענה ומסקנה כלשהי. אבל מצד שני, הטענה תהיה פחות חזקה, כי יש עוד משפטי אמת, שאתה הולך להציג אחרי שתציג את הטענה שלך...