לפעמים יש לאדם רגשי נחיתות, דהיינו, שהאדם מרגיש שהוא פחות טוב מאחרים או ממה שהוא חושב שהוא יכול להיות. ולפעמים רגשי הנחיתות האלו מלווים גם ברגשות אשם. והשאלה היא, מדוע יש לאדם רגשי נחיתות? מה בדיוק הדבר הטוב, שרגשי הנחיתות נותנים לאדם, ושבגללם יש לאדם רגשי נחיתות?

והעניין הוא, כי רגשי הנחיתות של האדם, הם גורמים לאדם להרגיש טוב יותר, משום שהם נותנים לו משמעות לחייו. כי אם האדם היה חושב שהוא מושלם, הרי שלא היה לו להיכן לשאוף, ואז ממילא לא הייתה משמעות לחייו. והאדם מאשים את עצמו, וחושב שהוא לא מספיק טוב, כדי שתהיה לו מטרה כלשהי בחיים, כדי שהוא ירגיש טוב.

ושורש העניין הוא, כי הדבר הקשה ביותר, הוא להיות פשוט. והדבר הפשוט ביותר, הוא ליהנות מהדברים איך שהם. וכאשר האדם מצליח ליהנות מהדברים כפי מה שהם, על ידי זה הוא לא זקוק להתקדם לשום מקום כדי להרגיש טוב. ואז ממילא הוא לא צריך להאשים את עצמו, כדי לחשוב שיש לו להיכן להתקדם.

אך כאשר האדם לא מצליח ליהנות מהדברים איך שהם, על ידי זה הוא צריך ליצור לעצמו אשליה כלשהי, שתגרום לו לחשוב שמחר יהיה יותר טוב. והאדם משלה את עצמו שהוא לא בסדר, כדי לספק לעצמו הסבר מדוע הוא לא נהנה מהמציאות. ורגשי הנחיתות גורמים לאדם לחשוב שיש איזה משהו אחר טוב יותר ממנו, וזה מספק לו הסבר מדוע לא טוב לו.

ומצד האמת, רגשי הנחיתות מיותרים לגמרי. כי האדם צריך למצוא את הטוב שבו, ולנסות להבין מה טוב בדברים כפי מה שהם. ומצד האמת, אם יצליח האדם ליהנות מהדברים כפי מה שהם, הדבר האחרון שיעניין אותו, זה רגשי גדלות וגאווה או רגשי נחיתות.

כי רגשי הגאווה ורגשי הנחיתות, עוזרים לאדם להגדיר את הטוב ואת הרע, וליצור משמעות כלשהי לחייו. אבל מצד האמת הכל טוב כפי מה שהוא. ואם יצליח האדם ליהנות מהדברים כפי מה שהם, אז הוא מקבל פטור מרגשות של גדלות או של נחיתות, מאחר שהוא מרגיש טוב עם הדברים כפי מה שהם...