... עצמי - הזדהות רצונית - הזדהות, עם
הרצון העצמי ובו יתבאר העניין של האדם, שמזדהה עם ... לא ממש ברור, כיצד יכול האדם, לא להזדהות עם הרצונות של עצמו? וברור שהאדם מזדהה עם הרצון של עצמו. וכל מהותו של
הרצון העצמי, היא שהאדם מזדהה עם הרצון ומרגיש שהרצון הזה שייך לו. אז מהו העניין, של ההזדהות עם הרצון? והעניין הוא, כי האדם סובל, רק בגלל
הרצון העצמי שלו עצמו. כי האדם, לא סובל מכך שרצונו ... ורק ברצון העצמי שלו. והאדם לא מפחד ולא חושש, מכך שהרצון של אדם אחר לא יתמלא. משום, שהרצון של האדם האחר, הוא לא
הרצון העצמי של האדם עצמו. ומי שיתבונן יראה, כי גם לגבי הרצונות שהאדם חווה אותם, גם כאן יש שני מצבים שונים. כי יש מצב שבו האדם כן מזדהה עם
הרצון העצמי שלו, ומשייך אותו לעצמו. שזה נקרא "אני ... אבל קיימות גם נקודות מבט נוספות, שבהן האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כגון לדוגמא, שהאדם חווה, שישות אחרת רוצה את
הרצון העצמי שלו, דרך התודעה העצמית שלו. כי קיימת נקודת מבט, שממנה תפישת המציאות היא, שיש ישות שמחייה את התודעה העצמית של האדם. והישות הזאת, מחייה גם את
הרצון העצמי של האדם. והיא זו שמחברת בין הרצון של ... המבט שבה האדם הוא אלוהים, שמצמצם את עצמו לתודעה + גוף גשמי ולרצון מוגדר ומוגבל, הרי שכל הרצונות שבעולם, הם
הרצון העצמי של האדם. וממילא לא שייך להזדהות יותר, דווקא עם רצון כזה או רצון אחר. ומנקודת המבט, שבה אלוהים מחייה את האדם ואת
הרצון העצמי שלו, גם מנקודת המבט הזו, הרצון הוא לא ... ושל סיבת רצונו, על ידי זה האדם חווה את רצונו, גם מנקודת מבט שאומרת, שאין שום רצון כלל, וגם שכל הרצונות הם
הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין
הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם. ...