שתיקה ודיבור. מי שיתבונן בעניין יראה, כי מהותה של השתיקה הפוכה ממהותו של הדיבור. מהותה של השתיקה היא חוסר הגדרה. ומהותו של הדיבור היא הגדרה. כדי לדבר על משהו, לשם כך צריך להגדיר אותו. כל מילה של דיבור, היא הגדרה של דבר אחר. ההגדרות יוצרות את המשמעות של הדיבור. אי אפשר לדבר על משהו שאי אפשר להגדיר אותו. וכל מהותו של הדיבור, הוא להגדיר דברים. והדיבור מבטא את השונות ואת הנפרדות שיש בין הדברים השונים.

והשתיקה לעומת זאת, היא מבטאת חוסר הגדרה. כאשר לא יודעים משהו, אז שותקים. אי אפשר לדבר על מה שלא יודעים אותו. כאשר הכל אחד, ואי אפשר להגדיר שום דבר, במקרה כזה אי אפשר לדבר ואפשר רק לשתוק.

כמו כן, השתיקה מבטאת הכלה. האדם מכיל בתוכו את הדברים כפי מה שהם ולא מגדיר שום הגדרה. הסבל נוצר כאשר יש הגדרות. כאשר האדם מגדיר שהוא רוצה דבר אחד יותר מאשר דבר אחר, על ידי זה נוצר הסבל (וגם האושר). השתיקה פירושו, שהאדם לא מגדיר שום דבר, אלא הוא נמצא בהרמוניה מוחלטת עם המציאות ועם הדברים כפי מה שהם.

ומי שיתבונן בעניין יראה, שהשלמות היא החיבור של הדיבור ושל השתיקה. כי במציאות שלנו, יש גם דיבור וגם שתיקה. ואם הייתה במציאות רק שתיקה, הרי שכל הדברים היו דוממים. וכאשר הכל דומם ושותק, הרי שזה סוג של מוות. המוות הוא סוג של שתיקה. האדם חדל ושותק מלהמשיך לבטא את עצמו כאן בעולם הזה בגוף שלו.

ואם בעולם שלנו הייתה רק שתיקה, הרי שלא הייתה תקשורת בין הדברים השונים שבעולם. ומצד האמת, שתיקה שלמה, פירושו חידלון מוחלט וחוסר הגדרה מוחלט. כי אפילו הדומם לא שותק. כאשר האבן נופלת על האדמה, היא משמיעה קול כל שהוא. וגם הרוח משמיעה קול. רק בגלל שהוא לא מוגדר והאדם לא מבין אותו, לכן הוא לא נחשב לדיבור, אלא לשתיקה.

וכל שינוי שיש בעולם, הוא סוג של דיבור. וכאשר המים מכבים את האש, הרי שזה סוג של דיבור. כי המים יוצרים הגדרה חדשה. הם מכבים את האש, ומגדירים דבר חדש ומשנים את המציאות. וכל שינוי שיש בעולם הוא סוג של דיבור. וכל רגעי הזמן, הם נפרדים זה מזה, והם סוג של דיבור.

ואילו הייתה בעולם רק שתיקה, הרי שהיקום כולו לא היה קיים כלל. כי המהות של העולם שלנו, הוא השינויים שבתוכו. ואם הכל היה חסר הגדרה והייתה שתיקה מוחלטת, הרי שרגעי הזמן השונים לא היו קיימים, והרי שכל המקומות השונים שיש במרחב המקום היו אחד, וממילא לא היה מרחב המקום קיים כלל. כך שהדיבור הוא הכרחי לצורך קיום העולם.

ואם שום דבר לא היה מוגדר, אז לא הייתה בעולם שום ישות שנפרדת מישות אחרת, ואז אפילו ציר הזמן ומרחב המקום היו מתחברים, ואז לא היה קיום לשום דבר. והדיבור הכרחי לצורך קיום העולם.

ומצד שני, גם השתיקה הכרחית לצורך קיום העולם. כי אם הכל ישתנה כל הזמן, הרי שגם אז לא תהיה משמעות לעולם. וכאשר הבית עומד במקומו ולא זז, הרי שזה סוג של שתיקה. וכאשר השמש זורחת בכל בוקר באותה צורה, הרי שזה סוג של שתיקה. כך שגם הדיבור וגם השתיקה הכרחיים לצורך קיום העולם.

והשלמות של כל הדברים, הוא החיבור של ההפכים. ושלמות השתיקה, היא הדיבור שיוצא ממנה. ושלמות הדיבור, הוא כאשר הוא יוצא מתוך שתיקה. ושלמות הדיבור, הוא כאשר הוא מבטא שתיקה וכאשר הוא כולו שתיקה.

והפירוש הוא, שהיופי של השתיקה, היא כאשר היא כ"כ חזקה, עד שאפשר לדבר, ואף על פי כן יישאר השקט של השתיקה. והאחדות של המציאות היא כל כך גדולה, עד שיכולים להתקיים דברים נפרדים, ואף על פי כן, הכל נשאר אחד באחדות מלאה. והטוב של המציאות כל כך גדול, עד שיכול להיות רע שהוא בכלל יהיה טוב.

ושלמות אמיתית, היא כאשר הדבר מכיל את ההפך שלו. שאז הוא שלם באמת.

ושלמות הדיבור, הוא כאשר הוא נובע מתוך שתיקה. לדוגמא: כאשר האדם שמח בחלקו שזה סוג של שתיקה, ותוך כדי זה הוא רוצה להתקדם בחיים שזה סוג של דיבור, הרי שזו שלמות השתיקה והדיבור. כי כאשר האדם שמח בחלקו ומתוך זה הוא רוצה להתקדם בחיים, כדרך לבטא את זה שהוא שמח בחלקו, וכאשר האדם רוצה להתקדם בחיים, ותוך כדי זה הוא מכיל בתוכו גם את הרגש השני של להיות שמח בחלקו, הרי שזה סוג של אחדות הדיבור והשתיקה.

והחכם האמיתי, הוא תמיד שותק. וכל הדיבורים שלו, הם שתיקה. כי השורש של כל הדברים, היא השתיקה. כי כל הדברים בשורשם הם אחד. וכאשר הכל אחד, אין שום הגדרה לשום דבר, וממילא יש רק שתיקה. והחכם האמיתי הוא יודע את השתיקה הזאת ומבין את מהותה, והוא גם יודע כיצד מהשתיקה הזאת נוצרו הדברים השונים שיש בעולם. והוא גם רואה בכל דבר נפרד, את האחדות ואת השתיקה שיש בו.

וכאשר החכם מדבר ועושה את מעשיו שגם זה סוג של דיבור, הרי שהוא תמיד...