התגוננות. להתגונן. מי שיתבונן בעניין יראה, כי התגוננות נובעת מחולשה. התגוננות פירושה הוא כאשר הדבר לא יציב, ומשהו מאיים על היציבות שלו, שאז צריך להגן על הדבר. אין צורך להגן על דבר שאינו מאוים. ואם דבר מאוים, הרי שהוא חלש. כי חזק אמיתי, הוא לעולם לא מאוים.

וחזק אמיתי, אין פירושו שלא מאיימים עליו, כי גם על חזק אמיתי אפשר לאיים. אבל חזק אמיתי לעולם לא ירגיש מאוים. כי האדם שלא מבין את חוזקו של החזק, הוא יכול לנסות לאיים עליו. אך החזק שיודע את חוזקו, הוא לא ירגיש מאוים.

ומי לא מרגיש מאוים, מי שאי אפשר לפגוע בו. ולפגוע במשהו, פירושו לשנות את מצבו ממצב טוב למצב פחות טוב. ומי לא מפחד שמצבו ישתנה ממצב טוב למצב פחות טוב, מי שלא יכול להשתנות, או מי שהכל טוב עבורו באותה המידה (שזה אותו הדבר).

כי דבר שלא יכול להשתנות, דבר שקיומו ושמהותו היא נצחית, דבר כזה אין אפשרות לשנות אותו, וממילא אי אפשר לאיים עליו.

כגון לדוגמא המציאות עצמה כמציאות, שאין דרך להשמיד אותה. ומה שלא יעשה האדם ומה שלא יקרה, המציאות קיומה נצחי ושום דבר לא יכול להעלים אותה. ואפשר לשנות רק את הצורה החיצונית של המציאות, אך המציאות עצמה כמציאות, תמיד תהיה מצויה. וגם אם מציאותה של המציאות לא תהיה ידועה על ידי אף אחד, וגם אם קיומה ומהות מציאותה לא ברור לאדם, הרי שהמציאות כמציאות תמיד תהיה קיימת.

ולכן לדוגמא, המציאות לעולם לא תחשוש מכך שמישהו ישמיד אותה. משום שאי אפשר ואין דרך להשמיד אותה. כי היא תמיד תהיה מצויה בצורה כלשהי.

וגם את האמת אי אפשר להשמיד. כי לא משנה מה יעשה האדם, ולא משנה מה מבין ומה חושב האדם, האמת לעולם לא משתנה. וגם אם האדם יודע או לא יודע את האמת, האמת עצמה לעולם לא תשתנה.

וכל זה אומר בעצם, שככל שהאדם מחובר יותר למציאות וככל שהאדם מרגיש יותר יציבות וככל שהאדם יותר אמיתי, כך הוא פחות צריך להתגונן. כי התגוננות היא סוג של חולשה.

וכמובן שברמה המעשית האדם צריך להתגונן מדברים רעים שלא יפגעו בו, כי כאן זה עולם השינויים והנפרדות, שיש בו טוב ורע, והאדם צריך להגן על עצמו מהרע. אבל אנחנו מדברים כאן בעיקר על הדברים שבהם האדם מתגונן ברמה הרעיונית.

כגון לדוגמא אדם שמרגיש צורך להתגונן ממחשבות ששונות לדעתו. או אדם שמרגיש מאוים כאשר הוא שומע שמישהו לא מסכים איתו. או אפילו כאשר האדם מרגיש קצת אי נוחות מכך שלא כולם מסכימים איתו. וכל זמן שהאדם לא נמצא באמת האמיתית, שהיא אין סוף של יציבות, ושלא משנה מה יקרה, היא תמיד תהיה קיימת, הרי שהאדם הזה תמיד ירגיש צורך להתגונן מדעות של אחרים.

כי האמת נמצאת בכל דבר. ומי שיודע את האמת, אף אחד בעולם לא חולק עליו. כי כולם מסכימים על האמת האחת. ולמרות שאף אחד לא יודע מהי האמת האחת, ולמרות שכולם חולקים על כולם, הרי שהאמת האחת כולם מסכימים עליה.

ומי שיודע את האמת הזאת, הוא לעולם לא ירגיש מאוים מדעות של אחרים, משום שהוא יודע שכולם מסכימים איתו. וכאשר החכם לא מסכים עם מישהו כלפי חוץ, זה רק כדי לעזור לאדם השני להבין את עצמו טוב יותר, ולגרום לו להבין את ההסכמה שיש ביניהם.

כי החכם מקשר את האדם לשורש המחשבה שלו, כדי להסביר לו שהם מסכימים. וחכם אמיתי, מסכים עם כל אחד. וחכם אמיתי לעולם לא ינסה לגרום למישהו להסכים איתו, משום שכולם כבר מסכימים איתו.

החכם האמיתי רוצה לגרום לאדם השני לנצח אותו! החכם האמיתי רוצה שהאדם יבין את עצמו, ושיבין שהכל אחד, וממילא אין שום ויכוח ושום מריבה ושום בעיה.

והאדם הרגיל, שרואה את הדעות השונות שבעולם כנפרדות זו מזו, על ידי זה הוא מרגיש את הצורך לצאת צודק ולנצח את חברו בויכוח. אך החכם שיודע שכל הדעות מסכימות, הוא מנסה בצורות שונות לעזור גם לאדם השני להבין שכל הדעות הן אחת, ועל ידי זה לחיות טוב יותר...