מי שיתבונן בעניין יראה, כי אנשים חכמים נוטים להשתעמם מהר. והשאלה היא, למה? ובנוסף, מה יכול לעשות החכם כדי לא להשתעמם?

והעניין הוא, כי כדי שמשהו יעניין את האדם, לשם כך הוא צריך לחדש לאדם משהו. כי השכל של האדם נהנה כאשר מתחדשים לו דברים. וכאשר האדם הוא חכם, על ידי זה הוא מבין את הדברים בצורה מאוד מהירה, ועל ידי זה הדברים מפסיקים לעניין אותו.

וככל שהאדם חכם יותר, כך הוא בבעיה גדולה יותר. כי מי שהוא לא חכם גדול, על ידי זה אם משהו משעמם אותו, אז הוא מחפש משהו אחר שמעניין אותו. אבל מי שהוא חכם גדול, על ידי זה קשה לו יותר למצוא משהו שיעניין אותו.

כי כל הדברים שבעולם, לכולם יש שורש אחד. והשכל שיש מאחורי כל הדברים הוא אותו השכל. ומי שמבין דבר אחד בשלמות, הרי שהוא מבין גם את כל שאר הדברים שבעולם בשלמות. כי כל הדברים שבעולם הם חלקים של המציאות. ולכל חלק יש שכל אחר שמנהל אותו. אבל המציאות שהיא ישות אחת, יש לה שכל אחד שמנהל אותה. ומי שמבין את השכל של המציאות, הוא מבין את כל הדברים שבעולם.

ומאחר שכל הדברים בשורשם הם חלקים של שכל אחד, לכן ככל שהאדם חכם יותר, כך הדברים נראים לו יותר דומים, וממילא הם לא מחדשים לו שום דבר, ועל ידי זה הוא משתעמם.

והחכם האמיתי באמת, שהוא מבין את השכל של המציאות באמת, הוא מגלה שכל חדש ואין סופי, שהוא השכל של חיבור ההפכים, שאין לו סוף. ולמרות שהשכל הזה הוא נקודת הסוף של כל השכלים שבעולם, הרי שהוא גם נקודת ההתחלה של חיי הנצח הטובים והאין סופיים. כי חיבור ההפכים הוא אין סופי, והוא האין סוף עצמו, ושם באין סוף יש אין סוף התחדשות של טוב וכולי.

והדרך של החכם להימנע משעמום, היא על ידי זה שהוא ינסה לראות את השכל הגדול עוד יותר, שהוא אין סופי והוא כולו טוב.

כי החכם הרגיל שלא יודע שבסוף הכל מתחבר, הוא מבחינתו רואה נקודת סוף ללא התקדמות. כי הכל נראה לו אותו הדבר, וזה כבר לא מעניין יותר ולא מחדש שום דבר. כי כאשר נראה שהכל אחד, על ידי זה הכל משעמם.

אבל כאשר האדם הוא חכם אמיתי, וכאשר הוא מבין את האחדות באמת, אז הוא מבין שהאחדות נמצאת בתוך הנפרדות, דהיינו, הוא מגלה אין סוף של שכל. כי כל דבר נפרד הוא גם אחד, וכל דבר אחד הוא גם נפרד. וכאשר השכל כ"כ גדול, עד שהאדם עצמו לא מבין את עצמו בשלמות, על ידי זה החיים לעולם לא משעממים...