איך להעריך את מה שיש?
איך לאהוב את מה שיש? הכל
לטובה, איך לא לקחת כמובן מאליו? להודות על הנס, להודות על הקיים, להודות על
הטוב, להודות על
הרעה, להודות על מה שיש, השגחה פרטית ש: נגיד אני לוקח באופן יחסי כמובן מאליו את זה שאני יש לי רגליים שיש לי רגל ואני משתמש בזה וזה משמש אותי, עכשיו אני לא ... מיוחד אני לוקח את זה כמובן מאליו. אליעד: אוקי. ש: עכשיו אם יחתכו לי את הרגל ואני
ארגיש בה חיסרון שאין לי רגל. אליעד: אפילו אם תכאב לך הרגל. ש: אני מאוד אסבול מזה. אליעד: אוקי. ש: אני מאוד אסבול מזה. אליעד: אז השאלה שלך איך אתה יכול ... שאתה נהנה מהדבר וכו'. אליעד: אז תראה השאלה היא מה האמת אתה אומר נגיד שיש לך רגליים ואתה
רוצה ליהנות מהן כמו מישהו שאמרו לו שצריך להוריד לו את הרגליים ואז שמו לו רגליים או נגיד מישהו שנחתכו לו הרגליים והחזירו לו אותן, התשובה היא למה זה
טוב זאת אומרת מה זה משנה כאילו כי בסופו של דבר כדי ליהנות את צריך שבאמת שיהיה לך
רצון ושהוא יתמלא אבל זה יכול להיות כל
רצון זה גם יכול להיות משהו שכרגע אין לך אותו ושיהיה לך אותו זה לא חייב להיות דווקא, אני יכול לתת לך תשובה לזה אני תכף אתן לך לזה תשובה אבל בגדול זה לא מחויב כדי ליהנות כי אתה גם יכול ליהנות
מרצונות אחרים שמתמלאים. עכשיו אם אתה
רוצה ליהנות מעצם זה שיש לך רגליים פשוט אתה צריך להפוך את המחשבה שאומרת שזה שיש לך רגליים זה מחויב לאפשרית, איך עושים את זה על ידי זה נגיד שתלך למקום ... בדיוק הפוכה. אליעד: זה מה שרציתי שתביא שאלה הפוכה. ש: אם חותכים את הרגליים למה יהיה לי
רע מזה אם אני לוקח את זה כמובן מאליו שיש לי רגליים. אליעד: לא הבנתי. ש: אם חותכים לי רגל למה שיהיה לי
רע מזה אם כל
החיים לקחתי את זה כמובן מאליו זה אני לא נהנה מזה. אליעד: לך יש
רצון לא, הבנתי הוא שואל שאלה אחרת הוא אומר בשביל
להרגיש רע צריך שתהיה התנגדות
רצון אבל אם ביומיום אתה לא
חווה שמחה מזה שיש לך רגליים אז איך
חווית את זה מזה שאין לך רגליים, אז מה האמת. ש: אם לא אכפת לי מזה שיש לי. אליעד: יש כמה תשובות שאפשריות תשובה אחת אומרת שנגיד יש לך
רצון מודחק שיהיה לך רגליים אני מניח שאפילו מזה שאתה הולך לעבוד זה בשביל בסופו של דבר שיהיה לך רגליים בריאות, כאילו סתם כאילו הרבה פעולות במשך היום נובעות מזה שאתה
רוצה שיהיו לך רגליים בריאות נכון? ש: כן. אליעד: אז זאת אומרת אתה כן מתחזק ביום בתת מודע את
הרצון של "אני
רוצה שיהיו לי רגליים, אני עובד כדי להיות בריא כדי לא למות" אתה לא שמח מזה שאתה
חי אבל מצד שני אתה עושה הרבה דברים כדי לא למות אז קודם כל
הרצון הזה הוא כן נמצא שם זה לא שהוא לא נמצא שם ודבר שני שאפשר להגיד שזה כל רגע לגופו, כאילו ברגע שאין לך רגל אז
הרצון הזה מתעורר מאיפשהו אבל כל הזמן שיש לך אתה לא מעריך אותו. ומה האמת שאם יגידו לך שצריך להוריד לך את הרגל ואז יגידו לך
"טוב לא צריך" אתה פתאום תהנה מזה שיש לך רגל. ש: זה נכון אבל שגם
הרצון מתלבש בצורות כל מיני צורות זה שאתה אולי לא שמח ספציפית שיש לך רגליים אבל זה יכול להיות חבוי בתוך דברים אחרים שאתה עושה אם אתה שמח נניח לדוגמא לרכב ... לרכב על אופניים או מבסוט שאתה אז יש לך את הרגליים בפנים. אליעד: לא אבל אני אומר
שהרצון שיהיה לו רגליים זה