הכלל אומר, אם משהו עובד, אל תיגע בו. אל תנסה לשנות את מה שלא צריך לשנות. תתמקד במה שחשוב, ואל תנסה ליצור בעיות שלא קיימות. ולכן, אם דבר כלשהו עובד בצורה יעילה, אין צורך לנסות לשנות אותו, אלא פשוט אפשר לתת לו להמשיך לעבוד בשקט.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי רוב ההמצאות שאותן המציא האדם, כולן נבעו דווקא משום שהאדם כן ניסה לגעת במה שעובד, וכן ניסה לשפר את מצבו ולגלות דברים חדשים. ואם האדם לא היה נוגע במה שעובד, הרי שהוא לא היה מגלה שום דבר חדש, ולא מתקדם לשום מקום.

והשאלה היא, כיצד יכול האדם, גם מצד אחד לא לגעת במה שעובד ולא להרוס בטעות שום דבר, וגם מהצד השני כן לגלות רעיונות חדשים ולחשוב מחוץ לקופסא, ואולי לגלות גם דרכים יצירתיות יותר ודרכים יעילות יותר להשיג את המטרות שלו?

והתשובה היא, כי באפשרותו של האדם לשלב בין הדברים. מצד אחד באפשרותו של האדם לא לנסות לשנות שום דבר, ולא לגעת בשום דבר שעובד, אך מהצד השני עדיין לגלות דברים חדשים ולגלות רעיונות חדשים. ואיך?

באמצעות נגיעה מחשבתית, שהיא התבוננות. פירוש: כי באפשרותו של האדם לגעת באופן וירטואלי בדברים, על ידי זה שהוא מתבונן בהם, ומנסה להבין את דרך הפעולה שלהם טוב יותר.

אין צורך לשנות את הדברים, אין צורך להמציא בהכרח דברים חדשים, ואין צורך לחפש בעיות איפה שאין בעיות, אך בהחלט כן יכול האדם לנסות להבין טוב יותר את מה שעובד, דהיינו, לנסות להבין טוב יותר את הצורה שבה הדברים עובדים, בלי לנסות לשנות אותם.

בסופו של דבר, האדם לא באמת צריך לשנות שום דבר. הדבר היחיד שצריך לקרות בסוף, הוא שהאדם יבין את הדברים. לא באמת צריך לשנות את המציאות, כן צריך לנסות להבין אותה ולהתחבר אליה...