הכרת
הרע, להודות בטעות, להודות על האמת, שאלות
מודחקות, לא לפחד
להרגיש רע, לא לפחד לשאול שאלות,
הדחקה רגשית - פרומו אליעד: את אומרת שאין לך שאלות, אך בפועל ברמה המעשית, אם אני עכשיו מדבר עם מישהו אחר, את אומרת ... שאלות. שאלה: הם לא עולות אצלי. אליעד: מה שאת יודעת זה שאת לא שואלת שאלות, אבל זה לא אומר שהם לא עולות. אולי הם עולות ואת
מדחיקה אותם. אז השאלה המענינת היא, איך למצוא שאלות? כדי לקבל עוד הבנה צריך לשאול שאלה. תנסי לבדוק מה גורם לכך שלא יהיו לך שאלות. עובדתית יש לך אי הבנה בחיים, והשאלה היא, אם הייתה לך אי הבנה מקודם מדוע לא ביטאת אותה? מדוע לא היית מודעת
לחוסר שהיה לך? בואי נבדוק מדוע אין לך שאלות, לאיפה הולכות השאלות לאיבוד בתוכך שאת לא מוצאת אותן? איך יכול להיות שיש לך שאלה, ואת לא
חווה שיש לך שאלה? שאלה: אני לא יודעת. אליעד: בעיקרון, כל דבר הוא צמצום וגם חופש, אם למשל יש לך שאלות, את
מרגישה הרבה יותר כיף, כי יש לך לאן להתקדם, אך מצד שני את
מרגישה גם צמצום - את
מרגישה איזה מסכנה אני, אני לא מבינה, יש לי שאלות. כי לכל דבר יש יתרון וחיסרון. מה שקורה אצלך, שיש דברים שאת מבינה ויש דברים שאת לא מבינה, אך קשה לך לבטא את מה שאת לא מבינה. למה? איך נבדוק? אם נבדוק איזה כוח יפגע בתוכך, איזה כוח
ירגיש פגוע אם תבטאי שאלות. את לפני שבאת לכאן, למדת איך לא לפחד, ולכן את מפחדת להיות במצב של סבל. כאילו שהסבל כל כך
רע שאת לא רוצה להיות בו. ולכן קשה לך להיות
בחוויה של שאלה, שאלה עמוקה. ולמעשה זה סוג של
הדחקה. עובדתית יש לך גם הבנה וגם אי הבנה, אך בפועל כלפי חוץ את תמיד מראה שאת בהבנה. ולכן מה שאני מנסה לומר זה שיש כאן סוג של פחד, פחד להיות פגיעה. למשל, אני מפחדת
להרגיש מושפלת. אם למשל את
חווה בעיה, את
מרגישה מושפלת, אם כשיש לך בעיה ואת
חווה שיש פיתרון, את תהיי פחות מושפלת, אבל אם כשתהיה לך בעיה ואת
תחווי שאין פיתרון, את
תחווי ממש מושפלת, כי את
מרגישה חוסר אונים. מה שאני רוצה להגיד הוא שהאדם מפחד להיות
בחוויה שהוא לא יודע. בפרט שאולי כשהיית קטנה ושאלת שאלה ולא ענו לך ואולי סיפרו לך סיפור, אך השאלה ששאלת, עד היום לא קבלת תשובה, רק
הדחיקו לך את השאלה. השאלות האלו קיימות, אלא מה, שכול כך הרבה ניסית למצוא תשובה ולא מצאת, שאת כבר מפחדת לשאול שוב, ... ולא הצלחת למצוא תשובה. הפיתרון הוא, ככול שאת באה לפה יותר, מבינה יותר, אז זה מאפשר לך להיות מסוגלת להודות בחסרונות, את לא
מתכחשת לחסרונות. את מסוגלת להכיל את
הרע, לא להתעלם ממנו. ברגע שאת מגדילה את היכולת שלך
להרגיש רע, זה יאפשר לך לשאול שאלות. מה שקורה אצלך שאת מפחדת לשאול שאלות, כי את לא רוצה להיות
בחוויה שאת לא יודעת, בפרט שאלות שכול החיים חיפשת ולא מצאת עליהם תשובה. אך ככול שתתרגלי את ההבנה הזאת, את תוכלי להיות ... אז הוא לא ידע שום דבר. השאלה היחידה שאין לה שום תשובה היא, מי אמר שהשכל צודק? כאילו להסתכל על השכל מבחוץ. אם תצליח לשאול אותה
ולחוות אותה באמת, אז ממש נתקעת ואין לך תשובה. אם אתה מסוגל להיות במקום של שאלה שאין עליה תשובה, זה יביא אותך ללא יודע. ... לשאול שאלות כאלה. את אפילו לא רוצה לחשוב על דבר כזה. אם האדם היה מסוגל לחשוב שכול מה שעושה לו טוב, זה בכלל לא נכון, אולי זה בכלל
רע - רק לשאול את השאלה הזאת זה יעשה לו