ובו יתבאר העניין של הצלחת האדם בחיים. ויתבאר העניין של הרצון של האדם להצליח. ויתבאר, מהם החסרונות והיתרונות, של הרצון של האדם להצליח? ועוד.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי לכאורה, הדבר הטוב ביותר, הוא לרצות להצליח. משום, שהרי המטרה של האדם היא להגיע אל ההצלחה. ולא משנה כיצד נגדיר הצלחה, הרי שלכל אדם יש מטרות כלשהן. וההשגה שלהן, היא ההצלחה של האדם. כך שכל אדם שרוצה להשיג את המטרות שלו, הרי שהוא רוצה להצליח.

וכדי להצליח, לשם כך צריך לרצות להצליח. כי הרצון של האדם להצליח, הוא זה שמניע אותו כדי להתקרב אל ההצלחה. וא"כ, כדי שהאדם ישיג את המטרות שלו ויצליח, לשם כך על האדם לרצות להצליח. וא"כ נראה, שהכי טוב, זה לרצות להצליח, כדי שהאדם יצליח לממש את הפוטנציאל האישי של עצמו וכולי.

אלא, שאם נתבונן לעומק נראה, כי יש כאן גם צד נוסף. שלפיו, טוב יותר לא לרצות להצליח. ומדוע? משום, שהצלחה, פירושה, להגיע למצב, שבו האדם כבר לא רוצה להצליח. וא"כ, התכלית הסופית, היא להגיע למצב שבו כבר לא רוצים להצליח.

ונסביר: האדם רוצה להצליח ולהגיע אל ההצלחה. ונשאל: האם כאשר האדם יגיע אל ההצלחה, האם אז הוא עדיין ירצה להצליח ועדיין ירצה להגיע אל ההצלחה. ואם התשובה היא שכן, אז הרי שאין משמעות אמיתית להצלחה הזאת. משום שאין הבדל מהותי, בין זה שהאדם רוצה עכשיו להצליח, לבין זה שאח"כ, אחרי שהוא כבר יצליח, שגם אז הוא ירצה להצליח.

וא"כ יש לומר, כי הצלחה אמיתית פירושה, שהאדם שואף להגיע למצב, שבו יהיה לו את כל מה שהוא רוצה, כך שהוא יוכל להרשות לעצמו רק ליהנות ממה שיש לו, בלי לרצות להצליח להשיג דברים נוספים. והצלחה אמיתית פירושה, כאשר הרצון להצליח של האדם נעלם לגמרי, משום שיש לו את כל מה שהוא רוצה.

אדם חולה שמתרפא, פירושו, שהוא לא נזקק יותר לקחת תרופות. אדם רעב שאוכל והופך להיות שבע, פירושו, שהוא לא מחפש יותר אוכל לשבור את הרעב שלו. כך שאדם שרוצה להצליח ומצליח, פירושו, שהוא לא רוצה יותר להצליח.

המצליח האמיתי, הוא זה שהפסיק לרצות להצליח, משום שהוא כבר הצליח. ואם האדם ממשיך לרצות להצליח, הרי שזה משום שהוא הצליח להשיג רק מטרה אחת כלשהי מתוך כל המטרות שלו, אך הוא עדיין לא הצליח להשיג את המטרה הפנימית שלו, שאותה הוא באמת רוצה.

והצלחה אמיתית פירושה, להגיע למצב, שבו כ"כ טוב לאדם, והוא מרגיש שלמות אמיתית ממה שיש לו, עד כדי כך, שהרצון שלו להצליח, נעלם לגמרי.

ואם נתבונן עוד היטב בעניין, נראה, כי הסיבה שבגללה האדם רוצה להצליח, היא לא כדי להצליח ולהשיג את המטרות שלו, אלא כדי למלא את הרצון שלו, שרוצה שהוא יצליח. וא"כ, להצליח פירושו, להגיע למצב, שבו הרצון להצליח נעלם. וא"כ אפשר לומר, שמה שהאדם באמת רוצה, זה להגיע למצב שבו הרצון שלו להצליח יעלם, מאחר שהוא כבר הצליח. וא"כ נראה, שהדבר הטוב ביותר הוא, לא לרצות להצליח.

אלא, שכדי להגיע למצב של הצלחה כ"כ גדולה, עד כדי כך שהאדם כבר לא ירצה להצליח, לשם כך כן צריך לרצות להצליח וכולי. אז מה טוב יותר?

ופשר העניין הוא, כי אם יצליח האדם כן לרצות להצליח בשלמות או לא לרצות להצליח בשלמות, בשני המצבים הנ"ל, הוא בעצם מגיע להצלחה אמיתית. שבה, האדם מסוגל ליהנות מהמציאות כפי מה שהיא, בעוצמה כ"כ חזקה, עד שאין לו רצון להצליח, מעבר למה שיש לו.

אלא, שכל זמן שהרצון להצליח לא מספיק חזק אצל האדם, הרי שיש אצלו ערבוב בין הרצון להצליח, לבין חוסר רצון להצליח. והערבוב הזה, הוא זה שמפריע לאדם...