כל הדיון הנ"ל הוא תחת הנחת המוצא שהחייל אכן חשב והרגיש שהמחבל מנוטרל. דבר שכלל לא וודאי ומזכיר את כל ה"ספורטאים הדגולים" שמרגישים חכמים גדולים וצועקים עצות מהיציע או מהכורסא. הם תמיד יודעים הכי טוב איך השחקן היה צריך לשחק ואם הם היו במקומו אז הכל היה יותר מוצלח והניצחון היה מובטח, רק משום מה, הם אפילו לא מועמדים לתפקיד ולפעמים בקושי מצליחים לזוז מהכורסא למקרר...

מי שלא עושה, לא טועה. ומי שמחוייב לפעול במצבים קשים ומסכני חיים, תחת לחץ נפשי קשה עבורנו, צריך לקבל תמיכה גם כשהוא טועה. במיוחד שמהטעות נפגע מחבל שבא לרצוח אותנו. קצת יוהרה לשפוט מהכורסא תגובות מהירות של אנשים בשעת לחץ. בין אם הם ירו ובין אם לא ירו והיו צריכים לירות. מצד אחד חוק גיוס חובה, המדינה מחליטה שהחייל מתאים לתפקיד המסוכן הנ"ל והוא חייב לבצעו. מצד שני, באים אליו בטענות שהוא לא מתאים. צריך לבוא בטענות אל מי ששיבץ אותו או הכשיר אותו או שם אותו בסיטואציה באותה המידה שזה אומר כמעט אל כולנו פחות או יותר.

אין כזה דבר מחבל מנוטרל. מחבל יכול להיות מקסימום מנוטרל זמנית וכדי להישאר מנוטרל חייבים להשקיע מאמצים בלתי פוסקים בניטרול שלו שכן מעצם היותו מחבל, ברגע שיתאפשר לו, הוא יחבל. מחבל שבאמת מנוטרל זה רק מחבל מת. כל עוד הוא לא מת, חייבים להתמיד בניטרולו כדי למנוע ממנו מלחבל. מה שדורש מאמצים פיזיים, נפשיים, שכליים וכלכלים, תלוי בסיטואציה.

להרוג מחבל לא פוגע בקדושת החיים אלא להפך. מחשבון פשוט אפשר לראות שמחבל בא להרוג כמה שרק יותר חיים, כמה שרק יותר בני אדם. לכן אם אתה הורג מחבל, בחשבון כולל ופשוט אתה מציל חיים. לכן זה לא פוגע בקדושת החיים אלא להיפך. כמובן ניתן להשוות בין מחבל לעבריין כמו שעשית, אך בעוד שלעבריין רק לא איכפת שאנחנו נמות, אצל המחבל זו המטרה. אם כבר אז כדאי להשוות מחבל עם רוצח סידרתי.

רופא טוב זה לא רופא שקודם גורם לך לחלות בסרטן קשה וסופני ורק אח"כ מחלים אותך מסרטן או מחלה קשה אחרת אלא רופא שמצליח למנוע ממך לחלות בסרטן או כל מחלה אחרת למפרע. אם ניתן למנוע מחלות קשות במעט מאמץ, זה יהיה די טפשי לאפשר להן להתפתח ואח"כ להילחם בהן בתותחים הכבדים כמו כימותאפיה וכו'). כנ"ל עם מחבלים שמחינתנו הם האויבים לחיינו. אין טעם לחכות ולפעול רק בשניה האחרונה שנותרה לנו.

עם מי היית מרגיש שקט יותר לישון בלילה? עם המחבל המנוטרל או עם החייל שירה בו?