...
לדעת שום דבר וכן
לדעת שום דבר - ידיעת הכלום /
לדעת כלום /
לדעת שום דבר / לא
לדעת שום דבר ובו יתבאר עניין ידיעת הכלום, ... ובתכלית הידיעה, האדם יודע את הכלום. כי הידיעה של הדבר, היא ההתאחדות איתו. כי הדבר הידוע, נכנס בתוך המחשבה של האדם שיודע אותו ומתאחד איתו. והאדם יודע, רק ידיעות סופיות שיש להן גדר וגבול. כי כדי
לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול
לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ... וה"אני" הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש בתוכו את מחוייב המציאות, ומרחיק את מחשבתו מאפשרי המציאות, על ידי שלילת האפשרי, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע לידיעת המחוייב. כי את המחוייב, אי אפשר
לדעת באופן ישיר מוגדר ורצוני שנובע מהאדם ... וקיומו הוא רק אפשרי וכולי. וגם כאשר האדם חושב באופן ישיר על הדבר שאינו מוגדר, הרי שגם זו מחשבה על דבר מוגדר. כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך
לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה שהמחשבה ... וכולי). ושם בשעת ביטול, הידיעה של האדם, מתאחדת עם הלא ידוע, שהוא האחדות של המציאות. כי האחדות של המציאות, הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה
לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול
לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. ... האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר מוגדר. ולאחר מכן מה שבעצם נשאר, זו ידיעת השום דבר. ז"א שאי ידיעת השום דבר, הופכת לידיעה חיובית של השום דבר. וזוהי תכלית הידיעה שלא נדע, שהאדם יודע את הכלום שאי אפשר
לדעת אותו. ונחדד: כי יש הבדל גדול בין לא
לדעת שום דבר, לבין
לדעת שום דבר. ואחרי שהאדם זוכה לא
לדעת שום דבר, אח"כ הוא יודע את השום דבר. ...